בנות אני קוראת פהו יפיופי ו 18:37
בנות אני קוראת פהו יפיופי ו 18:37 | 08/08/05 יום יום וזה מקסים לקרוא את התמיכה התגובות אני לא ממש מנוסה, ודי מבולבלת ושלי בסך הכל בת 12. אני אוהבת אותה עד עמקי נשמתי, וצר לי על תחושות שאני מרגישה. אני כאילו לא מרוצה ממנה אחרי שאני מצליחה לקבל שזה הגיל,משתדלת להיותסבלנית, מבינה, אמפטית,. אני משוחחת איתה המון, אני עושה איתה הסכמים, אבל דברים ככה מסתדרים קצת ושוב. ויש לי תחושה בטן אולי יש פה בעיה, ואפרט ממה איני מרוצה. הילדה מרחפת,מדברת מהר, שלומפרית כזו, קשה לה להתארגן, אין יום שעובר בלי שאבד או נשבר משהו. ותכף מתגוננת. היא לא עושה זאת בכוונה אני בטוחה היא פשוט שלומיאלית. אני מנסה לעזור לה בדכרים שונות להתארגן, אבל זה עובד יום יומים וזהו. הקושי שלה והביקורת שלי הופכים את חיינו ללא נעימים. אני לא מרוצה ממנה, והיא טוענת שאני לא יודעת לצחוק, ושאני נראת לא מאושרת. ושזה מפריע לה, שאני כל הזמן רצינית. אני חד הורית מגדלת אותה לבד 12 שנה,בשנתיים האחרונות יצאתי לעבוד שעות רבות (פרנסה אתם יודעות) ונכון אני חוזרת עייפה (ואני גם לא כל כך בריאה)אבל אני מרגישה שרק אני משתדלת. אני לא מאמינה שהיא עושה לי דווקא ואולי כן בודקת גבולות, כמה אני שם בשבילה. בימים האחרונים היא לא מפסיקה להגיד לי לא בא לי ללמוד יותר לא בא לי שיגמר החופש. והיא יודעת שזה נורא מלחיץ אותי אני לא מצליחה לעשות כאילו לא. היא עוברת לחטיבה ואני חושבת אולי היא פוחדת מכישלון, אולי קשה לה והיא לא יודעת איך להגיד את זה. כי בשנה האחרונה היתה ירידה רצינית וקישרנו זאת לזלזול ואי שביעות מהמורה. אולי יש בעיה אחרת. וכשאני מנסה לבדוק איתה היא אומרת תעזבי אותי אני יצליח אין שום בעיה וואוו סליחה על האורך אבל אני נורא מבולבלת ואוהבת ולא רוצה לעשות טעויות, כל כך רוצה לתמוך ולקדם אותה אבל הכל קורה הפוך. תודה לכם למי שהצליח לקרוא עד בסוף ואולי להגיד משהו. "כי אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא" |לב
בנות אני קוראת פהו יפיופי ו 18:37 | 08/08/05 יום יום וזה מקסים לקרוא את התמיכה התגובות אני לא ממש מנוסה, ודי מבולבלת ושלי בסך הכל בת 12. אני אוהבת אותה עד עמקי נשמתי, וצר לי על תחושות שאני מרגישה. אני כאילו לא מרוצה ממנה אחרי שאני מצליחה לקבל שזה הגיל,משתדלת להיותסבלנית, מבינה, אמפטית,. אני משוחחת איתה המון, אני עושה איתה הסכמים, אבל דברים ככה מסתדרים קצת ושוב. ויש לי תחושה בטן אולי יש פה בעיה, ואפרט ממה איני מרוצה. הילדה מרחפת,מדברת מהר, שלומפרית כזו, קשה לה להתארגן, אין יום שעובר בלי שאבד או נשבר משהו. ותכף מתגוננת. היא לא עושה זאת בכוונה אני בטוחה היא פשוט שלומיאלית. אני מנסה לעזור לה בדכרים שונות להתארגן, אבל זה עובד יום יומים וזהו. הקושי שלה והביקורת שלי הופכים את חיינו ללא נעימים. אני לא מרוצה ממנה, והיא טוענת שאני לא יודעת לצחוק, ושאני נראת לא מאושרת. ושזה מפריע לה, שאני כל הזמן רצינית. אני חד הורית מגדלת אותה לבד 12 שנה,בשנתיים האחרונות יצאתי לעבוד שעות רבות (פרנסה אתם יודעות) ונכון אני חוזרת עייפה (ואני גם לא כל כך בריאה)אבל אני מרגישה שרק אני משתדלת. אני לא מאמינה שהיא עושה לי דווקא ואולי כן בודקת גבולות, כמה אני שם בשבילה. בימים האחרונים היא לא מפסיקה להגיד לי לא בא לי ללמוד יותר לא בא לי שיגמר החופש. והיא יודעת שזה נורא מלחיץ אותי אני לא מצליחה לעשות כאילו לא. היא עוברת לחטיבה ואני חושבת אולי היא פוחדת מכישלון, אולי קשה לה והיא לא יודעת איך להגיד את זה. כי בשנה האחרונה היתה ירידה רצינית וקישרנו זאת לזלזול ואי שביעות מהמורה. אולי יש בעיה אחרת. וכשאני מנסה לבדוק איתה היא אומרת תעזבי אותי אני יצליח אין שום בעיה וואוו סליחה על האורך אבל אני נורא מבולבלת ואוהבת ולא רוצה לעשות טעויות, כל כך רוצה לתמוך ולקדם אותה אבל הכל קורה הפוך. תודה לכם למי שהצליח לקרוא עד בסוף ואולי להגיד משהו. "כי אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא" |לב
