בן 5 הרג חיית מחמד

[החיידק הידידותי]

בן 5 הרג חיית מחמד

בני בן ה 5 שגר עם אימו הרג את אחת הצ'ינצילות שלו , הוא שם אותה מתחת לכרית של הספה הקטנה שלו והתיישב עלייה .
אמא שלו לא רוצה שיידע שהצ'ינצ'ילה מתה בגללו כדי שזה לא יפגע בהתפתחות הרגשית שלו -כלשונה . היא אפילו לא טרחה לספר על זה למטפלת שהוא הולך אליה "כי יש לו עוד הרבה בעיות ואי אפשר לדבר על הכל" - כלשונה .
לי זה גורם תחושת אי נוחות רבה , אני תוהה האם בעוד 10 שנים הוא וחברים שלו יעלו לפייסבוק תמונות שלהם עם חתול שהם מתעללים בו או משהו ..
מה לעשות ?

 

[ladybug4NLP]

הילד הוא גם שלך לא רק של אמא שלו

היה כדאי לברר את הסיבה שהילד עשה את זה.
האם יש אפשרות שזה חוסר מודעות בין אם למעשה ובין אם לתוצאות ? האם הוא לא יודע שחיה אחת (מתוך כמה) חסרה?
ואיך הוא הגיב?
אני בהחלט שותפה לתחושת אי הנוחות שלך.
אם המטפלת שלו עוסקת בבעיות בתחום הרגשי/התנהגותי הייתי מספרת לה. זה חשוב שגורם מקצועי יידע על כךבו שתדע.

כדברי האמא יש לילד עו בעיות רבות - ובהחלט חשוב וצריך וכדאי לספר למטפלת.
אין להסתיר דברים כאלה

וגם, יש לי תחושת אי נוחות גם לגבי האמא.
לדעתי סביר להנחי שגם היא זקוקה לטיפול ו/או לפחות הדרכה

 

[גרא.]

החידק הידידותי,בגילים האלה ויותר צעירים,

מגלים ילדים דקרנות טבעית לגבי מוות בו פוגשים כשמת עלה,חרק,חיית מחמד,או קרוב משפחה.
יאלום (2008) מתאר השתקה של הסביבה את סקרנות הילד,כאשר לרוב המבוגרים נוטים לומר
מילים מנחמות,ומספרים לילדים סיפורים על גן עדן,פגישה אחרי המוות ודומה.אצל ילדים דתיים
להם נאמר לרוב כי אלהים רצה את אבא אצלו ולכן קרא לו,נתקלתי בתגובות כעס,שהובילו
לעיתים לחזרה בשאלה.מאידך פגשתי ילד בגן שנראה שמח ומאושר,כאשר אביו נהרג בתאונת
דרכים,הוא דיבר על כף גדול כאשר אחרי שאביו מת,הוא קיבל המון מתנות..ההתעללות בבע"ח
לעיתים נוגעת מסקרנות שלא באה על סיפוקה לגבי המוות,ולא תמיד היא ביטוי לנטייה סדיסטית
של הילד שעלולה לכאורה להתגבר בגיל ההתבגרות.מכאן מובן שיש מקוםלדבר,ולהסביר לילד
אם בגן,וודאי ע"י ההורים,מה זה מוות.כבר ציינתי את ספרה המצויין של פרופ סימלנסקי,"תפיסת המוות
בעיני ילדים קטנם" (חלק א').

 

[גרא.]

דקרנות?= סקרנות.

 

[בחיק החיות]

בן 5 הרג חיית מחמד

ראשית, מבחינת הטיפול שבנך עובר - בעיניי מיותר לקחת ילד לטיפול אם לא חושפים את כל הקשיים שלו אל מול המטפל. ככל שלמטפל תהיה תמונה יותר מלאה הוא יוכל לאבחן ולטפל בצורה יותר עמוקה. מטפל שאין לו תמונה מלאה לא יכול לעשות את עבודתו נאמנה עד הסוף, בטח ובטח כשחסר פרט משמעותי מאוד כמו העובדה שהילד הרג בעל חיים (בין אם בכוונה ובין אם בשוגג).
המטפל נמצא שם בדיוק בשביל זה - בשביל לשמוע את כל הפרטים והמידע ולהתמודד מולם. המטפלת "ילדה גדולה" ויכולה להתמודד עם "כל" המידע....
האם לך יש קשר עם המטפלת? אם לא - ממליצה בחום ליצור קשר כזה ולקחת חלק פעיל בטיפולו של בנך. אם גרושתך אינה מסוגלת רגשית לחשוף את כל המידע - אתה יכול לעשות זאת.

לצד זה, אני בהחלט מצטרפת לתחושת אי הנוחות שלך, ואף מעבר לה. אני נותנת לילד בן 5 מספיק קרדיט (בהנחה שלא מדובר כאן על ילד עם צרכים מיוחדים) כדי להבחין בין טוב ורע ומודעות לכך שאם יושבים על בעל חיים - הוא מת או לפחות "נעשה חולה" מכך, וגם אם עשה זאת מסקרנות - חשוב מאוד שיבין שיש השלכות חמורות למעשיו. אם נסתיר זאת ממנו, מה ימנע ממנו להמשיך?

חשוב מאוד בעיני לא רק לעדכן את המטפלת ע"כ אלא ששניכם (רצוי ביחד אך אם אין אפשרות אז בנפרד) תיגשו להדרכת הורים, בכדי להתחיל לבחון מה המקום שלכם מול הילד.
וכדאי להתייעץ עם המטפלת האם יש אולי צורך באבחון מקצועי מקיף.

מקווה שאכן תמצאו את דרך הטיפול הנכונה עבורכם ועבורו בכדי להתמודד מול המצב...

בהצלחה