בן 8 שמרגיש נחות

שרית7070

New member
בן 8 שמרגיש נחות

שלום, יש לי ילד בן 8 .הוא ילד בכור מקסים רגיש עוזר איכפתי פשוט ילד מתנה. הבעיה היא שהשנה הוא היה מעורב בהרבה מקרי אלימות (לא קשים...)והצקות. עשינו כמה שיחות והוא טוען שהוא מרגיש שלא אוהבים אותו והוא חש צורך תמיד להביא דברים מגניבים וחדשים לכיתה כדי שחבריו יהיו סביבו וירגישו שהוא cool . וכשהוא לא מביא דברים אז מתעלמים ממנו ולא ניגשים אליו. ואז הוא מציק ומכה כדי להרשים את חבריו וכדי למשוך תשומת לב. מה גם שהוא כ"כ רגיש וכשמעליבים אותו הוא מיד חש צורך לבכות ופוחד שיכנו אותו תינוק בכיין ולכן הוא לרוב נשאר בהפסקות בכיתה כדי להימנע ממצבים כאלה. מה עושים על מנת שהוא ירגיש ירגיש יותר נאהב ושהוא שווה בזכות עצמו ולא בזכות הדברים שהוא מביא. ברצוני לציין שהוא ילד נאה מאוד נקי אסטטי ילד שאוהב לתת מעצמו ולעזור. אנו מחזקים את בטחונו העצמי כל הזמן ואין לו שום סיבה להרגיש כך, כמו כן באים אליו חברים הביתה אך רק כשהוא יוזם, אך לרוב לא מתקשרים ומזמינם אותו. מה עושים???... תודה
 

survivorrr

New member
את לא מדברת במקרה על אחי?

טוב, אני מניח שלא כי האיש כבר כמעט בן 50. אבל המציאות הזו מוכרת לי. יש פתגם אצל היהודים: מי שרודף אחר כבוד - הכבוד בורח ממנו. זה בדיוק מה שקורה לבן שלך. אבל יש המשך לפתגם: מי שבורח מהכבוד - הכבוד רודף אחריו. את זה את צריכה ללמד את הבן שלך. כל התורה כולה מתמצית במילה אחת - סבלנות. לפי מה שאת מתארת - הוא חסר סבלנות. שאר הילדים לא אוהבים את זה. הוא מנסה לכפות את עצמו והילדים מגיבים בהתאם. הם לא רוצים את זה. תנסי לבדוק גם עד כמה הבן שלך מסוגל לדחות סיפוקים. הוא רוצה שיפגינו כלפיו אהבה - "ואם אין - תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון". אל תתנו לו להביא לכתה "דברים מגניבים".. הסבירו לו שזה עלול לגרום לילדים אחרים לקנא. מכיוון ש"קשה כשאול קנאה", הם יגיבו - וזה לא יהיה נעים לו. בעצם הם כבר מגיבים וכבר עכשיו זה לא נעים לו.. הילדים ההם יצרו לעצמם חברה שהוא כבר לא חלק ממנה כי הוא רוצה להיות הדומיננטי - ויהי מה. הוא צריך לתת להם זמן לקבל אותו שוב. אבל לא בכח. לא יילך. ילד בן 8 מסוגל להבין את זה. להציק - אסור. מותר להבליג כשמעליבים. זה לא נכון שאין לו סיבה להרגיש מה שהוא מרגיש. מה שנכון הוא שאתם לא רואים את הסיבה. ואולי לא מסוגלים לראות כי היא לא בדפוסי החשיבה שלכם. רק כשהוא יפסיק לנסות להידחף - אולי רק אז ילדים אחרים ינסו להתקרב. כל זמן שהוא כוחני - בשום אופן לא יילך. הוא צריך להפסיק - ואז לחכות בסבלנות. הרבה סבלנות. נסו ללמד אותו דחיית סיפוקים. לא כל מה שהוא רוצה חייב להתקיים. תתרגלו אותו בזה. גם "לא" היא תשובה. בטוח שיש כמה דברים שאתם יכולים להגיד "לא" רק לצורך החינוך. אל תירתעו.
 

שרית7070

New member
אני מבינה אבל...

מה הוא בסה"כ רוצה? שיהיו לו חברים ושיאהבו אותו. אם הוא ימשיך להיות בכיתה כשכולם יחד משחקים בהפסקה אז מתי בדיוק ישימו לב אליו? ובנושא האלימות- הוא די מאופק כי הוא נחשב חלש לעומת חבריו אבל ארק כאשר לוקחים לו דברים ומעיפים לו בכיתה אז יש מצבים שהוא מתגבר על כך שהוא חלש ומנסה להחזיר ולהגיב בתוקפנת. רק כדי שלא יחשבו שהוא פחדן... בסה"כ הוא ילד באמת טוב ורגיש ואין סיבה שירגיש מנוכר...
 

survivorrr

New member
אז מה את רוצה להגיד בזה?

אינני רוצה להשמע תוקפן, אבל לפי מה שכתבת - זה עבר לו בתורשה. מה כתבת (ואני "מתרגם")? מה הוא רוצה בסך הכל? שיאהבו אותו. מה כל כך קשה להם? ועוד כתבת (בתרגום חופשי): אם הוא לא ידחף - איך יכירו במעלותיו? הייתי אומר שההתרשמות שלי שזו גישה קצת (איך לומר) מתנשאת ואפילו קצרת רואי. אז הדברים לא עובדים כך יקירתי. זה שאת לא רואה סיבה שהוא ירגיש מנוכר, לא אומר שלא קיימת סיבה. זה רק אומר שאת לא רואה אותה. אבל היא קיימת. את יכולה להיות בטוחה. אי אפשר לאהוב לפי פקודה. בטח שילדים לא יכולים. חוץ מזה ילדים הם ילדים. אז היום X הוא קורבן ומחר Y. לענין דחיית הסיפוקים כלל לא התייחסת. למה? זה לא מתאים? הרי תסכימי שאם ילד לא מקובל (ו"להיות מקובל" זו משאת נפשו של כל ילד) - אז אם הוא ידחף בכח - הבעיה תיפתר? אין סיכוי. אם את זה קשה לך לקבל - איך בנך יקבל את זה? אם לא תעשי איזה שהוא סוויצ' - לא תצליחי לעשות אותו גם אצל בנך וזה מתכון בטוח להנצחת המצב.
 
למעלה