בסה"כ הודג'קינס?!
אשתי שוב באשפוז, (עוד ועוד בדיקות לפני תחילת הטיפולים). השמועה על מחלתה כמובן עוברת מהר והטלפון הסלולרי (החדש) לא מפסיק לצלצל. (טוב לפחות ככה היא לומדת להשתמש בו, איך לענות, איך לשמור מספרים…)."כן השמועה נכונה " היא אומרת " אבל זה בסה"כ הודג'קינס… זה הסרטן הכי קל שיש ויש לי ממש מזל גדול" כך היא מרגיעה את כולם, בהפגנת הידע החדש שצברה. ואני לא מבין את זה: בסה"כ הודג'קינס ?! הרי זה בכל זאת סרטן!!! היא קוראת לזה מזל ואני מתדיין ביני לבין עצמי, ביני לבין האל על חוסר המזל הזה ועד כמה שזה לא הוגן!! מיד בהתחלה ידידה טובה שלי אמרה לי "נו באמת, אל תתחיל להספיד אותה ואל תוותר עליה" (בימים הראשונים דיברתי כאילו סרטן=מוות). "יש בין 80%-90% ריפוי" כך גם הרופאים אמרו והאמת שזה מה ששכנע אותה (ואותי) שכדאי למרות הקשיים והחששות לעבור את הכימו' אשתי לוקחת את הכל בקלילות ועל כך אני מעריץ אותה. אני לא יודע מה זה סרטן רע ומה זה סרטן טוב אני חושב שזו סיטואציה כל כך לא פשוטה שאני לא מבין איך היא מרגישה שיש לה מזל? המצב הוא עדיין רחוק מלהיות משמח, הטיפולים עד כמה שאני מבין הם קשים ותמיד יכולים להיות סיבוכים תוך כדי, מי יכול להבטיח שהכל ילך כשורה? לא רוצה לקלקל לה את האופטימיות. יכול להיות שמצב הרוח המדוכדך שלי נגרם מעוד יום ארוך (יומיים) בביה"ח, אבל מה באמת? האם זה עד כדי כך פשוט? זה ממש מצב חדש. מנסה להידבק מהאופטימיות שלה, אבל פתאום מוצא את עצמי משותק מאי הוודאות. סליחה על הציניות והבוטות אבל מה כ"כ טוב בהודג'קינס שכולם שמחים ??? חוזר לביה"ח לעכשיו להביא אותה כבר הביתה.
אשתי שוב באשפוז, (עוד ועוד בדיקות לפני תחילת הטיפולים). השמועה על מחלתה כמובן עוברת מהר והטלפון הסלולרי (החדש) לא מפסיק לצלצל. (טוב לפחות ככה היא לומדת להשתמש בו, איך לענות, איך לשמור מספרים…)."כן השמועה נכונה " היא אומרת " אבל זה בסה"כ הודג'קינס… זה הסרטן הכי קל שיש ויש לי ממש מזל גדול" כך היא מרגיעה את כולם, בהפגנת הידע החדש שצברה. ואני לא מבין את זה: בסה"כ הודג'קינס ?! הרי זה בכל זאת סרטן!!! היא קוראת לזה מזל ואני מתדיין ביני לבין עצמי, ביני לבין האל על חוסר המזל הזה ועד כמה שזה לא הוגן!! מיד בהתחלה ידידה טובה שלי אמרה לי "נו באמת, אל תתחיל להספיד אותה ואל תוותר עליה" (בימים הראשונים דיברתי כאילו סרטן=מוות). "יש בין 80%-90% ריפוי" כך גם הרופאים אמרו והאמת שזה מה ששכנע אותה (ואותי) שכדאי למרות הקשיים והחששות לעבור את הכימו' אשתי לוקחת את הכל בקלילות ועל כך אני מעריץ אותה. אני לא יודע מה זה סרטן רע ומה זה סרטן טוב אני חושב שזו סיטואציה כל כך לא פשוטה שאני לא מבין איך היא מרגישה שיש לה מזל? המצב הוא עדיין רחוק מלהיות משמח, הטיפולים עד כמה שאני מבין הם קשים ותמיד יכולים להיות סיבוכים תוך כדי, מי יכול להבטיח שהכל ילך כשורה? לא רוצה לקלקל לה את האופטימיות. יכול להיות שמצב הרוח המדוכדך שלי נגרם מעוד יום ארוך (יומיים) בביה"ח, אבל מה באמת? האם זה עד כדי כך פשוט? זה ממש מצב חדש. מנסה להידבק מהאופטימיות שלה, אבל פתאום מוצא את עצמי משותק מאי הוודאות. סליחה על הציניות והבוטות אבל מה כ"כ טוב בהודג'קינס שכולם שמחים ??? חוזר לביה"ח לעכשיו להביא אותה כבר הביתה.
