בן 85 נעדר
קראתי עכשיו שגבר בן 85 מפ"ת נעדר מאז אתמול מביתו ושנראה לאחרונה אתמול בצהרים בשוק הכרמל. מפחיד. מצמרר... ברגעים כאלו אני מברכת על האירוע המוחי שהושיב את אמא שלי בכסא גלגלים. זכר השעה ומשהו שהיא נעלמה לי לפני כשנה עדיין צרוב בי כצלקת עד. היינו בסופר פארם כדי לקנות לה את הכדורים החודשיים. אותו יום היתה שביתה בקופת חולים וכל העולם ואישתו הגיעו לסופר. התור היה ארוך ולא היה איפה להושיב אותה. אז הושבתי אותה בבית קפה סמוך והזמנתי לה קולה ועוגה והיא עם חיוך ענק ישבה והתענגה לה. מידי כמה דקות הצצתי אליה ונופפתי לה לשלום ולפתע אני רואה רק בקבוק קולה חצי מלא ו.... אין אמא. רצתי בבהלה החוצה. מלצרית מנומנמת וחסרת סבלנות ענתה בקוצר רוח שהיא לא זוכרת את אמא ושהיא לא בייבי סיטר. רצתי מסביב למתחם, נכנסתי לחנויות אפילו לסופר מרקט. עליתי חזרה לרופא העור ( השביתה כללה רק את המינהלה ובית המרקחת) וכלום. אני הרגשתי איך הלב שלי דופק בתוכי כמו תופי טם טם כמו התופים הענקיים שהיו במגרש כשהפועל חיפה שיחקה באירופה. רק כעבור שעה בערך, ואחרי בכי והזעקת בני משפחה מישהו מצא אותה משוטטת ואומרת שהבת שלה ברחה לה. הוא לא הבין כי היא דיברה עלי כעל תינוקת וחשב שמדובר בנכדה. בבית גם היתה הודעה במשיבון ממוכרת מקניון סמוך שאמא מחפשת אותי. היה לה פלאפון תלוי על הצוואר והיא לא זכרה איך להתקשר אליי אבל זכרה להגיד למוכרת את מספר הטלפון בבית. זה היום שידעתי שאמא חולה באלצהיימר למרות שלקח עוד זמן עד ההבחנה הרישמית. ליבי עם המשפחה של האיש ומקווה שהמשטרה כבר עלתה על עיקבותיו ושהחזירה אותו רעב עייף ומפןחד אך בשלום למישפחה.
קראתי עכשיו שגבר בן 85 מפ"ת נעדר מאז אתמול מביתו ושנראה לאחרונה אתמול בצהרים בשוק הכרמל. מפחיד. מצמרר... ברגעים כאלו אני מברכת על האירוע המוחי שהושיב את אמא שלי בכסא גלגלים. זכר השעה ומשהו שהיא נעלמה לי לפני כשנה עדיין צרוב בי כצלקת עד. היינו בסופר פארם כדי לקנות לה את הכדורים החודשיים. אותו יום היתה שביתה בקופת חולים וכל העולם ואישתו הגיעו לסופר. התור היה ארוך ולא היה איפה להושיב אותה. אז הושבתי אותה בבית קפה סמוך והזמנתי לה קולה ועוגה והיא עם חיוך ענק ישבה והתענגה לה. מידי כמה דקות הצצתי אליה ונופפתי לה לשלום ולפתע אני רואה רק בקבוק קולה חצי מלא ו.... אין אמא. רצתי בבהלה החוצה. מלצרית מנומנמת וחסרת סבלנות ענתה בקוצר רוח שהיא לא זוכרת את אמא ושהיא לא בייבי סיטר. רצתי מסביב למתחם, נכנסתי לחנויות אפילו לסופר מרקט. עליתי חזרה לרופא העור ( השביתה כללה רק את המינהלה ובית המרקחת) וכלום. אני הרגשתי איך הלב שלי דופק בתוכי כמו תופי טם טם כמו התופים הענקיים שהיו במגרש כשהפועל חיפה שיחקה באירופה. רק כעבור שעה בערך, ואחרי בכי והזעקת בני משפחה מישהו מצא אותה משוטטת ואומרת שהבת שלה ברחה לה. הוא לא הבין כי היא דיברה עלי כעל תינוקת וחשב שמדובר בנכדה. בבית גם היתה הודעה במשיבון ממוכרת מקניון סמוך שאמא מחפשת אותי. היה לה פלאפון תלוי על הצוואר והיא לא זכרה איך להתקשר אליי אבל זכרה להגיד למוכרת את מספר הטלפון בבית. זה היום שידעתי שאמא חולה באלצהיימר למרות שלקח עוד זמן עד ההבחנה הרישמית. ליבי עם המשפחה של האיש ומקווה שהמשטרה כבר עלתה על עיקבותיו ושהחזירה אותו רעב עייף ומפןחד אך בשלום למישפחה.