בנימינה

[גרי רשף]

בנימינה

כיצד יש להגות שם זה, ושמות דומים כמו ירדנה, אריאלה וכו'; בהם שמות שבמקור הם בזכר, קיבלו צורת נקבה?
ההגייה המקובלת של שמות בנקבה - היא במלעיל במקרים רבים (יפה, שושנה, לאה..), למרות שההגייה התקנית לכאורה היא במלרע.
מדוע לכאורה? למיטב זכרוני מילים בנקבה המסתיימות בקמץ + ה (כיתה, מסיבה, ילדה) הן תמיד במלרע.
האמנם?

 

[איתי שלר]

אם רוצים

אפשר לראות בכך ה"א המגמה (ירושלימה, הנגבה) - שמשמעותה "אל בנימין (דה רוטשילד)" ומילה שמוספת לה ה"א המגמה - הגייתה מלעיל.
ודומה לכך מצאנו בתנ"ך את היישוב "אפרתה" שהגייתו מלעיל (וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה).

 

[גרי רשף]

התירוץ המפוקפק התקבל!

תודה איתי.

 

[איתי שלר]

אגב

גם העיר "נס ציונה" הגייתה התקנית במלעיל. ושם זו ה"א המגמה מובהקת: נס ציונה = נס לציוֹן.

 

[גרי רשף]

מן הסתם יש עוד ישובים "מגמתיים"

נגבה, קדימה..

 

[חוכך בדעתו 2]

דבירה.

 

[trilliane]

לא מפוקפק כלל, זו בדיוק התשובה שהתכוונתי לכתוב בעצמי...

ויש מילה חריגה שאינה מלרעית – לילה (היא גם לא ממין נקבה).
&nbsp
ואכן, כפי שציינת, יש לדוברי העברית נטייה למלעל שמות מלרעיים, אבל לא רק נקביים ולא רק כאלה המסתיימים ב-םָה): אברהם (יותר בפורמט אברם וגם אבי), יוסף (וכמובן יוסי), משה (וכמובן מושיק), מרדכי (וכמובן מוטי), יעקב (וכמובן קובי או יקי), יצחק (וכמובן צחי ואיציק), אדם, חיים, ניסים, רחמים, מיכאל (וכמובן מיכה או מיקי)... ועוד ועוד.
&nbsp
זה נכון גם לשמות ערים שאינם ממין נקבה (כמו נתניה, חדרה ועפולה) – ראשון לציון, זכרון יעקב, כפר סבא (טוב, כי סבא...), יפו, עכו, בני ברק, יבנה, חולון, אור יהודה...

 

[אוזו רוזו קוקורוזו]

אני משער ששורשי הנטייה "למלעל" שמות מלרעיים

נעוצים בהגייה המסורתית האשכנזית.
נניח "BORUCH" הפך ל-"BARUCH", אבל מתוך ההרגל בשפת הדיבור נשאר המלעיל.

 

[אוזו רוזו קוקורוזו]

מצטרף: לא "תירוץ", ולא "מפוקפק".

 

[חוכך בדעתו 2]

חולק: תירוץ ו-מפוקפק. אין שום עדות או בדל ראיה לכך

שב"בנימינה" גלומה הכַּוונה "אל בנימין" (בניגוד לנס ציונה ולדבירה שמשמעותן בפירוש "לציון" ו"לדביר"). אני מניח שאיתי הציע את מה שהציע חצי בבדיחות הדעת.

 

[trilliane]

לא ראיתי שום בדיחה או חצי קריצה בתגובתו, היא רצינית לחלוטין

ולא צריכה להיות "עדות" או "ראיה" לתופעה לשונית מוכרת ומתועדת היטב, זו סברה לגיטימית לחלוטין. הרי יכלו לקרוא למקום "בנימין" וחסל, למה להוסיף ה"א? הוא לא ע"ש אישה...

 

[אוזו רוזו קוקורוזו]

נראה לי שיש כאן שתי שאלות שונות:

א. איך מבטאים "במקרה הכללי". כאן ישנה גם האפשרות שהציע איתי.
ב. המקרה הספציפי של שם הישוב 'בנימינה'.

 

[trilliane]

אני לא חושבת שאלה שאלות שונות

א. מהו "המקרה הכללי"? זה משתנה בין יישובים שונים... יש יישובים (מעטים) עם ה"א המגמה, ורבים אחרים שלא (או בכלל לא עם ה"א, כאמור).
&nbsp
ב. ההגייה הרשמית התקנית היא "בנימינה" במלעיל (ליתר ביטחון וידאתי זאת עם איש מקצוע). לכן אני חושבת שזו ה"א המגמה (וכך תכננתי לענות בעצמי, איתי הקדים אותי). גם מי שנוסע ברכבת ישראל שומע את הכרוז אומר "חדר֫ה", "פרדס חנ֫ה", "קיסרי֫ה" ועוד, כולן במלרע; אבל "בנימ֫ינה" במלעיל.

 

[אוזו רוזו קוקורוזו]

מעניין.

לבנימין? מה זה כאן "בנימין"? הישוב עצמו נקרא ע"ש בנימין אדמונד רוטשילד.

 

[trilliane]

בנימין זה השם שלו ויכול היה להיות גם שם היישוב על שמו

(כפי שיש "יד בימין", ע"ש בנימין אחר) אבל הוא נקרא "בנימינה", במלעיל, אולי באמת בתבנית של יישובים כמו "נס ציונה". אנחנו יודעים שזה לא ע"ש אישה ששמה "בנימיניה", אז מה זה עוד יכול להיות?

