אצלנו
שני הגדולים שלי היו בשילוב (אחד מהם, ה
, גם בכתת תקשורת וגם בחינוך ביתי).
לא ביסודי, בחט"ב ותיכון.
הפיצקי אמור להתחיל בשנה"ל הקרובה, יהיה בכתה ו'.
בעיניי שילוב הוא מוצלח, אם הילד מרגיש טוב בביה"ס/גן.
אם הוא חווה את הסביבה החינוכית כמקום מעודד למידה-
לא רק ולאו דוקא למידה עיונית (גם), אלא כל למידה רלוונטית עבורו לחיים,
מעצימה, פותחת בפניו את מכמני יכולותיו ואת העולם.
תנאי מוקדם לכך: הצוות החינוכי לא חושב שהוא עושה טובה
לילד מוכה גורל ולהוריו המסכנים
אלא רואה בהכללה הזדמנות עבור כל הנוגעים בדבר
כולל שאר הילדים והצוות עצמו.
הצוות מעוניין ללמוד, הוא פתוח וקשוב.
הבנים שלי קיבלו (לא כולם קיבלו הכל, כותבת את הסיכום של שלושתם):
סייעת שעזרה בהתארגנות לימודית
(צילום חומר אחרי שיעור ולקראת מבחן, ישיבה איתו על הסיכומים לקראת מבחן),
בתיווך וסינגור מול הצוות ומול ילדים.
הסייעת לא קיבלה הכשרה לדעתי, אבל כן הנחיה מהמתי"א וגם עמדה איתי בקשר שוטף.
לא נתתי להן כלום מתחת לשולחן, גם לא בחרתי אותן.
העיריה היתה המעסיקה שלהן, לכן עבדו רק בביה"ס.
הוראה מותאמת (מה שמכונה מרכז למידה או הוראה מתקנת),
טיפול רגשי (באמנות/במוזיקה/בתנועה),
קבוצה בהנחיית מורת השילוב של המתי"א המוצבת בביה"ס.
שעה שבועית עם מורת השילוב, ללבן כל מה שקורה בביה"ס,
מורת השילוב גם הנחתה את הצוות ככל הנדרש.
