בן שנה וחמישה חודשים זורק את אוכל על הריצפה

[מעכשיו יהיה טוב]

בן שנה וחמישה חודשים זורק את אוכל על הריצפה

שלום לכם, בני ילד שובב ופעלתן מאוד עם זאת ילד טוב וממושמע לרוב, עד שמגיעה שעת הארוחה בה אוכל מעט ומתחיל להפוך הצלחת על פיה, ולהשליך האוכל על הריצפה, כמה שאנו כועסים ומבקשים שיאסוף את האוכל מהריצפה ... בארוחה הבאה שוב ישליך האוכל. בשיחה עם הגנן שלו טען שלא מכיר כזו תופעה אצל הילד בגן. מתסכל מאוד יש לכם אולי עצה בשבילנו? תודה מראש

 

[עינת גבע]

הילד מצא מכרה זהב ...

שלום רב, בנך בן השנתיים זקוק כמו כל בני האדם להתיחסות אישית. הוא מצא מכרה זהב להשיג אותו מיכם. סביר להניח שהוא עשה ניסיון דומה בגן אלא שהגנן ושאר הצוות לא שמו לב וניקו בעצמם. המסקנה שלו היתה : בגן אין טעם לזרוק אוכל, הפעולה לא מולידה התיחסות. מה עושים? במקום לכעוס מתנהגים כמו שלושת הקופים:" לא ראינו, לא שמענו ואנחנו גם לא מתיחסים" שמרו על קור רוח ושקט. הורידו אותו מהכיסא בלי דיבורים ובלי כעס, יישארו ידידותיים ונקו בעצמכם את הלכלוך. עקביות עשויה למגר א התופעה. מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[מעכשיו יהיה טוב]

עינת תודה על תשובתך

מהיום אנסה את השיטה אותה הצעת אך חייבת לציין כי מהרגע שהילד מגיע מהגן מקבל מאיתנו את מלוא תשומת הלב, המון חום האהבה ומשחקים (בחצי שנה האחרונה אני בבית כך שבמהלך היום יש לי זמן לבצע את עבודות הבית וכך מתאפשר לי לתת לו את כל זמני עד שמונה בערב השעה בה הוא נרדם), כך שאנני מבינה מדוע מחפש את תשומת ליבנו בשעת האוכל ובדרך זו.... חשבתי אולי לנסות גם לשים לו על מגש שולחן האוכל ביס ביס למשל חתיכה אחת של שניצל וציפס אחד ולא צלחת מלאה בכל המנה, הבעיה היא שאני רוצה שילמד לאכול מצלחת ועם כפית במקרים של מזון אחר ובנוסף לא רוצה להרוס את הרגלי האכילה שמקנים לו בגן. מה דעתך? ושוב המון תודה על התייחסותך

 

[עינת גבע]

המפתח נחישות, בטחון במעשים ועקביות מלאה!

שלום רב, עכשיו את מסבירה הכול. דווקא בבתים מטפחים, בהם ילדים מקבלים תשומת לב רבה הם מפתחים דפוס של העסקת יתר. אם כך, תפקידך לספק לו תשומת לב מתאימה ולאפשר לו לפתח גם את היכולת העצמאית להעסיק את עצמו. ולעודד אותו על כך. התנהגות היא מטרתית. ילדים פועלים כדי להשיג התיחסות. מבחינתם כל התיחסות ( חיובית או שלילית) מזינה את הצורך לתשומת לב. לכן, עלינו לצמצם עד אפס התיחסות להתנהגות מפריעה. ולהגדיל ולהעצים התיחסות להתנהגויות חיוביות. בדרך זו הילד יקבל תמונת מפה איך שווה לו וכדאי לו להתנהג אצלנו בבית. ועוד מילה ברשותך, את כותבת "מהיום אנסה... " לא טוב!! נסיונות מבלבלים את הילד ונותנים לו תמונה מעורפלת של הציפיות ממנו. עלייך להמשיך לנהוג כפי שאת נוהגת עד שתעצרי, תחשבי, תשקלי ותחליטי החלטה נחושה. החלטה מושכלת שמדברת אליך ותצעדי בה בבטחון, בשלווה ובעקביות. הרמן הסה אמר ואני מסכימה:" החוכמה היא ספקות במחשבות וביטחון במעשים" האם אני מובנת? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[מעכשיו יהיה טוב]

היית ברורה לגמרי ונראה שיש המון בדבריך

למרות שהוא כן ילד שיודע להעסיק עצמו ואין צורך להפעיל אותו כל היום. אולי בחרתי מילה לא נכונה כשרשמתי "אנסה", אז אתקן : אני נחושה והחלטתית שכך אפעל לגבי כל התנהגות שלילית ואתן דגש יותר להתייחסות על התנהגות חיובית. תודה

 

[עינת גבע]

אני שמחה לשמוע...

וסקרנית לשמוע עדכונים בהמשך. מברכת אותך לפעול על פי המחוייבות שלקחת על עצמך. כל הכבוד! וכה לחי! עינת גבע, מכון אדלר.

 

[גן חיות בבית]

לפני הארוחה, בזמן ההתארגנות

קחי אותו רגע ותגידי לו שעכשיו אתם אוכלים יחד ארוחת ערב (זה חשוב שתארחו לו חברה בזמן הארוחה ותאכלו גם אתם, זה הרגל טוב לחיים) ובבית שלנו לא זורקים אוכל לריצפה, ואם הוא יזרוק את האוכל את תקחי לו את הצלחת והוא לא יאכל. אז נכון שהוא יצחק לך בפנים (בכל אופן הוא בן שנה וחצי כמעט, אבל תאמיני לי שהוא הבין) ואתם תשבו לאכול יחד, גם אם זו רק את והוא והוא כמובן יזרוק את האוכל מהצלחת ויתחיל לצחוק ויסתכל עלייך כדי לראות מהי תגובתך. אז את קמה מהכיסא, לא כועסת ולא אומרת דבר (כבר אמרת לו בשיחה לפני) מפנה אותו מהכיסא שלו, מפנה את הצלחת ומנקה מסביב וחוזרת לאכול. הוא יעמוד ויצרח וייגש אלייך ואולי אפילו ינסה לחבק אותך. את תמשיכי לאכול בלי להגיד לו דבר (הוא כבר הבין). בסיום הארוחה (המסוייטת הזו אבל אין מה לעשות חלק מלמידה) שלך/שלכם כמשפחה את חוזרת אליו ולא מדברת על זה, או שאת מאכילה אותו בכפית שהצלחת רחוקה ממנו, או שאת נותנת לו תחליב חלב אם זה נהוג אצלכם. אולי עוד פעם אחת זה יקרה. ניסיתי את זה על הבן שלי, הוא היה בן שנתיים וקצת. בעלי הסתכל עלי כאילו ירדתי מהפסים, ביקשתי ממנו שלא התערב. הילד צרח שזה לא להאמין, אבל זה לא קרה יותר. היום הוא בן 4, ישבנו לאכול ארוחת ערב כולנו, הוא שיחק עם האוכל בצלחת, שאלתי אותו אם הוא סיים לאכול, כי אם כן אני לוקחת את הצלחת, הוא ישר אמר לא והפסיק לשחק. גבולות, ולהיות עקביים כי אחרת זה לא ילך, אם אחרי 10 דקות תשברי מהבכי שלו זה לא יעבוד, ואל תדאגי לנושא האוכל, הוא לא ילך לישון רעב.