זאת עם הניק הארוך
New member
בעוד רגע נגמרת השנה
ובנתיים יש מלא רונה באויר! אתמול כמו שאתן כבר יודעות, רונה, תמר איזנמן ואפילו יעל דקלבאום באו להופיע במסגרת שבוע הפרידה מהמינרווה, הידועה בכינויה בית השואבה. אי אפשר להגיד שביליתי שם את תקופת התבגרותי הלסבית, אבל הייתי שם כמה פעמים ולמרות הסליזיות של המקום עדיין שמחתי בכל פעם שהוא קיים ואפשר לצאת אליו אם רוצים להשתכשך ביתר שאת בביצה הלסבית. אתמול ללא ספק זה היה שכשוך אינטימי במיוחד. היה צפוף, בנות, הו! היה צפוף! היו שם יותר אקסיות מאשר העין יכולה לשאת, ויותר אקסיות של אקסיות של אקסיות מאשר במסיבה הלבנה שהראו פעם ב-L word. כולנו התכנסנו שם בשביל "להיפרד מהמינרווה", אבל אם ילחצו כל אחת ואחת מאיתנו אל הקיר כולנו נודה שברור לנו שהמינרווה תפתח עוד שנייה וחצי במקום אחר ובשם אחר, נשפיל מבט נבוך ונודה שבאנו רק בשביל לראות את רונה בהופעה. וכן, זה נכון גם עבורך, קוראת אנונימית, ואין סיבה להתכחש לכך. לשמחתי אני חברה של הפרופיל המוזיקלי של תמר איזנמן בפייסבוק (וגם קוראת בפורום הזה) כך שראיתי שלמרות הפירסומים מודיעים על הופעה בשעה מוקדמת יחסית, אין סיכוי שההופעה תתחיל לפני חצות ומחצה. לא כל חברותיי לביצה קראו את המידע היקר הזה, כך שחלק מהנשים היקרות הללו נאלצו להתייבש על הבר במינרווה וללטוש מבטים רעבים בבמה הריקה ובשאר נשות הקהילה מהשעה 23:00. ברבע לאחת בלילה אני וזוגתי הסובייטית פסענו פנימה באיחור אופנתי, נדחקנו ציץ-לציץ עם נשים שאיננו מכירות על מנת לפלס דרכנו לאזור הבמה ואל חברותינו היקרות שממתינות להופעה. סביב 00:50 עלתה מישהי לבמה. האם זו רונה וההופעה מתחילה? האם זו תמר? האם יהודית רביץ בהופעת אורח? האכזבה גדולה, זו הייתה רק גלית וולף. מצד שני, אם גלית כאן אז גם רונה אי-שם. סביב 1:20 ההופעה אכן התחילה, לא לפני שרונה ותמר נדחפו אף הן בינות לביצה הלסבית על מנת להגיע לבמה. ההופעה נפתחה בשיר hit me של תמר בביצוע משותף עם רונה. היה חביב, תמר ורונה הרביצו נגינת גיטרה מעוררת התפעלות וכבר עברנו לפעם האחרונה, בביצוע מעט יותר רוקי ממה שהכרתי. ואז הגיעה הפסקת החשמל, באמצע שיר של תמר.... אבל לא הפסקת חשמל קטנה תרפה את רוחנו ואת אווירת הפרידה המרגשת! אישית הצעתי להוציא את הקומקום מהחשמל, כי הקומקום תמיד יימצא אשם בכל קפיצת פקק בכל מקום בעולם. אחרי כמה דקות של חשכה החשמל חזר וההופעה המשיכה. הרגע הספונטני של ההופעה היה הרגע בו רונה הזמינה את יעל דקלבאום לבמה. דקלבאום אף היא נאלצה לעשות את הדרך הצפופה לעבר הבמה, תוך שהיא נדחקת ביני ובין חברותיי האוטיסטיות למחצה שלא ידעו מי היא. בדיוק ברגע שבו אני מסבירה להן ש"נו, זו זאת