בנוגע למכתבי "סליחה"
לפני בערך 4 ימים פירסמתי כאן מכתב. הרגע סיימתי לשכתב אותו מעט ולהכניס למעטפות- אני הולכת לשלוח אותו מחר... מקווה שכולם יקבלו את המכתב, ואיש איש יבין את המסר שניסיתי להעביר לו..את המכתב שלחתי ל17- אנשים, האוהבים ביותר, ואלו שגיליתי שהם לא אוהבים... ---------------------------------------------------------------- המכתב כפי ששלחתי אותו- לאחר השכתוב: 21.5.02 מכתב זה מוקדש לכל האנשים שאוהבים אותי (ואין הרבה מאוד כאלו...) בפברואר השנה העלתי לראשונה את הרעיון של לעבור. לנטוש- לעזוב הכל את כל חיי להעביר לירושלים- לבד. אתכם להשאיר רחוקים ולראות- רק שבתות פעם בשבועיים ואל תדאגו- גם חגים. בהתחלה כולכם הייתם נגד- מה פתאום אמרתם? אנחנו לא יכולים לחיות בלעדיך. ואני עקשנית שכמוני למרות שהייתי כל כך מוחמאת- התעקשתי. הלכתי לנסות לעזוב- כולכם הייתם בטוחים שאני לא אצליח. ובמרץ- זה כבר היה סופי- הצלחתי. כולכם שמחתם בשמחתי- כי אין דבר נהדר יותר מלהצליח. אבל- כשהבנתם שזה אומר שאני הולכת ובשלוש שנים הקרובות בקושי תראו אותי. אלו מבניכם שבאמת אהבו אותי- באמת באמת הצטערו. בכל התהליך הזה גיליתי מי מכם באמת חבר- ומי הוא סתם זיוף- מי מכם באמת אוהב- ומי מנסה- ולא מצליח... רציתי להתנצל מכל עומק הלב- על כך שאני נוטשת- סתם כך באמצע המערכה אני עוזבת אתכם לבד. מיותמים- כמו שחלקכם הגדירו. היו שהצליחו סוף סוף לשמוח בשמחתי- ויש מי שעדיין כואב. ואני- מותירה אתכם כאן חשופים כשאני יודעת- שהכתף האיתנה ביותר זו שתמיד יכולתם לבכות עליה- ברחה מבעיותיה- כי לה לא היה היכן לבכות- ובכדי לבכות צריך ללכת רחוק- ממש לעלות לרגל לירושלים הבירה. בכל מקרה- אני ממש מתנצלת פעם ראשונה בחיי העמדתי את חיי לפני חיי האחר. פעם ראשונה בחיי העמדתי את ההיגיון לפני הרגש. פעם ראשונה בחיי העמדתי את האינטרסים שלי לפני האינטרסים של הכלל. פעם ראשונה בחיי העמדתי את האהבות שלי במרכז. ואולי בעצם אני לא צריכה להתנצל? את המכתב שלעיל, כתבתי באמת במטרה להקדשי אותו לכל האוהבים שלי… וגם רציתי לשלוח אותו לכל האוהבים שלי- אבל אחרי שהראיתי למישהי שברגעים אלו ממש קוראת את המכתב היא אמרה לי- "השתגעת? תשלחי גם לכל אלו שפגעו בך- לא רק לאלו שעשו לך טוב..." הקשבתי לה. המכתב הזה יוצא כעת בנוסח זה (מודפס- בכדי שאלו שעדיין לא מורגלים יצליחו להבין אותו) , ל17- אנשים שונים. חלקם הוא האוהבים הכי הכי גדולים שלי, וחלקם הוא אותם האנשים שבמהלך התהליך הזה גיליתי את פרצופם האמיתי- והם מה לעשות? כבר לא נחשבים חברים… אז הקדשות מסוימות לאנשים מסוימים (שיודעים מי הם): 1. לזו שראתה את המכתב- את החברה הי טובה שהייתה לי אי- פעם אני בחיים לא אשכח את מה שעשית למעני אני אוהבת אותך מכל הלב… 2. לארבעת אלו שיודעים שזה הם (גם בגלל שהם מופיעים כרביעייה)- אני אוהבת אתכם אחד אחד, אני אוהבת כל רגע שלי אתכם, ואין דבר יותר טוב מכם- הרגעים שלי אתכם הם הרגעים השווים ביותר בחיים. 3. לזה שאני מאוד מאוד אוהבת- אני אוד מאוד אוהבת אותך- אל תכעס שאני עוזבת- הייתי חייבת… 4. לילדה הכי מוסרית בעולם- תודה! 5. לילדה הכי חולת נפש בעולם- גם תודה וגם סליחה! (דרך אגב- ראיתם מה זה אני לא הילדה הכי חולת נפש בעולם…) 6. לילדה עם התלתלים הבלונדיניים הכי יפים בעולם- מעולם לא חשבתי שאת כזו חברה של אמת. הוכחת את עצמך… 7. לזו שלא האמינה בי- מגיע לך שאת לא התקבלת. במקום להיות איתי מהרגע הראשון, היית נגדי- אז כך יצא שהתהפכו היוצרות, אני התקבלתי ואת- ?!? 