בני17 ומעלה..זה רק אני או ש..

[Daffodil]

בני17 ומעלה..זה רק אני או ש..

כל הקטע הזה של צבא וסיום הלימודים ממש ממש מפחיד. יכול להיות שזה ישמע לכם מוזר אבל אני ממש לא רוצה לסיים את השנה הבאה. זאת השנה האחרונה שלי כתלמיד ואחר כך..נגמר, אני לא אהיה יותר אף פעם תלמיד. זה לא מפחיד?. וחוץ מזה, זה שאנחנו גודלים ומתבגרים..הופכים לבני 20 ואחר כך 30..זה ממש מפחיד הקטע הזה.. ועוד דבר..זה החופש הגדול האחרון שלי, שנה הבאה אני מתגייס. אני מרגיש כאילו זה הסוף של החיים שלי, חופש גדול אחרון שלי! אין לי יותר חופש גדול!. זה ניראה לי מוזר, כאילו באים ואומרים לי ``זהו, עכשיו אתה כמו כל אחד מהמבוגרים, מצא לך אישה, תוליד ילדים, תתבסס בחיים, עבודה וכו```. זה מ-פ-ח-י-ד!!!!

 

[gal-or]

שלום חמוד,

זה מפחיד אבל עוברים את זה. הצבא הוא ממש החיתוך בין הילדות לבגרות. אני כבר בת 29 ונשארתי בחיים. עדי

 

[Daffodil]

עדי

תודה שאת כאן! מישהי שכבר עברה את זה.. את יכולה לספר לי למשל איך זה עבר לך? באיזה גיל? את לא מתגעגעת לימים של בית ספר ורוצה להיות שוב תלמידה? מה קורה אחרי בית ספר, יש שינוי בבן אדם שגורם לו לחשוב על דברים אחרים מאשר לימודים, בנות, בעיות גיל ההתבגרות..אם כן, את יודעת ממה הוא נובע?. בגרות נפשית? השלמה עם המצב? מצטער על התקפת השאלות המאסיבית הזאת...אני פשוט חייב לדעת.

 

[שנינוש]

לא, זה לא רק אתה...

גם אני חשבתי על זה לא מזמן... בסוף השנה שתבוא, אנחנו יוצאים ל``עולם הגדול``, אחרי שסיימנו 12 שנות לימוד שנראו כמו נצח. במשך כל השנים האלו, בהן למדנו וחרשנו והברזנו, רק קיווינו שזה כבר יגמר, שנוכל להיות ברשות עצמנו ולעשות מה שבא, אבל עכשיו, כשזה כ``כ קרוב זה כבר... מפחיד! כולם אומרים ש``איזה כיף לך, את עומדת לסיים``, אבל אני חושבת שעוד שנה אנחנו נפרדים מכל החברים והחברות ויוצאים כל אחד לחיים משלו- כל אחד יעשה משהו אחר, וספק אם ישאר קשר בין החברים (----> למרות שאני מאמינה שאני אשאר בקשר עם החברות הטובות). עוד שנה וזהו, נגמר, אנחנו מוכנים רשמית לחיים של ה``גדולים``, אנחנו מבוגרים. רשמית. מי החליט? מי קבע? מי מכריח אותי? אף אחד לא יודע, אבל זה כמו המוות (להבדיל, כן?)- יודעים שהוא יבוא והבסט שצריך לעשות זה להתכונן כמה שאפשר... מקווה שעזרתי לך, לפחות בקצת.... 8-p

 

[Daffodil]

שנינוש..

זה באמת מפחיד..ואני שמח שעוד מישהו מרגיש כך.. אני רואה את כל אלה שכאשר אני הייתי בכיתה ט` הם היו ביב`, והיום הם כאלה גדולים. כבר לא בני נוער, מבוגרים כאלה, כבר לא יכולים להבין מה קורה אצל בני הנוער. ואני לא רוצה להיות כזה. אני לא רוצה להתבגר יותר מדי. מספיק לי להישאר בן 18 , אפילו 19. אני ממש מפחד מהיום שבו אכנס לגיל ה20. אני מקווה שעד אז כל זה יעבור לי..תודה על העזרה.

 

[kerenush]

אל פחד ידידי

צבא יכולה להיות אחת החוויות הכי מדהימות, מבגרות, חשובות וכיפיות בחחייך, בעיקר אם אתה בקרבי. אני הייתי בגולני ואמנם בתור בחורה זה שונה אבל תאמין לי שאין חייל שלא יצא מהפלוגה עם חוויות וחברים לכל החיים. עוד תלמד הרבה על עצמך, המון!!! ושלא תחשוב שזה סוף החיים... להפך- המון דלתות נפתחות לפניך, תכיר אנשים מעניינים, יהיה בסדר. אל תחשוב שלימודים באונ´ זה כמו תקופת הבגרויות, זה בכלל לא נורא (בייחוד אם אתה שוכר דירה שזה להיט בפני עצמו!!!) חוצמזה שיש המון עזרה ופרגון מההורים... אל תשכח את חווית ה"טיול שלאחר צבא" שזה בכלל אחת החוויות המדהימות. הנקודה היא- שבסופו של דבר החים שלך הם מה שאתה עושה מהם ואם תבחר בדרך ה"לא תמיד שגרתית", תקח קצת סיכונים ותנתב את החיים שלך לדרך שתעשה לך טוב יהיה לך רק כיף! ותאמין לי- מקומות הבילוי של ה"גדולים" הרבה יותר שווים!!! (גם הבחורות...). בהצלחה ואל פחד!

 

[**lovegirl**]

יופי עכשיו באמת גרמת לי לפחד מזה...

לא חשבתי על זה ככה עד עכשיו ... לא נורא אבל יש לי עוד שנתיים יותר נכון שנה וחצי יב זה חצי שנה אחר כך זה הכל בגרויות.... יוו זה מעצבן לשנות מסגרת.... אבל לפעמים גם את זה צריך....בעצם זה כיף לשנות מסגרת...להכיר מלא אנשים חדשים....בלבלת אותי לגמרה....עכשיו תראה כולם אומרים שצבא זה חוויה...אז תצרך לחכות ולראות.... בהצלחה לך....

 

[bubble]

תגובה

אלה החיים... לא צריך לקחת אותם בכזה קושי.. החיים טומנים בחובם הרבה אושר.. וכיף..ואם תקח את הדברים בקלות..תהנה מזה לכל תקופה יש יופי משלה.. אוהבת באבל

 

[fluppster]

לי יש עוד שנתיים.......

וזה דווקא לא נראה לי בכלל מפחיד. תחשוב ככה: אין יותר מבחנים, אין יותר שיעורים, אין יותר מורים, אין יותר בגרויות, מה עוד אפשר לבקש בחיים? אני ממש מחכה לסיום ביה"ס, ואין סיכוי שאני אתגעגע. אל תדאג, כמו כל שלב בחיים, גם את זה תעבור בסופו של דבר. העיקר לא לפחד.

 

[Daffodil]

הפורום הזה ממש עוזר, תודה רבה

תודה רבה על ההבנה שלכם. אני מקווה שזה יעבור לי כבר..זה די מרגיז לחשוב על כל יום שעובר כעל עוד יום שבו מתקרבים לגיל 20 או על עוד יום שבו מתקרבים למוות. סליחה אם אני מפחיד כמה מכם, ושוב תודה.