דווקא!!!
גיל השנתיים מכונה "גיל הדווקא". בגיל זה הילד לומד ומבין שהרצון שלו נפרד מזה של ההורים. הוא מתחיל להתווכח על כל דבר, עומד על שלו. ההורים מצידם חווים את זה כירידה בהתנהגות המופתית שהייתה עד כה. הוא מתחיל להיות ילד פחות טוב... זה אמנם נראה לכאורה כתופעה שלילית, אך בעיקרון מדובר בתופעה נורמאלית וחיובית.
במקרה שכזה, ולפי גילו של הילד, המשימה העיקרית שלך כהורה היא לזהות מראש מצבים שבו הילד מתכוון להתנהג "דווקא" ולהימנע מהם ככל האפשר. ככל שיגדל נצטרך ללמד אותו גם להפסיק להתנהג דווקא.
נשמע מדברייך שהוא "דווקא" נהנה מהתגובה האוטומטית שלך, הכעס. הוא מרגיש בזה עצמאות ושליטה.
כדאי להימנע ככל האפשר מכפייה וממאבקי כוח מיותרים על הילד. ניתן להציע לו מגוון מאכלים שאת מוכנה לתת לו לארוחת ערב, ועליו יהיה לבחור. אקט זה לכשעצמו יגביר אצלו את התחושה שמתחשבים ברצונותיו וייתכן ויוותר על זריקת האוכל.
גם אם זה לא עוזר, חשוב לדעת מה לא לעשות! הורים רבים נוטים להחזיר לילד באותו מטבע: "אתה עושה לי דווקא? גם אני לא אעשה מה שאתה מבקש..." חשוב לשמור על פרספקטיבה הורית ולהמשיך לשדר חום ואהבה (יחד עם הצבת גבולות ברורים). יש לשים את הכעסים והתסכול בצד ולהתנהג לילד כילד! ולא כמבוגר שבא להכעיס אותי. נושא הניקיון אסור לו שישפיע על יחסך לילדך.
כאשר הילד כן מגלה שיתוף פעולה, אף שזה בדברים אחרים, חשוב לתת לו חיזוקים חיוביים ועידוד על שיתוף הפעולה. נתפלא להיווכח כיצד הם יודעים לעשות הכללה, ולהבין שאם שיתף פעולה בדבר אחד, משתלם הדבר לשתף פעולה גם בדברים אחרים שההורה מבקש. וכמו"כ לא לחזק אי-שיתוף פעולה ע"י חיזוקים שלילים (תינוק שבוכה "על הידיים" וההורה אינו יכול כרגע, התינוק ממשיך לבכות חזק יותר, ובסוף ההורה נכנע. חיזוק שלילי זה מחזק את ההבנה אצל הילד שבכי עוזר).
אני מודע לכך שהדברים קלים להיאמר, אך ליישם את הדברים בפועל, לדעת איפה עובר הגבול הדק בין הצבת גבולות לבין לכבד את העצמאות שלו זו אומנות הורית, ואם את מתקשה להבחין בכך לבדך, כדאי לבקש עזרה וייעוץ להדרכה הורית.
בהצלחה
