בנינו בן 20 כמעט לא מדבר איתנו

[עדה האחת]

בנינו בן 20 כמעט לא מדבר איתנו

בנינו חייל בצה"ל, ילד מאד חיובי אך איננו מחליף מילים איתנו כבר שנים, עם חבריו ועם אחיו הוא מדבר חפשי, מסרב בתוקף להסביר את מקור הבעיה, טוען שאנו ההורים זקוקים לפסיכולוג ולא הוא, שאר הילדים שלנו משתפים פעולה בצורה טבעית ( מי פחות ומי יותר) אך אין בסך הכל בעיות איתם, מה עושים הנידון??? האם למישהו יש ניסיון בדבר?

 

[danny girl]

אני אגיב כילדה

מערכת יחסים היא דבר נבנה, את לא יכולה היום פתאום להתחיל לדבר עם הבן שלך. את יכולה מעט להתקרב אבל לא מאוד וגםזה לא תמיד עובד.. אני לא רוצה להשמע רעה אבל לפעמים הורים אומרים "אנחנו רוצים לחנך אותם ולא להיות ידידים שלהם" ואז הם מחנכים אותנו מי בהצלחה רבה ומי פחות אך בכל מקרה בתקופה מסוימת הם פתאום רוצים להיות חלק אקטיבי שיודע הרבה על חיינו. זה לא עובד ככה! אני אומרת לך את זה כי זה מה שאמרתי לאמא שלי היא אומרת מה לעשות היא יכולה לנזוף היא גם יכולה לתת חיבוק ונשיקה אבל היא לא קרובה אליי ואם הורה רוצה להיות קרוב לילדו זה צריך להתחיל מגיל צעיר! אם בכל מקרה תרצי לנסות להתקרב תקראי בהמשך העמוד את התגובה שכתבתי לאנונימי 80. אולי התגובה תעזור גם לך. בהצלחה! והעיקר זה לא ללחוץ יותר מדי =)

 

[yaronxx]

בגיל 20 זה כבר מאוחר מידי

אמנם יש סיכוי שבגיל 35 כשיהיו נכדים זה ישתנה לטובה אבל עד אז, כמו שכתבה danny girl, לא בלחץ ולא ב"חינוך מיוחד" אלא בהרבה סבלנות, עידוד, הערכה וקירבה. אם ירגיש שיש פתיחות לקבל כל הערה ותלונה שלו בתשומת לב והבנה, יתכן שירצה לשתף.

 

[kineret5]

תראי

לפי דעתי תנו לו קצת מרווח, אולי אתם יותר מידי לוחצים. תראי במשך הזמן הוא ידבר איתכם לבד, קצת מרווח, והכי חשוב לנג'ס, כי זה לא הכי כייף שההורים מצקים "קרציות" [במילה אחרת], אם תתני לו קצת מרווח, ולא תנדנדו, אולי הוא לבד כבר יזום שיחות. אם העיניין בלתי נסבל, אכן יש לפנות לפסיכולוג, אולי תצטרכו שיחות יחד איתו, לי היתה בעיה אישית ואמי פנתה לפסיכולוג, והיה לנו פגישות יחד. בהצלחה.

 

[kineret5]

תראי

לפי דעתי תנו לו קצת מרווח, אולי אתם יותר מידי לוחצים. תראי במשך הזמן הוא ידבר איתכם לבד, קצת מרווח, והכי חשוב לנג'ס, כי זה לא הכי כייף שההורים מצקים "קרציות" [במילה אחרת], אם תתני לו קצת מרווח, ולא תנדנדו, אולי הוא לבד כבר יזום שיחות. אם העיניין בלתי נסבל, אכן יש לפנות לפסיכולוג, אולי תצטרכו שיחות יחד איתו, לי היתה בעיה אישית ואמי פנתה לפסיכולוג, והיה לנו פגישות יחד. בהצלחה.

 

[להיפתח לחיים]

מדוע הוא אינו מחליף איתכם מילים?

איך התקשורת שלכם איתו? מדוע היא שונה משל שאר הילדים? אשמח אם תוכלי לפרט כדי שאוכל לרדת איתך לעומק העניין. דרך אחת לגשת אליו ולנסות קצת לגשר על הפער היא להסכים לטענתו שאתם זקוקים לפסיכולוג (ובימינו מי לא?), ולשאול אותו, מדוע לדעתו אתם זקוקים לפסיכולוג. יחד עם זאת, יש דברים שרק הזמן פותר. אני התחלתי לדבר עם אמא שלי בגיל 23. אבל זה באמת היה לאחר שהיא עברה שינוי משמעותי בחייה וכך גם אני. כדי שהוא ישתנה אתם צריכים להשתנות. זאת מהות החיים. אשמח לשמוע עוד בנסיון לעזור. בברכה, יעל עיני