בן 10.5 חודשים שמסרב לעבור למוצקים
וואו, אני שמחה שמצאתי את הפורום הזה. אני מרגישה לגמרי חנוקה ולבד עם הקושי.
לקטנצי׳ק שלי יש עיכובון התפתחותי ולכן הופננו לפיזיותרפיה וגם לדיאטנית. הבנתי כי התחומים והקשיים לעיתים קשורים ולכן אני מציינת זאת. (בתחום המוטורי הוא עומד וזוחל על גחון אך ממעט לזחול על 6 ועדיין אינו מתיישב)
המצב בתחילת הטיפול (לפני כחודש וחצי) היה כי הוא אוכל 2-3 כפיות בלבד מהפירות או המרק. כשיושב איתנו לשולחן טועם ומכניס לפה הכל (שזה טוב, אני יודעת!) - אך לא ברמה של ארוחה אלא טעימות קטנטנות.
לאחר ש״ישבתי לו על הראש״ עם האוכל חל שיפור, כמויות הפירות והמרק גדלו (לבערך 50 סמק) וסך הכל שמחנו מאוד מהשיפור.
פתאום, לפני שבוע חלה נסיגה עד כדי סירוב להכניס כל כפית לפה. אפילו את הכפית עם הברזל והויטמין די בזמן המקלחת הוא סרב לקחת (בדרך כלל אוהב..) ואני ממש אובדת עיצות.
אין לי דרך ליצור קשר עם הדיאטנית בכדי להתייעץ. התור שנקבע יהיה רק עוד שבוע ואני ממש משתגעת מדאגה.
אולי לחצנו עליו יותר מדיי והוא פיתח כזו התנגדות?
השבוע הוא נכנס למסגרת וגם שם הוא בנתיים מסרב לאכול וניזון מבקבוקים.
אני מודאגת מההשלכות של חוסר אכילת הויטמינים שבמזון עבורו. אני מודאגת מהנסיגה הזו פתאום. אני מרגישה שכל הדאגה נופלת עלי - בעלי חושב שאני היסטרית, הסבתות מנסות להאכיל וגם לא מצליחות. אני לא יודעת מה לעשות! מה להציע לו?
העניין הזה הופך את האוכל לסיוט. לפעמים אני רק מושיבה אותו בכסא האוכל והוא מתחיל לבכות. כואב לי הלב. מה לעשות?
וואו, אני שמחה שמצאתי את הפורום הזה. אני מרגישה לגמרי חנוקה ולבד עם הקושי.
לקטנצי׳ק שלי יש עיכובון התפתחותי ולכן הופננו לפיזיותרפיה וגם לדיאטנית. הבנתי כי התחומים והקשיים לעיתים קשורים ולכן אני מציינת זאת. (בתחום המוטורי הוא עומד וזוחל על גחון אך ממעט לזחול על 6 ועדיין אינו מתיישב)
המצב בתחילת הטיפול (לפני כחודש וחצי) היה כי הוא אוכל 2-3 כפיות בלבד מהפירות או המרק. כשיושב איתנו לשולחן טועם ומכניס לפה הכל (שזה טוב, אני יודעת!) - אך לא ברמה של ארוחה אלא טעימות קטנטנות.
לאחר ש״ישבתי לו על הראש״ עם האוכל חל שיפור, כמויות הפירות והמרק גדלו (לבערך 50 סמק) וסך הכל שמחנו מאוד מהשיפור.
פתאום, לפני שבוע חלה נסיגה עד כדי סירוב להכניס כל כפית לפה. אפילו את הכפית עם הברזל והויטמין די בזמן המקלחת הוא סרב לקחת (בדרך כלל אוהב..) ואני ממש אובדת עיצות.
אין לי דרך ליצור קשר עם הדיאטנית בכדי להתייעץ. התור שנקבע יהיה רק עוד שבוע ואני ממש משתגעת מדאגה.
אולי לחצנו עליו יותר מדיי והוא פיתח כזו התנגדות?
השבוע הוא נכנס למסגרת וגם שם הוא בנתיים מסרב לאכול וניזון מבקבוקים.
אני מודאגת מההשלכות של חוסר אכילת הויטמינים שבמזון עבורו. אני מודאגת מהנסיגה הזו פתאום. אני מרגישה שכל הדאגה נופלת עלי - בעלי חושב שאני היסטרית, הסבתות מנסות להאכיל וגם לא מצליחות. אני לא יודעת מה לעשות! מה להציע לו?
העניין הזה הופך את האוכל לסיוט. לפעמים אני רק מושיבה אותו בכסא האוכל והוא מתחיל לבכות. כואב לי הלב. מה לעשות?