8. לזו שפגעה בי כל כך היום ולכן הוספתי אותה לרשימה רגע לפני שאני שולחת- אין לי מושג אם את יודעת מי את- אבל- פגעת בי מאוד, ורק רציתי להגיד לך, שעברתי הרבה בחיים ולא פעם ניצלת והשפלת אבל גם לי יש קוים אדומים- והפעם עברת אותם ובגדול- אני לא אתן לך להשפיל אותי שוב (מה את כל כך מתפלאת- את הבאת את זזה על עצמך…) (לחמשת הראשונים- אם עוד לא סיפרתי לכם אתם תשמעו בקרוב (כשאני אראה אתכם) אל תדאגו…) 9. לזו מהכיתה- שגיליתי את פרצופה האמיתי כשלא האמינה לי- זה בסדר מעולם לא חשבתי אותך לחברה כל כך טובה כמו שאת חשבת שאנחנו- רק רציתי להזכיר לך שפעם זה היה "אני לעולם לא אשכח את מה שעשית למעני…", "את אחת מהחברות הכי טובות שלי…" חשבתי שעל דברים כל כך עמוקים וחזקים שומרים קצת יותר. מזל שלא באמת האמנתי, עוד הייתי נפגעת… יש עוד כמה שלא הזכרתי- והם אני בטוחה יודעים מה חלקם בחיי, ולמה לא הזכרתי אותם. נורא מצחיק אותי לדעת שחלק מהקוראים ידעו כל אחד מי הוא, למה הוא כתוב כאן וכו´.. וחלק אפילו אולי לא יצליחו לזהות את עצמם כאן- שיחשבו למה…[ מי שרוצה מכם מוזמן לשור איתי על קשר (חוץ מאותם חמשת האנשים שהובהר להם שאם לא- הם מתים…) ולכל אלו מכם שאני באמת באמת אוהבת- אני אוהבת אתכם… לאלו מהכיתה- אתם לא רבים, אין סיבה שאני אשלח מכתב כזה לרבים מהכיתה... אבל- תעשו חושבים עם עצמכם- מה עשיתם ולמה אתם מקבלים את המכתב כי עמוק בתוככם אתם יודעים למה…) לכל מי שנתן לי מתנות ומכתבים מאוד מאוד מרגשים- תודה רבה, כולכם ריגשתם אותי מאוד. שלכם (או יותר נכון של חלקכם), יעל. מה דעתכם? הייתי צריכה לשלוח?!? הייתי צריכה להוסיף את התוספות?!? תחזיקו לי אצבעות..
לפני בערך 4 ימים פירסמתי כאן מכתב. הרגע סיימתי לשכתב אותו מעט ולהכניס למעטפות- אני הולכת לשלוח אותו מחר... מקווה שכולם יקבלו את המכתב, ואיש איש יבין את המסר שניסיתי להעביר לו..את המכתב שלחתי ל17- אנשים, האוהבים ביותר, ואלו שגיליתי שהם לא אוהבים... ---------------------------------------------------------------- המכתב כפי ששלחתי אותו- לאחר השכתוב: 21.5.02 מכתב זה מוקדש לכל האנשים שאוהבים אותי (ואין הרבה מאוד כאלו...) בפברואר השנה העלתי לראשונה את הרעיון של לעבור. לנטוש- לעזוב הכל את כל חיי להעביר לירושלים- לבד. אתכם להשאיר רחוקים ולראות- רק שבתות פעם בשבועיים ואל תדאגו- גם חגים. בהתחלה כולכם הייתם נגד- מה פתאום אמרתם? אנחנו לא יכולים לחיות בלעדיך. ואני עקשנית שכמוני למרות שהייתי כל כך מוחמאת- התעקשתי. הלכתי לנסות לעזוב- כולכם הייתם בטוחים שאני לא אצליח. ובמרץ- זה כבר היה סופי- הצלחתי. כולכם שמחתם בשמחתי- כי אין דבר נהדר יותר מלהצליח. אבל- כשהבנתם שזה אומר שאני הולכת ובשלוש שנים הקרובות בקושי תראו אותי. אלו מבניכם שבאמת אהבו אותי- באמת באמת הצטערו. בכל התהליך הזה גיליתי מי מכם באמת חבר- ומי הוא סתם זיוף- מי מכם באמת אוהב- ומי מנסה- ולא מצליח... רציתי להתנצל מכל עומק הלב- על כך שאני נוטשת- סתם כך באמצע המערכה אני עוזבת אתכם לבד. מיותמים- כמו שחלקכם הגדירו. היו שהצליחו סוף סוף לשמוח בשמחתי- ויש מי שעדיין כואב. ואני- מותירה אתכם כאן חשופים כשאני יודעת- שהכתף האיתנה ביותר זו שתמיד יכולתם לבכות עליה- ברחה מבעיותיה- כי לה לא היה היכן לבכות- ובכדי לבכות צריך ללכת רחוק- ממש לעלות לרגל לירושלים הבירה. בכל מקרה- אני ממש מתנצלת פעם ראשונה בחיי