בני נוער ותקשורת מרחוק

[רחל ברוך]

בני נוער ותקשורת מרחוק

כשהתחלתי את השימוש באיס סי קיו לפני כמה שנים בתי היתה ילדה די קטנה. היום היא תלמידת תיכון. היא וחבריה מבלים שעות בהתקשקשות באינטרנט בעיקר באי סי קיו. הרי אלו אותם חברים שהיא פוגשת בביה"ס, נפגשת איתם בערב, מדברת איתם בטלפון. כן, יש פה ושם חברים עלומים מחו"ל, אבל לא איתם התקשורת העיקרית (בכלל מדהימה הנכונות להתכתב באנגלית על אף תיעוב המקצוע, לידיעת כל מורי האנגלית...) מה סוד הקסם של התקשורת מרחוק? הרי במקום לדבר הם מקלידים. זה כבר מזמן לא חידוש עבורם. ספרות עצומה נכתבה בנושא הפסיכולוגיה של הסייברספייס. אבל אולי איננו מבינים מספיק את "סוד הקסם" בתקשורת מרחוק, אחרת אין להבין מדוע איננו רצים לשלב את המרכיב הזה בהוראה. מה דעתכם?

 

[שרית^]

סוד הקסם...

יש הרבה קסמים בהתכתבות... נדמה לי שהיכולת שלנו להחשף מול הצד השני (אם אנחנו מכירים וגם אם לא) הרבה יותר פשוטה בכתב מאשר בעל פה..

 

[רחל ברוך]

כמה שאני מסכימה איתך , שרית...

לפחות בכל הקשור אלי. מעבר למה שבדרך כלל מוזכר בהקשר זה- אני חושבת שזה מאפשר להיות בו זמנית גם רחוק וגם קרוב. גם להתקרב, אבל בעצם- להישאר בתוך גבולות הפרטיות ולא ממש לתת להתקרב אליך.

 

[sarit11]

נפלאות האייסיקיו והאכזבות ממנו

תוכנת הפלא הזו מוכרת לי כ 6 שנים, כשבני חי תקופה מסוימת בלונדון היינו "משוחחים" דרך האיסיקיו. תארי לך שהמספר שלי הוא בגבולות ה 40000 כיום נרשמים במסגרת המיליון, לא? תקופה ארוכה חגגתי עם חברי ובני משפחתי הרשומים באיסיקיו ואפילו עם אנשים הגרים רחוק רחוק בחו"ל. כל עוד התוכנה היתה בבעלות ישראלית היה אפשר להשתלט עליה. אולם מאז שהתוכנה נקנתה ניסו בעליה החדשים לשפר אותה, ואני כמובן שדרגתי כל פעם מחדש את התוכנה, ואז החלו האכזבות: המחשב נתקע, אני מועפת מהמחשב, הודעות על אי מייל הפסיקו להגיע (היתה אפשרות כזו...ואיננה עוד). בקיצור, מרוב אכזבות אני מנתקת את האיסיקיו ברגע שאני מתחברת לאינטרנט, כי אני חוששת מהתנתקויות. כיום, אני לא ממש נהנית מהתוכנה. טוב. הוצאתי קיטור. זה לא היה רלבנטי לנושא שהעלית, אבל היה לי צורך... כעת אגיב ל 2 נושאים שהעלית: 1. הפסיכולוגיה של הסיירספייס - עזי ברק מומחה לנושא זה. אפשר למצוא אותו בפורום שלו "אדם ואינטרנט" בפורטל של אורט. 2. נדמה לי שמורים ומורות עדיים לא ממש שולטים בנבכי האינטראקציות המתוקשבות, ולכן הם לא מנצלים את האופציה של האמצעי הזה. יחד עם זאת, אלה שמרגישים בטוחים בכלי הזה, צריכים לדעתי להמשיך ו"לנדנד" ולא לוותר ולזמן הזדמנויות חוזרות ונשנות לשימוש באופציה הנהדרת הזו. מנסיוני, תלמידים לא ינצלו את הכלי הזה כחלק מחובותיהם הלימודיות. הם כן עושים שימוש בתקשורת מרחוק למטרות חברתיות. אם מורים מעוניינים שהכלי הזה יהיה חלק מהסביבה הלימודית, עליהם ליצור את הסביבה הזו ולתגמל תלמידים שמשתשמשים בתקשורת מרחוק.

 

[אביגיל אורן]

הרשת כסביבת למידה

אני חושבת כמול שרית - שאין אטרקציה ללומד ברשת כשהמטלה היא לימודית - המילה לימודית היא החוליה החלשה. לכן - הפתרון הוא שילב מלא של הפעילות ברשת במה שנעשה בתהליכי פא"פ. המורה חייב לשכנע את התלמיד שהעשייה שלו ברשת כמוה ככל עשייה אחרת במסגרת בית הספר - הן ברמת משוב ,הן ברמת התייחסות בכתה לפעילות שמתבצעת ברשת והן ברמת תגמול בציון.

 

[מיטל5]

האמנם?

אני תוהה למה הכוונה בדברייך ש"המורה חייב לשכנע את התלמיד שהעשייה שלו ברשת כמוה ככל עשייה אחרת במסגרת בית הספר" אינטואיטיבית - אני חשה בדיוק ההפך! נראה לי שחשוב שהמורה ישכנע את התלמיד באטרקטיביות של הלמידה ברשת. יצביע דווקא על השוני מהמסגרת הכובלת של בית הספר והתחשבות רבה יותר בצורכי התלמיד (כגון: שחרור מכבלי זמן הלמידה ופתרון לבעיית החיסורים, ההעדרויות, האיחורים, ההברזות... וכן הלאה) כמובן שחשוב להדגיש שכמו ללמידה פ"אפ גם ללמידה ברשת יש מסגרת. אולם זו מסגרת גמישה יותר. בקיצור - צריך להדגיש דווקא את החלק האטרקטיבי ולא להשוותו למה שכבר ידוע ובהרבה מקרים אף איבד מזוהרו

 

[sarit11]

אטרקטיבי? כן, אבל לא כשזה "לימודים"

מיטל זו נאיביות לחשוב שתלמידים (חוץ מבודדים) ירצו לרתום את התקשורת באינטרנט למטרות לימודיות. אני חושבת כמו אביגיל שרק אם התלמידים יקבלו הערכה שכוללת התייחסות גם להתנסות ב E-LEARNING אז הם יעשו את המוטל עליהם כחלק מהחובות. מעבר לזה - האינטרנט משרת אותם לענייניהם הפרטיים. והם עושים את זה נהדר.

 

[רחל ברוך]

השאלה למה קוראים "לימודים"

אם בני נוער מחליפים ביניהם אתרים על טיולים בעולם - הם לומדים. אם בתי מחפשת מילה באנגלית במילון כדי להתכתב עם חבר ממדינה אחרת- היא לומדת. אם הבן של שכני המשוגע לכדורגל קורא באינטרנט על תולדות המשחק- ובאנגלית או אפילו על "ההסטוריה" של רונלדו- הוא למד. הם קבוצת תלמידים תנהל ביחד עם המורה שלהם- כשווה- דיון בנושא חברתי, ואפילו תנהל הכנות למסיבת הסיום ואח"כ הם יעברו על הצ´אט המתועד לכל מיני מטרות- גם כדי לבחון איך התנהל הדיון לטובת הפעם הבאה- הם למדו המון. אסור לנו להגדיר לימודים כדבר מה ששייך לבי"ס. אנחנו לומדים כל הזמן. (אני , נניח, מנסה כל הזמן ללמוד לבשל אבל נכשלת ולא עולה כיתה

אין גבול למה שילדים ונערים ובעצם- גם מבוגרים-מוכנים להשקיע כדי ללמוד משהו שמעניין אותם וחשוב להם באמת.

 

[sarit11]

ברמת העיקרון אני מסכימה איתך, אבל..

מילת המפתח היא "רלוונטיות". ואולי אוסיף גם "קונטקסט". ברור שכל הנחות ה"אם" שלך הן לימודים. אבל הלימודים נעשים בהקשר ובחשיבות שליש לתכנים ללומדים. אם מורים ינחו תלמידים להשתמש באינטרנט למטרות תכנון טיול (של התלמידים) הרי שבכך תגבר המוטיבציה להתעסק עם המדיום המתוקשב. אני יודעת, עדיין לא המצאנו את נוסחת הפלא הזו שממזגת בין עניין התלמיד לבין מטרות בית הספר. אבל לדעתי צריך לייחד "נישות" כאלה במסגרת הלימודים בבית הספר. הדוגמה שלך לצ´אט סביב הכנת מסיבת הכיתה - הוא דוגמה מצויינת למיזוג אינטרסים של מורים ותלמידים. אני מסכימה מאוד עם המשפט האחרון של דברייך ש"אין גבול למה שילדים ונערים ובעצם- גם מבוגרים-מוכנים להשקיע כדי ללמוד משהו שמעניין אותם וחשוב להם באמת." איך עושים את זה על אמת? אני התחבטתי בסוגיה זו ועדיין מתחבטת בה. לכן אני חושבת שחלק מעבודתי עם מורים ותלמידים קיבל תפנית לתכנון ולפיתוח מודלים לטיפוח כשרי חשיבה באמצעות נושאים ולא להוראת תכנים.

 

[italav]

לא נראה לי

למה שהתלמידים ירצו ללמוד עם המורה גם בשעות שאחרי ביה"ס? מה שברור לחלוטין הוא ששיטת הלמידה - הוראה חייבת להשתנות על מנת שהתלמידים ירצו לוותר על צ´אטים עם החבר´ה לטובת לימודים. כנראה שבכלל צריך לעשות רענון משמעותי במערכת החינוך. אבל לצערי אין עם מי, לחינוך תמיד לא נותר כסף. בסוף ממילא הכל יהיה על חשבון המורים שמשכורתם היא בעשירון העליון ממש...