לא בדיוק עצבנית...
אבל לוקחת ה-כ-ל כל כך קשה. הדמעות נאגרות ורק מחפשות תירוץ לזלוג. אם אין משהו טוב לראות בטלויזיה אני כבר מזילה דמעה. הכל נראה כמו סוף העולם, אני חושבת שהחלק במוח שאחראי על פתרון בעיות, אבוד בערפל איפשהו ודברים שבדרך כלל הייתי פשוט קמה ועושה אני לא מצליחה לראות איך אני יוצאת מזה. ולשאלתך... בערך שבוע לפני אני מסתערת על המקרר ורעבה כל הזמן, רגישה בצורה שלא תאמן. בזמן המחזור אין לי תיאבון בכלל, הרגישות עדיין שם. אחרי אני בסדר (בערך). ל.