אמא של אלכס
אני חייבת לומר לך שנגעת לליבי. הדרך בה את כותבת,והסיפור... יש לי נקודת הזדהות אתך לא רק כי אני אמא לבנים אלא גם כי אחד מבני הוא ילד מיוחד,מוכשר,ואחר, ובתקופת התיכון הוא לא השתיך לבנים משחקי הכדורגל ועיסוקיו היו תמיד עם הרבה עומק ויצירה. בגיל מאד צעיר הוא החליט שמקומו לא כאן,ואכן קם ועשה מעשה, ואת לימודי התואר הראשון עשה בחול, כאשר הבין שהוא בכל זאת שייך לכאן חזר,והתחיל מהתחלה כמעט מכל בחינה הרבה בדידות היתה שם,הרבה קושי וכאב, ועם כל מה שכתבתי לך בפעם הראשונה אני מזדהה מאד עם כאבך ודאגתך,ואני יודעת ומכירה מצבים שהבנים זקוקים לנו שם,למרות גילם. הקושי שעולה מדבריך אכן הוא קושי,אבל כמו שאת נשמעת. לא תעצרי עד שתמצא דרך שמובילה לאן שהוא.. אני מניחה שאין זה המקום הראשון בו עד מחפשת פתרון, ומתוך מה שכבר הכרת, ומתוך בדברים החדשים תעלי משהו בחכתך, ובכל זאת...את המעשה יעשה בנך. האם הוא חשב אי פעם להצטרף לקבוצה של טאי צי או קארטה, במקומות הללו ,אנשים עוברים מבלי דעת תהליכים,פוגשים אנשים שיש בהם איכויות ,ואם זה יענין אותו גם אוכל להמליץ או לקשר, האם את מכירה את האתר של יעל "השנה שלי"? קישור לאתר מופיע בצד שמאל של המסך ,ואפשר למצוא בו עולם ומלואו, יש חומר על תקשורת מקרבת באתר של מיתרים www.meitarim.com ממליצה לך להכנס להתרשם ,מלבד תקשורת מקרבת תמצאי בו חוטים נוספים. לא אוסיף כרגע, אני מציעה לך לצאת ולהפגש עם המקומות החדשים כראות עיניך, ואין לי ספק ,גם אם קשה כרגע שתמצא דרך , לפעמים כשיש חסימה נדמה שהאופק אבד,ואשנב קטןאחד מגלה שמעבר למחצה יש אפשרויות ,ויש חיים. אשמח לשמוע ממך אני מאחלת לך כך טוב ,ובטוחה שאם תחשפנה אפשרויות בפני אלכס יוכל לבחור את מה שטוב לו, שבוע טוב וכל טוב בתיה
