בנות יקרות...
שמי אלה ארד. אני אישה בת 31. (עוד מעט 32..) אני בת זוג של מישהו אני אם. (אני גם מהפורום "ההוא") זה די מתנשא להכנס לכאן ולהביע "תמיכה", אני יודעת. אבל אני בן אדם כזה שחייב להגיד משהו תמיד. ויש את שירשורי המכות האלה, הפינג פונג האנושי הזה.. אני רוצה להגיד לכן - כל הכבוד! קודם כל יש לכן מודעות לחיים שלכן ואתן עושות בשביל עצמכן! וזה יקר וזה חשוב. מעט מאוד אנשים יצאו מארונות חשוכים של השאיפות הכמוסות ביותר שלהם ויגידו שהם לא חיים עפ "נורמה" שקבעה חברה שרובה אנשים צבועים. אף אחד לא יכנס לפורום הורים לתינוקות ויגיד להן - "מה פתאום אתן עושות ילדים". כי זה הרי מקובל מאוד . אבל תמיד יכנסו המתחסדות שלא יבינו למה אתן לא רוצות ילדים.. כאילו דההההההההה?! מהרגע שאת הופכת לאמא את עבד של השתקפות חייך. את לא ישנה בלילות בערך כל החיים. עכשיו כשהוא תינוק ובוכה בלילה - הוא שם. אני יכולה לקום אליו ולחבק אותו. מה אני אעשה כשהוא יהיה נער מתבגר? מה אני אעשה כשהוא יהיה חייל? מה אני אעשה כשהוא יצא לטראק אי שם? איך אני אשמור עליו מצבא/ פיגועים / תאונות/ סוטים/ נוכלים/ שקרנים / מחלות/ כאבי לב / ושאר חורלירות שהעולם הזה מביא?! והאהבה הזו, חסרת הרחמים, שמכה במקום הכי פגיע של הלב.. זה הילד שלי. אני אעצור קריירה , אני אחסוך מעצמי, העיקר שלא יחסר לו דבר. אז זה יופי שנשים עם מודעות אומרות לעצמן שהן רוצות למצות כל רגע מהחיים ולדאוג לעצמן בלבד, בלי לנביט בתוכה עובר שיהפוך לעוד איש חדש בעולם הזה. בלי כאבי הגוף והנפש. האגואיזם הצרוף. רק "אני" הזה... קבלו
ממני!!! עכשיו - רק באופן מאוד אישי... חיכיתי שנים לחגי, והייתי מחכה עוד שנים אם לא היה "פנצ'ר".. והיום אני יכולה להגיד שאני מביטה בו ורואה את עצמי.. והוא כל כך מופלא הילד שלי, שכל מה שזה גורם לי זה קודם כל לתהות למה חיכיתי כל כך הרבה, ודבר שני בא לי, פשוט בא לי לעשות עוד אחד כי זה יצא כל כך טוב... שיהיה לכולנו כל טוב! אני איתכם וכל הכבוד לכן על המודעות הזאת שלכם!!! יישר כוח.
שמי אלה ארד. אני אישה בת 31. (עוד מעט 32..) אני בת זוג של מישהו אני אם. (אני גם מהפורום "ההוא") זה די מתנשא להכנס לכאן ולהביע "תמיכה", אני יודעת. אבל אני בן אדם כזה שחייב להגיד משהו תמיד. ויש את שירשורי המכות האלה, הפינג פונג האנושי הזה.. אני רוצה להגיד לכן - כל הכבוד! קודם כל יש לכן מודעות לחיים שלכן ואתן עושות בשביל עצמכן! וזה יקר וזה חשוב. מעט מאוד אנשים יצאו מארונות חשוכים של השאיפות הכמוסות ביותר שלהם ויגידו שהם לא חיים עפ "נורמה" שקבעה חברה שרובה אנשים צבועים. אף אחד לא יכנס לפורום הורים לתינוקות ויגיד להן - "מה פתאום אתן עושות ילדים". כי זה הרי מקובל מאוד . אבל תמיד יכנסו המתחסדות שלא יבינו למה אתן לא רוצות ילדים.. כאילו דההההההההה?! מהרגע שאת הופכת לאמא את עבד של השתקפות חייך. את לא ישנה בלילות בערך כל החיים. עכשיו כשהוא תינוק ובוכה בלילה - הוא שם. אני יכולה לקום אליו ולחבק אותו. מה אני אעשה כשהוא יהיה נער מתבגר? מה אני אעשה כשהוא יהיה חייל? מה אני אעשה כשהוא יצא לטראק אי שם? איך אני אשמור עליו מצבא/ פיגועים / תאונות/ סוטים/ נוכלים/ שקרנים / מחלות/ כאבי לב / ושאר חורלירות שהעולם הזה מביא?! והאהבה הזו, חסרת הרחמים, שמכה במקום הכי פגיע של הלב.. זה הילד שלי. אני אעצור קריירה , אני אחסוך מעצמי, העיקר שלא יחסר לו דבר. אז זה יופי שנשים עם מודעות אומרות לעצמן שהן רוצות למצות כל רגע מהחיים ולדאוג לעצמן בלבד, בלי לנביט בתוכה עובר שיהפוך לעוד איש חדש בעולם הזה. בלי כאבי הגוף והנפש. האגואיזם הצרוף. רק "אני" הזה... קבלו