מהבנות נחמה!" עברה בינינו יעל תוך שהיא עונה לרונה ששאלה אם היא כאן "אני כאן! אני כאן!". מביך, אבל יש לקוות שהדוחק גורם לאנשים לחירשות סלקטיבית. יעל ביצעה עם רונה ביצוע חביב למדי ל-100% light, הלא הוא הביצוע באנגלית ל-100% אור. יעל נראת לי מעט רוחנית שיכולה להתחבר לקסם שיורד על האדמה, אבל כשרונה שרה את השורות האלו זה מרגיש לי קצת כמו הפעמים בהן אני מנסה להיות אמפטית ולא לצחוק כשחברות מסבירות לי בשיא הרצינות למה גלגל המזלות הוא לגמרי הדבר האמיתי. אח"כ יעל נשארה ושרה עם רונה את my prison by the sea והיה מוצלח עד מאוד. בסיום ההופעה כולן כנראה כבר חשו שהן נפרדו מספיק מהמינרווה והמקום התרוקן במהירות שיא. נשארנו עוד כמה דקות על הבר, סופגות עוד דקות אחרונות של האווירה של המינרווה, מסתכלות שוב בהשתאות על האופן שבו התור בשירותים לא זז, על הדרך שבה מצליחות 3 בנות להידחק ביחד לתוך תא שירותים אחד ומטונף, על הבמה הריקה, על הברמניות השוות. ביי ביי מינרווה, נעמת לנו לפרקים. נתראה בגלגול הבא. (והיום, כשעוד לא התאוששתי מהכתבה והתמונות הפמיות להפתיע של רונה, ונתקלתי בכתבה על הבית של רונה במוסף עכבר העיר. כתבה קטנה שהיא יותר כמו צילום של רגע בחיים. צרפתי כאן, שתוכלו להתרשם גם) שתהיה לנו שנה מלאת הופעת מצויינות, שיתופי פעולה מוצלחים ובכלל, שתהיה שנה טובה לכולן וכולם!
ובנתיים יש מלא רונה באויר! אתמול כמו שאתן כבר יודעות, רונה, תמר איזנמן ואפילו יעל דקלבאום באו להופיע במסגרת שבוע הפרידה מהמינרווה, הידועה בכינויה בית השואבה. אי אפשר להגיד שביליתי שם את תקופת התבגרותי הלסבית, אבל הייתי שם כמה פעמים ולמרות הסליזיות של המקום עדיין שמחתי בכל פעם שהוא קיים ואפשר לצאת אליו אם רוצים להשתכשך ביתר שאת בביצה הלסבית. אתמול ללא ספק זה היה שכשוך אינטימי במיוחד. היה צפוף, בנות, הו! היה צפוף! היו שם יותר אקסיות מאשר העין יכולה לשאת, ויותר אקסיות של אקסיות של אקסיות מאשר במסיבה הלבנה שהראו פעם ב-L word. כולנו התכנסנו שם בשביל "להיפרד מהמינרווה", אבל אם ילחצו כל אחת ואחת מאיתנו אל הקיר כולנו נודה שברור לנו שהמינרווה תפתח עוד שנייה וחצי במקום אחר ובשם אחר, נשפיל מבט נבוך ונודה שבאנו רק בשביל לראות את רונה בהופעה. וכן, זה נכון גם עבורך, קוראת אנונימית, ואין סיבה להתכחש לכך. לשמחתי אני חברה של הפרופיל המוזיקלי של תמר איזנמן בפייסבוק (וגם קוראת בפורום הזה) כך שראיתי שלמרות הפירסומים מודיעים על הופעה בשעה מוקדמת יחסית, אין סיכוי שההופעה תתחיל לפני חצות ומחצה. לא כל חברותיי לביצה קראו את המידע היקר הזה, כך שחלק מהנשים היקרות הללו נאלצו להתייבש על הבר במינרווה וללטוש מבטים רעבים בבמה הריקה