בן תשעה חודשים מכאיב לי לפתע נורא
יונק מנוסה, מהתחלה ינק ממש בסדר. מההתחלה היה רגיל גם לבקבוק ושתה במקביל בלי בעיה. נכנס למסגרת בגיל חצי שנה, אני שואבת והוא מקבל בקבוקים במשך היום ויונק מאחרי הצהריים ועד הבוקר, בלי הגבלה ובשמחה. בשלושת השבועות האחרונים סיגל איזה דחף למשוך את הציצי ובמקביל עם היד שלו לדחוף בצורה שממש מכאיבה לי. אני מנסה להפסיק ולהתחיל שוב, וזה מרגיז אותו נורא. מנסה לומר "לא" ולתקן, והוא לא ממש מבין מה אני רוצה ממנו. בלית ברירה לא פעם נושכת שיניים ומניקה וממשיכה. לא נראה לי שחסר חלב, כי החזה מרגיש מלא, שאיבות הן כרגיל. עוד אין לו שיניים, ולא יודעת להגיד אם "כואב לו כי יוצאות שיניים". אולי. ואם כן, זה לא ממש מנחם את הסיוט שההנקה הפכה להיות. אני ממש לא רוצה להפסיק, שני אחיו הגדולים ינקו כמעט עד גיל שנתיים וזה בהחלט היה בתכנון להמשיך איתו עוד.
יש אולי עצות או רעיונות מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב?
יונק מנוסה, מהתחלה ינק ממש בסדר. מההתחלה היה רגיל גם לבקבוק ושתה במקביל בלי בעיה. נכנס למסגרת בגיל חצי שנה, אני שואבת והוא מקבל בקבוקים במשך היום ויונק מאחרי הצהריים ועד הבוקר, בלי הגבלה ובשמחה. בשלושת השבועות האחרונים סיגל איזה דחף למשוך את הציצי ובמקביל עם היד שלו לדחוף בצורה שממש מכאיבה לי. אני מנסה להפסיק ולהתחיל שוב, וזה מרגיז אותו נורא. מנסה לומר "לא" ולתקן, והוא לא ממש מבין מה אני רוצה ממנו. בלית ברירה לא פעם נושכת שיניים ומניקה וממשיכה. לא נראה לי שחסר חלב, כי החזה מרגיש מלא, שאיבות הן כרגיל. עוד אין לו שיניים, ולא יודעת להגיד אם "כואב לו כי יוצאות שיניים". אולי. ואם כן, זה לא ממש מנחם את הסיוט שההנקה הפכה להיות. אני ממש לא רוצה להפסיק, שני אחיו הגדולים ינקו כמעט עד גיל שנתיים וזה בהחלט היה בתכנון להמשיך איתו עוד.
יש אולי עצות או רעיונות מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב?