בסוף לא מגיעים לי רחמים...

עפר3

New member
בסוף לא מגיעים לי רחמים...

אפילו לא עצמיים... מה אני אמורה להגיד לעצמי כשסצנה אלימה ומחרידה לאין ערוך ממה שקרה לי גורמת לי להתקף חרדה?...איזו השוואה...מה אני אומרת לעצמי? "מה את נחרדת, זה בכלל לא מה שקרה לך"? זה בכלל אפילו לא קרוב...אז למה היה לי התקף חרדה? ולמה אני מרגישה היום חסרת הגנה ומבולבלת כמו שלא הייתי כבר הרבה-הרבה זמן?... זה לא הזכיר את מה שקרה לי, זה היה הרבה יותר גרוע...מה הקטע?... ( וסליחה על התפרצות ללא הכרות מקדימה, אני פשוט הרבה זמן לא בענייני פורומים, ואני לא יודעת כמה זמן אני אהיה כאן...)
 
אני חושבת שלא ממש הבנתי את השאלה

אילו שאלת את ההפך - איך זה שסצינה מחרידה לא גרמה לך לחרדה, אז אולי היה לי יותר ברור. אבל למה את כל כך כועסת על עצמך שהגבת כך כלפי משהו מאיים, בעיקר אם את אומרת שעברת משהו דומה בעבר? נשמע לי טבעי לחלוטין להגיב כמו שהגבת.
 

עפר3

New member
כי זה לא היה דומה

בכלל, זה לא היה אמור לעורר רגשות כאלה, זאת היתה אלימות שונה לגמרי, ולכן זה קצת מפתיע, זה היה משהו שונה....או שאולי חשבתי שאני כבר חסינת טלויזיה...בכל מקרה, זה קצת דבילי לקשר בין מה שקרה לי לבין מה שראיתי, זה הכל.
 
למעלה