בספר של פול אוסטר - טימבוקטו -
המספר מספר על הכלב לאחר שאדונו, וילי, מת: "ראשו התמלא מחשבות על וילי, תמונות חולפות ... בפעם הראשונה מאז מות אדונו היה מסוגל להרהר בדברים כגון אלה בלי להרגיש צער מוחץ, בפעם הראשונה הבין שהזכרון הוא מקום, מקום של ממש שאפשר לבקר בו, ובילוי של דקות אחדות בחברת המתים אינו דבר רע דווקא, ובעצם יכול להיות מקור לנחמה ולאושר גדול." אהבתי ....
המספר מספר על הכלב לאחר שאדונו, וילי, מת: "ראשו התמלא מחשבות על וילי, תמונות חולפות ... בפעם הראשונה מאז מות אדונו היה מסוגל להרהר בדברים כגון אלה בלי להרגיש צער מוחץ, בפעם הראשונה הבין שהזכרון הוא מקום, מקום של ממש שאפשר לבקר בו, ובילוי של דקות אחדות בחברת המתים אינו דבר רע דווקא, ובעצם יכול להיות מקור לנחמה ולאושר גדול." אהבתי ....