בן שמונה

[אשבל1]

בן שמונה

ביום השואה שמעו בביה"ס עדות ודיברו על יום השואה.

היום הבן נשאר בבית עם הסבתא ואנחנו נסענו לאזכרה, כשחזרנו היה על השולחן נייר ועליו כתב הילד:
הנצים תוקפים
ואני גר באיטליה
השנה שנת החמישים
כולם אבודים בגלל הנצים צריך לעבור למקום אחר בגלל הנצים אין אוכל"

שאלתי אותו מה גרם לו לכתוב זאת, לא ידע להסביר, אנח מבינה מכך שעדיין מאוד עסוק בכל מה ששמע, ותוהה איך עלי לנהוג?

 

[גרא.]

אשhttp://www.mako.co.בל1,ראה את הקישור המצ"ב.

http://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-56f8d7e1cd2c021004.htm

 

[אשבל1]

תודה, שאלתי היא מעבר...

מה דעת איש מקצוע על הצורך של הילד לכתוב כזה דבר.

 

[בחיק החיות]

אני הייתי רואה בזה צורך לעבד ואולי להתנסות

דרך הכתיבה בחוויה שהוא שמע עליה (וע"י כך כמובן - לעבד את הנושא).
לא משהו מעבר לכך...

 

[smile li]

סליחה על האיחור בתגובתי,

סביר להניח שמדובר בהתעסקות בנושא השואה, שהרי היום דיברו על הנושא באריכות בבית הספר.
ילדים בגיל הזה רק מתחילים להבין מה היה בתקופת השואה. קשה בכל הגילאים להכיל את המידע הכואב הזה והכתיבה ככל הנראה היתה רק לעבד את האינפורמציה ששמע בבית הספר, או לכתוב לעצמו תמצית של דבי העד שהרצה מולם: הנאצים תקפו, התקופה היתה קשה ואנשים רבים ברחו לאיזורים אחרים על מנת להנצל (ובכך להמשיך לחיות ומספר שנים אח"כ להשמיע עדות אל מול תלמידים בבי"ס). זו היתה תקופה של רעב, בריחה והישרדות. אלו העובדות.
לא הייתי מתייחסת לכך. זו התנהגות נורמטיבית לגמרי. אם היו נלווים לכך סיוטים, חרדות, דיברים ללא הרף על אסונות שצפויים לקרות וכו', הייתי מודאגת. מן הדברים שנקראו - לא.

 

[אשבל1]

תודה, לא היו תגובות חרדתיות.