בן 12

[בכושר51]

בן 12

בני הקטן בן ה-12 ילד חכם ,פקח וסקרן..יחד עם זאת דברן ווכחן על כל נושא,בכל נושא ובכל מצב. (אחיותיו גדולות מאוד ממנו והוא רוב היום לבד כבן יחיד)

מקטנות היתה לו הנטייה לדברנות ווכחנות בלי סוף.

בכתה ד עשיתי לו מיוזמתי אבחון..כי היתה בעיית מיקוד בנושא השאלות בשפה (הבנת הנקרא)..ובאמת בכל נושא הבנת הנקרא ציוניו באבחון היו נמוכים..
ובכל שאר המבחנים עבר "גבוה מעל הממוצע" ובסך הכל האבחון נכתב שרמתו כשנתיים מעל גילו.

אם זאת בשורה הראשונה נרשמה הערה -הפרעת קשב ורכוז שעצבנה אותי מאוד..כי על פי המאבחנת נרשמה כייון שנע הרבה בכסא והיה חסר סבלנות בין דף לדף שקיבל.
וציינה שהאבחון היה 4 שעות שבהם היה אמור לצאת ל3 הפסקות של עשר דקות אך הוא ויתר עליהן. כך ש4 שעות היה בחדר קטן ולבן ללא גרויים עם אשה שאינו מכיר (בגיל 9 כן)

ובטח ינוע בכסא..אני כבר הייתי בורחת כנראה

המורות עם זאת טענו שאין סימן להפרעת קשב.

כיום הדברנות והווכחנות על הפרק וכנרא זו הסיבה שחבריו מתרחקים..על כל דבר יש לו מה לומר..תמיד הוא יודע וצודק..מתווכח בנחישות אם צריך או לו......מתישששששששששששש

וכבר שמעתי חבר שלא רצה לענות על שאלה שנשאל..ואמר אחכ תחפור לי..

אפילו אנחנו כבר מאבדים את הסבלנות.

אתמול הגיע מצב שאחותו בת ה 22 צעקה עליו ואמרה שזה נמאס ושיתוק ויעשה מה שצריך(התווכח על אוכל שהוכן לו..)בלי להתווכח כבר.

אני מבינה קצת בנושא..ומדברת איתו ומסבירה....אבל הוא כמובן אומר "אני לא מתווכח את לא נותנת לי לדבר" והוא פשוט לא מפסיק לדבר.

בנוסח: למה זה ככה?
מי אמר?
מאיפה את יודעת?
זה לא נכון?
אבל אם יעשו ככה?
ואם ככה?
ואיך את יודעת שלא?
ו...
ו...
ו...
ו..

בלי סוף
וכי לעצור אותו אומרת לו : זה מה שיודעת וזה מה שמעבירה לך(לדוגמא. או זה מה שהוחלט) וזהו!

אבל מבחינתו אין זהו או שמתעצבן ומתרחק...או שמתחיל סידרת שאלותוחפירות חדשה.

ה צ י ל ו !!

 

[דנה אלוף הראל]

באמת נראה מתיש

מצב כזה יכול לנבוע מאחת/שתי הסיבות הבאות:
1. אופי - כמו שיש אנשים שתקנים או ממעטים בשיח, יש את ההפוכים. כמעט כל אחד מכיר לפחות אדם אחד שהוא דברן עד כדי התשה. לפעמים זה פשוט אופי שצריכים ללמוד לקבל, או שלא. משפחה צריכה לקבל את האופי ולנסות למתן את התופעה ברוח טובה ובאופן חיובי ולא משפיל. חברים - יש כאלו שבאמת יעדיפו לשמור מרחק, אבל יש כאלו שלא. אדם דברן, גם אם בצורה קיצונית, עדיין יכול להיות חבר טוב ולהתחבב על זולתו.
2. בעיה שלא אובחנה באבחון הקודם ויש לתת עליה את הדעת. איני יודעת באיזה סוג אבחון מדובר, אבל הכיוון נשמע דידקטי. מה דעתכם לגשת לאבחן פסיכולוגי? אבחון שהדגש הוא לא על תפקודי למידה וזיכרון, כי אם על הנפש? (כוחות, קשיים, בעיות וכו'?).

בהצלחה ואל יאוש.

 

[ladybug4NLP]

וגם אפשרי בעיה של חרדה

הילד פשוט חייב ללבן את הדברים עד הסוף בשביל להיות בטוח

זה לא אומר שזה טוב וגם שכך צריך להיות אבל לא בהכרח זה בא מהיותו "ילד רע ומעצבן".

בהלךו עדאי לקבל אבחון ןיעוץ לא רק בשבילכם אלא במיוחד בשבילו.
בגיל 12 זה עוד איכשהו=בגיל מבוגר יותר הוא עלול להשאר לגמרי לבד
אנשים לא אוהבים ווכחנות וחפירות ללא סיבה