בנות , מבקשת תמיכה...
לפני חמש דקות בערך יצא האיש שאני הכי אוהבת בעולם , האדם שאני קשורה אליו וקשור אלי בעבותות של אהבה אין סופית , ללא גבולות , האיש שהוא אבי בתי הבכורה והאהובה , האהוב שלי יצא לחו"ל לצרכי עבודה. הנסיעה הזו כ"כ קשה לשנינו משום שאני ילדתי רק לפני חודשיים את הנסיכה המקסימה שלנו , ואנחנו כ"כ צריכים את הביחד שלנו , ואנחנו לא מצטרפות אליו בגלל המון סיבות , חלקן בגללי... קשה לי , וכואב לי פיזית בגוף להתרחק מהנפש התאומה שלי , אני מייללת בבכי כאן , מולכן , כי לא נעים לי לבכות ליד הנסיכה המתוקה , שכל היום היתה חסרת מנוחה כ"כ , אולי כי הרגישה שמשהו קורה בבית , בוודאי שהיא לא יודעת להבחין שאבא לפני נסיעה , אבל היא לא נתנה לו לזוז ממנה היום.. המתוקונת כ"כ קשורה אליו והוא אליה , הוא לקח עימו שני דיסקים עם תמונות שלי , שלה , שלנו.... אני בטוחה שהשבוע שלי יהיה מאוד קשה בגלל שלא יהיה לי איך לנחם אותה... צריך אולי להסביר , האיש שלי היה איתי שבועיים אחרי הלידה בבית כל הזמן , וביום שהוא חזר לעבודה היא בכתה בהיסטריה , כמעט עד חנק , ולא הסכימה להיות בשום מקום אחר חוץ מעלי.... היא כזאת בובה מקסימונת , תינוקת שקטה , נעימה , חייכנית , רגועה ואני כ"כ לא רוצה שיכאב לה, או שתרגיש בחסרונו של אבא , והכי מפחיד אותי שיקרה לה או לו משהו בזמן הזה שהוא לא כאן , הם המשפחה שלי , אין לי ממש משפחה קרובה אחרת , כל אחד מהם מגלם בחובו חלק כל כך חשוב , ואדיר מחיי, היא - את כניסתי לעולם האמהות המכובד , את האושר הבל יתואר שהכרתי עם הגעתה לעולם (וזו ממש לא התייפיפות , אולי אם היא לא היתה תינוקת כ"כ טובה , לא הייתי מסוגלת לדבר עליה כך) והוא - שנפגשו דרכינו כנער ונערה צעירה ומאז נקשרו נשמותינו זו בזו ואם לא הייתי חוששת להיות כבר יותר מדי פיוטית הייתי מודה שדמו זורם בדמי ושלי בשלו. תודה לכל מי שטרחה וקראה עד כאן , הייתי חייבת לשפוך את הלב , כשכואב לי אני נוטה לפייטנות יתר אבל זה רק בגלל שאין כנראה רגש יותר נעלה מאהבת נפש , וככה אני אוהבת את שניהם , האהוב שלי ובתי. תול.
לפני חמש דקות בערך יצא האיש שאני הכי אוהבת בעולם , האדם שאני קשורה אליו וקשור אלי בעבותות של אהבה אין סופית , ללא גבולות , האיש שהוא אבי בתי הבכורה והאהובה , האהוב שלי יצא לחו"ל לצרכי עבודה. הנסיעה הזו כ"כ קשה לשנינו משום שאני ילדתי רק לפני חודשיים את הנסיכה המקסימה שלנו , ואנחנו כ"כ צריכים את הביחד שלנו , ואנחנו לא מצטרפות אליו בגלל המון סיבות , חלקן בגללי... קשה לי , וכואב לי פיזית בגוף להתרחק מהנפש התאומה שלי , אני מייללת בבכי כאן , מולכן , כי לא נעים לי לבכות ליד הנסיכה המתוקה , שכל היום היתה חסרת מנוחה כ"כ , אולי כי הרגישה שמשהו קורה בבית , בוודאי שהיא לא יודעת להבחין שאבא לפני נסיעה , אבל היא לא נתנה לו לזוז ממנה היום.. המתוקונת כ"כ קשורה אליו והוא אליה , הוא לקח עימו שני דיסקים עם תמונות שלי , שלה , שלנו.... אני בטוחה שהשבוע שלי יהיה מאוד קשה בגלל שלא יהיה לי איך לנחם אותה... צריך אולי להסביר , האיש שלי היה איתי שבועיים אחרי הלידה בבית כל הזמן , וביום שהוא חזר לעבודה היא בכתה בהיסטריה , כמעט עד חנק , ולא הסכימה להיות בשום מקום אחר חוץ מעלי.... היא כזאת בובה מקסימונת , תינוקת שקטה , נעימה , חייכנית , רגועה ואני כ"כ לא רוצה שיכאב לה, או שתרגיש בחסרונו של אבא , והכי מפחיד אותי שיקרה לה או לו משהו בזמן הזה שהוא לא כאן , הם המשפחה שלי , אין לי ממש משפחה קרובה אחרת , כל אחד מהם מגלם בחובו חלק כל כך חשוב , ואדיר מחיי, היא - את כניסתי לעולם האמהות המכובד , את האושר הבל יתואר שהכרתי עם הגעתה לעולם (וזו ממש לא התייפיפות , אולי אם היא לא היתה תינוקת כ"כ טובה , לא הייתי מסוגלת לדבר עליה כך) והוא - שנפגשו דרכינו כנער ונערה צעירה ומאז נקשרו נשמותינו זו בזו ואם לא הייתי חוששת להיות כבר יותר מדי פיוטית הייתי מודה שדמו זורם בדמי ושלי בשלו. תודה לכל מי שטרחה וקראה עד כאן , הייתי חייבת לשפוך את הלב , כשכואב לי אני נוטה לפייטנות יתר אבל זה רק בגלל שאין כנראה רגש יותר נעלה מאהבת נפש , וככה אני אוהבת את שניהם , האהוב שלי ובתי. תול.