העמדתי את חיי לפני חיי האחר. פעם ראשונה בחיי העמדתי את ההיגיון לפני הרגש. פעם ראשונה בחיי העמדתי את האינטרסים שלי לפני האינטרסים של הכלל. פעם ראשונה בחיי העמדתי את האהבות שלי במרכז. ואולי בעצם אני לא צריכה להתנצל? את המכתב שלעיל, כתבתי באמת במטרה להקדשי אותו לכל האוהבים שלי… וגם רציתי לשלוח אותו לכל האוהבים שלי- אבל אחרי שהראיתי למישהי שברגעים אלו ממש קוראת את המכתב היא אמרה לי- "השתגעת? תשלחי גם לכל אלו שפגעו בך- לא רק לאלו שעשו לך טוב..." הקשבתי לה. המכתב הזה יוצא כעת בנוסח זה (מודפס- בכדי שאלו שעדיין לא מורגלים יצליחו להבין אותו) , ל17- אנשים שונים. חלקם הוא האוהבים הכי הכי גדולים שלי, וחלקם הוא אותם האנשים שבמהלך התהליך הזה גיליתי את פרצופם האמיתי- והם מה לעשות? כבר לא נחשבים חברים… אז הקדשות מסוימות לאנשים מסוימים (שיודעים מי הם): 1. לזו שראתה את המכתב- את החברה הי טובה שהייתה לי אי- פעם אני בחיים לא אשכח את מה שעשית למעני אני אוהבת אותך מכל הלב… 2. לארבעת אלו שיודעים שזה הם (גם בגלל שהם מופיעים כרביעייה)- אני אוהבת אתכם אחד אחד, אני אוהבת כל רגע שלי אתכם, ואין דבר יותר טוב מכם- הרגעים שלי אתכם הם הרגעים השווים ביותר בחיים. 3. לזה שאני מאוד מאוד אוהבת- אני אוד מאוד אוהבת אותך- אל תכעס שאני עוזבת- הייתי חייבת… 4. לילדה הכי מוסרית בעולם- תודה! 5. לילדה הכי חולת נפש בעולם- גם תודה וגם סליחה! (דרך אגב- ראיתם מה זה אני לא הילדה הכי חולת נפש בעולם…) 6. לילדה עם התלתלים הבלונדיניים הכי יפים בעולם- מעולם לא חשבתי שאת כזו חברה של אמת. הוכחת את עצמך… 7. לזו שלא האמינה בי- מגיע לך שאת לא התקבלת. במקום להיות איתי מהרגע הראשון, היית נגדי- אז כך יצא שהתהפכו היוצרות, אני התקבלתי ואת- ?!? 8. לזו שפגעה בי כל כך היום ולכן הוספתי אותה לרשימה רגע לפני שאני שולחת- אין לי מושג אם את יודעת מי את- אבל- פגעת בי מאוד, ורק רציתי להגיד לך, שעברתי הרבה בחיים ולא פעם ניצלת והשפלת אבל גם לי יש קוים אדומים- והפעם עברת אותם ובגדול- אני לא אתן לך להשפיל אותי שוב (מה את כל כך מתפלאת- את הבאת את זזה על עצמך…) (לחמשת הראשונים- אם עוד לא סיפרתי לכם אתם תשמעו בקרוב (כשאני אראה אתכם) אל תדאגו…) 9. לזו מהכיתה- שגיליתי את פרצופה האמיתי כשלא האמינה לי- זה בסדר מעולם לא חשבתי אותך לחברה כל כך טובה כמו שאת חשבת שאנחנו- רק רציתי להזכיר לך שפעם זה היה "אני לעולם לא אשכח את מה שעשית למעני…", "את אחת מהחברות הכי טובות שלי…" חשבתי שעל דברים כל כך עמוקים וחזקים שומרים קצת יותר. מזל שלא באמת האמנתי, עוד הייתי נפגעת… יש עוד כמה שלא הזכרתי- והם אני בטוחה יודעים מה חלקם בחיי, ולמה לא הזכרתי אותם. נורא מצחיק אותי לדעת שחלק מהקוראים ידעו כל אחד מי הוא, למה הוא כתוב כאן וכו´.. וחלק אפילו אולי לא יצליחו לזהות את עצמם כאן- שיחשבו למה…[ מי שרוצה מכם מוזמן לשור איתי על קשר (חוץ מאותם חמשת האנשים שהובהר להם שאם לא- הם מתים…) ולכל אלו מכם שאני באמת באמת אוהבת- אני אוהבת אתכם… לאלו מהכיתה- אתם לא רבים, אין סיבה שאני אשלח מכתב כזה לרבים מהכיתה... אבל- תעשו חושבים עם עצמכם- מה עשיתם ולמה אתם מקבלים את המכתב כי עמוק בתוככם אתם יודעים למה…) לכל מי שנתן לי מתנות ומכתבים מאוד מאוד מרגשים- תודה רבה, כולכם ריגשתם אותי מאוד. שלכם (או יותר נכון של חלקכם), יעל. מה דעתכם? הייתי צריכה לשלוח?!? הייתי צריכה להוסיף את התוספות?!? תחזיקו לי אצבעות..
