בן שנתיים התחיל לבכות כשמביאים אותו לגן

[אנה חדשה]

בן שנתיים התחיל לבכות כשמביאים אותו לגן

כבר שנה שנייה באותו הגן. עד לפני שבוע היה נפרד מעולה. לרוב היה הולך ישר לשחק, או שהיה נשאר עם המטפלת.
בשבוע האחרון התחיל לבכות. גם אצל בעלי וגם אצלי. כשבאה לאסוף, רץ אלי שמח כרגיל.
חוץ מזה, אין שינוי בהתנהגות. מה דעתכם?

 

[חייבתלהגיב]

חל שינוי כלשהו?

בשגרה שלו או שלכם? נניח, כשהוא עוזב יש ילדים שנשארים בבית?

 

[אנה חדשה]

אין שום שינוי

לא בבית ולא הגן עד כמה שידוע לי. הוא גם יוצא בשמחה מהבית ונכנס לאוטו בלי שום בעיה.
אבל הוא לא רץ בשמחה לגן כשמגיעים ואני מוציאה אותו מהאוטו. העבר היה רץ לבד, היום מקטר ואני לוקחת אותו על הידיים.

 

[חייבתלהגיב]

אז אולי זה קשור למזג האוויר.

 

[iameden]

הילדים האחרים במסגרת בחופש?

אולי זה קשור לחופש...
בעיקר אם יש אחים גדולים שלא הולכים למסגרת והוא רוצה להישאר איתם בבית.

כל עוד חוזר חייכן והכל בסדר לא הייתי מתרגשת אבל אפשר לשאול בגן כמה זמן לוקח לו להרגע (הם בדרך כלל נרגעים ברגע שהלכנו) ואיך הוא מתנהל בהמשך היום.
כמו כן, אולי שווה להוסיף טקס פרידה קצר וקבוע שיקל עליו מעט בתקופה הזו

 

[אורים כהורים]

איך השינה שלו?

ואיך הוא אוכל? משהו השתנה?

 

[אנה חדשה]

אין שינוי לא בשינה ולא האוכל

כולם עדיין במסגרות אז אין שינוי

 

[iameden]

חרדת נטישה בגיל שנתיים

לעיתים קרובות מתרחשת בגיל שנה וחצי-שנתיים חרדת נטישה. הילד רוצה את העצמאות שלו אבל במקביל גם חווה חרדת נטישה. לכן הילד נצמד יותר ובוכה בפרידות...
הדרך להתמודד עם זה היא לומר מתי אתם הולכים ומתי חוזרים (אחרי שתקבל פרי/כריך אני/אבא נבוא לקחת אותך). במקביל צריך להזכיר בבוקר מה הולך לקרות ואיך נכנסים לגן ואולי גם להוסיך טקס קצר וקבוע (כניסה, בוקר טוב למטפלת, לשים משהו במגירה, חיבוק ונשיקה ולתת כיף/לנפנף לשלום מהחלון או כל דבר שנראה לכם).
עם הזמן זה יפחת... זה עניין של תקופה

 

[כחול וירוק]

בצבא קוראים לזה אס"ק....

בנוסף לחרדת נטישה מותאמת גיל, גם אני מרגישה שיש קצת שינוי, והעיקר מייחסת אותו לסוף השנה. יש תחושה במעון שסוף שנה מתקרב. למרות המאמצים של הצוות (והם עושים מאמצים) לשמור בתחושה שלי יש משהו שמתרופף קצת - בסדר היום, בכללים - שמשפיע על הילדים. גם אצלנו היא נצמדת קצת יותר, וקצת קשה לה יותר בבוקר.

 

[אנה חדשה]

לא ידעתי שיש חרדת נטישה בגיל הזה

אם זאת הסיבה, אז זה לא נורא.

 

[kramerkaren]

קלאסי לגיל

בגיל שנתיים הם מתחילים להבין שהעולם ממשיך להתקיים גם כשהם לא בסביבה, ושאמא מבלה ונהנית ומדברת עם אנשים, כשהוא בגן. הוא מבין שהעולם גדול, שהוא לא המרכז שלו, וזה מפחיד בטירוף.

 

[אנה חדשה]

אבל מה עושים?

יוצא מהבית בכיף, נכנס בשמחה לאוטו. ואז לא מוכן לצאת מהאוטו. אני מוציאה אותו ולוקחת על הידיים עד הגן. גם כבד לי נורא וגם מבאס מאד.
אצלי או שנכנסו מעולה מהתחלה או שעשו את המוות במשך שנתיים. אבל אף פעם לא היה שינוי האמצע.

 

[kramerkaren]

כל מיני רעיונות

לתת לו משהו להחזיק ביד להביא לגננת/להראות לה
לעשות תחרות - מי מגיע ראשון לדלת
לתת לו משהו לעשות בתהליך - ללחוץ על כפתור האינטרקום, ללחוץ על השלט של האוטו
זה כל פעם לשלוף שפן מכובע, להמציא משהו אחר שידרבן אותו ויוציא אותו משגרת הלא.
ואם כלום לא עובד - אז לסחוב על הידיים. הורות זה דבר מבאס. זה מה יש. הוא ייצא מזה בסוף. עד אז, אם הוא צריך את האקסטרה תמיכה/ידיים אז...ככה זה
&nbsp

 

[shibolet101]

בנסף לכל מה שאמרו לך

הייתי מבררת עם הגננת מה קרה עם שאר הילדים
האם יש מישה שקצת יותר אלים לאחרנה
בלי לברר מי כמבן אבל מספיק ילד שנולד לו אח קטן ועכשיו נושך קצת יותר
בשבלי שלילד לא יתחשק לחזר לשם
היתה לנו ממש עכשיו בעיה דומה עם הקטן (בן שנתיים חצי)
חשדתי במשה כזה
דיברתי עם הגננת
אכן יש בגן ילד שעבר תקופה אלימה כל כך אלימה שביום שבו דיברתי עם הגננת הא הרביץ לבן שלי כל כך חזק בראש עם צעצוע שהילד דימם
אנחנו שמנו דגש בבית על חיזק של הילד ללמד את תגובות הולמות
בגן דאגו לוודא שאין כמעט מגע בינהם
אחרי כמה ימים רגועים היום הוא שוב נכנס לגן בכיף