יופי של מאמר, אני מסכימה עם כל
מילה, היום במבט לאחור, אני מבינה שכוחותי הותשו בכל פעם שניבדקתי, ויודעתי שהבצקת הולכת וגדלה, ההתערבות הפיזית הזו היתה כואבת ברמות שלא יאומנו הרבה יותר מהצירים עצמם ואני מדברת על צירים של פתיחה מלאה. בכל פעם שהמיילדת ניסתה לעזור לעניין הבצקת הוצפתי בחוסר אונים משווע והתחננתי שזה יופסק! עד שהגיעו מים עד נפש שבסופן בעטתי ברופאה שניסתה לעשות את אותו הדבר שהמיילדת ניסתה לעשות בבית. בדיעבד ייתכן מאד שההתנהלות של המיילדת והלחץ שלה לראות מה קורה הביאו לי לידה קשה יותר ואולי סתם אני מחפשת אשמים? לא יודעת?