ובשאר נשות הקהילה מהשעה 23:00. ברבע לאחת בלילה אני וזוגתי הסובייטית פסענו פנימה באיחור אופנתי, נדחקנו ציץ-לציץ עם נשים שאיננו מכירות על מנת לפלס דרכנו לאזור הבמה ואל חברותינו היקרות שממתינות להופעה. סביב 00:50 עלתה מישהי לבמה. האם זו רונה וההופעה מתחילה? האם זו תמר? האם יהודית רביץ בהופעת אורח? האכזבה גדולה, זו הייתה רק גלית וולף. מצד שני, אם גלית כאן אז גם רונה אי-שם. סביב 1:20 ההופעה אכן התחילה, לא לפני שרונה ותמר נדחפו אף הן בינות לביצה הלסבית על מנת להגיע לבמה. ההופעה נפתחה בשיר hit me של תמר בביצוע משותף עם רונה. היה חביב, תמר ורונה הרביצו נגינת גיטרה מעוררת התפעלות וכבר עברנו לפעם האחרונה, בביצוע מעט יותר רוקי ממה שהכרתי. ואז הגיעה הפסקת החשמל, באמצע שיר של תמר.... אבל לא הפסקת חשמל קטנה תרפה את רוחנו ואת אווירת הפרידה המרגשת! אישית הצעתי להוציא את הקומקום מהחשמל, כי הקומקום תמיד יימצא אשם בכל קפיצת פקק בכל מקום בעולם. אחרי כמה דקות של חשכה החשמל חזר וההופעה המשיכה. הרגע הספונטני של ההופעה היה הרגע בו רונה הזמינה את יעל דקלבאום לבמה. דקלבאום אף היא נאלצה לעשות את הדרך הצפופה לעבר הבמה, תוך שהיא נדחקת ביני ובין חברותיי האוטיסטיות למחצה שלא ידעו מי היא. בדיוק ברגע שבו אני מסבירה להן ש"נו, זו זאת מהבנות נחמה!" עברה בינינו יעל תוך שהיא עונה לרונה ששאלה אם היא כאן "אני כאן! אני כאן!". מביך, אבל יש לקוות שהדוחק גורם לאנשים לחירשות סלקטיבית. יעל ביצעה עם רונה ביצוע חביב למדי ל-100% light, הלא הוא הביצוע באנגלית ל-100% אור. יעל נראת לי מעט רוחנית שיכולה להתחבר לקסם שיורד על האדמה, אבל כשרונה שרה את השורות האלו זה מרגיש לי קצת כמו הפעמים בהן אני מנסה להיות אמפטית ולא לצחוק כשחברות מסבירות לי בשיא הרצינות למה גלגל המזלות הוא לגמרי הדבר האמיתי. אח"כ יעל נשארה ושרה עם רונה את my prison by the sea והיה מוצלח עד מאוד. בסיום ההופעה כולן כנראה כבר חשו שהן נפרדו מספיק מהמינרווה והמקום התרוקן במהירות שיא. נשארנו עוד כמה דקות על הבר, סופגות עוד דקות אחרונות של האווירה של המינרווה, מסתכלות שוב בהשתאות על האופן שבו התור בשירותים לא זז, על הדרך שבה מצליחות 3 בנות להידחק ביחד לתוך תא שירותים אחד ומטונף, על הבמה הריקה, על הברמניות השוות. ביי ביי מינרווה, נעמת לנו לפרקים. נתראה בגלגול הבא. (והיום, כשעוד לא התאוששתי מהכתבה והתמונות הפמיות להפתיע של רונה, ונתקלתי בכתבה על הבית של רונה במוסף עכבר העיר. כתבה קטנה שהיא יותר כמו צילום של רגע בחיים. צרפתי כאן, שתוכלו להתרשם גם) שתהיה לנו שנה מלאת הופעת מצויינות, שיתופי פעולה מוצלחים ובכלל, שתהיה שנה טובה לכולן וכולם!