 

[איתי שלר]

אכן - עם זאת

אכן גם לפי דעתי זו לא הייתה כוונת המשורר, ולא לכך כיוונו כשנתנו את השם.
עם זאת כמובן אף אחד לא מחוייב לכוונה המקורית.
כנ"ל לגבי השמות הפרטיים ירדנה וציונה, שלפי דעתי במקור לא כוונו לה"א המגמה, אבל הם יכולים להתפרש כך אם רוצים לשמור על התקן בלי לשנות את ההגייה המקובלת.
ונדמה לי שאכן קרייני רדיו המחוייבים לכללים ולתקן, הוגים חדרה והרצליה במלרע, ואילו בנימינה במלעיל (כנראה בעקבות פרשנות מאוחרת כה"א המגמה).

 

[hashoel]

זה אמנם קצת מאוחר בשרשור, אבל כשאני חושב על זה

בנימינה במלעיל כי הכוונה היא לאזכר את בנימין. אז זה כמו בנימין + ה
כלומר, מה שבמקור הזכרי מלרע הופך מלעיל כדי לדמות לזכר: בנימין > בנימינה
כנ"ל ירדנה. ירדן במלרע, הופך ירדנה במלעיל.
אין הדבר פוסל את הנטייה הכללית למלעיל, כמו יפה, שושנה וכו'. במקרה זה אולי אחת הסיבות היא להבחין בין המילה לבין שם (בבחינת: אינני מתחייב שיפה אכן יפה, לבנה לבנה וחדווה מלאת חדווה).
וחוץ מזה קיימת נטייה כללית (לא מובנת לי) למלעיל, בנוסח "שמואל, מסרת כבר את הדוח לעציון? אם לא דוד יכעס עליך"

 

[trilliane]

איזו כוונה יכולה הייתה להיות למשורר? אני מתקשה להבין...

כלומר, אני לא טוענת שהמטרה הייתה ממש להביע משמעות של "אל בנימין" אלא להשתמש בתבנית הקלאסית הזאת שקיימת בשמות יישובים אחרים, ולא הייתה כאן מטרה ליצור שם של אישה משם של גבר (הרי אין כאן אישה) ואז קרה שכרגיל ממלעלים אותו. כאמור, ההגייה במלעיל של "בנימינה" אינה רק מקובלת, היא נחשבת לתקנית ולרשמית, ובכך הוא שונה משמות יישובים אחרים שהזכרנו. אפשר לטעון שזו סברה לא מבוססת (אני חושבת שהיא ודאי לא פחות מבוססת מכל סברה אחרת...) אבל בבדיחות הדעת? ואללה, לא מצליחה להבין למה. בעיניי היא רצינית והגיונית לחלוטין.

 

[חוכך בדעתו 2]

במיוחד התבטאתי במילים "*חצי* בבדיחות הדעת", ואם לדייק

בהבעת כוונתי, נכון יותר היה לומר "בלי להתחייב לדיוק המדעי".
אשר ל"ניקוב" השם, נראה לי כאפשרות, שהדבר נבע מן העובדה שסוג היישוב היה מושבה, שמינה הוא כמובן נקבה. (זוהי רק אפשרות, כמובן, שכן רחוק הדבר מלהיות כלל, כי יש הרבה יוצאים מן הכלל: ראשון לציון, זכרון יעקב, מחניים ועוד).
דומני שהתקבעה צורת ההגייה בנימינה, בשל הרצון לשַמר בשמה את שמו של הברון בנימין ׁ(הן בכתיבה הן בהגייה). (כפי שהציע לעיל "השואל").

 

[trilliane]

בקיצור, גם החלופות שהצעת אינן סבירות יותר, סתרת אותן בעצמך

אין שום הכרח ששם מושבה יהיה בנקבה (גם "עיר" היא מילה ממין נקבה, ויש לא מעט ערים ששמן זכרי) ודאי לא כשהיא קרויה על שם גבר;
ושמו של הברון נשמר בשמה כך או כך, הכתיב אותו כתיב, וההגייה לא חייבת להיות מלעיל לשם כך. להבדיל, את שמו של הרצל הנציחו ב"הרצלייה" שהיא אכן ממין נקבה במובהק וגם הגייתה התקנית במלרע.
&nbsp
את ההסבר של השואל לא ממש הבנתי, הוא לא ממש מסביר אלא בעיקר אומר "זה ככה"... הרי כבר הראיתי שהתופעה של מלעול שמות פרטיים אינה בלעדית לשמות ממין נקבה עפ"י הזכר או בכלל לשמות ממין נקבה...
&nbsp
אבל בשמות האלה המלרע הוא ההגייה התקנית והרשמית, והמלעיל נחשב להגייה עממית. לא כך ב"בנימינה". לפיכך אני חושבת שהבחירה במלעיל בתבנית שמות עם ה"א המגמה אינה הסבר דחוק או "מפוקפק" וגם לא "תירוץ" אלא ההסבר המתבקש וההגיוני ביותר.
&nbsp
נ"ב
אין שום קשר בין אי התחייבות לדיוק מדעי (ברור שזו סברה) לבין "בדיחות הדעת". לא חצי וגם לא רבע.