הבעיה היא תמיד - שמנסים להסביר מהסוף להתחלה.
החלקיקים נבדלים ביניהם בגדלים פיסיקאלים, המסה, המטען החשמלי, "המטען" של הכוח החלש, "המטען" של הכוח החזק, וגם בגדלים שלא משנים את השם של החלקיק אבל את תכונותיו: תנע, אנרגיה קינטית, וכדומה. העובדה שיש חוקי שימור בטבע (שימור המטען החשמלי, שימור האנרגיה, שימור התנע, וכדומה) קשורה לסימטריות של המשוואות. לא אראה זאת מתמטית, רק אזכיר שזה קשור למשפט שנקרא "משפט נתר". לדוגמה, מקבלים את חוק שימור התנע הקווי מתוך כך שחוקי הפיסיקה אינם תלויים בהגדרת ראשית הצירים במערכת צירים קרטזית. מקבלים את חוק שימור האנרגיה מתוך כך שחוקי הפיסיקה אינם תלויים בהגדרה של ראשית ציר הזמן (כלומר חוקי הפיסיקה אינם תלויים בזמן אלא לכל היותר בהפרשי זמן). המדובר הוא על החוקים ולא על פתרון של בעיות ספציפיות. כלומר חוקי הפיסיקה לא תלויים בשאלה מתי איפסתי את השעון במעבדה שלי. הפתרון אולי יהיה תלוי - אך לא חוקי הפיסיקה. גדלים מסויימים יכולים לקבל רק ערכים בדידים. למשל מטען חשמלי לא יכול לקבל כל ערך. זה נובע מתנאי שפה המלאים. מי שפתר משוואות דיפרנציאליות עם תנאי שפה, יודע שתנאי השפה הרבה פעמים מאלצות רק סט של פתרונות בדידים. מכאן מקבלים שגם הגדלים הפיסיקאליים יכולים לקבל רק ערכים בדידים. לכן אפילו שפה במובן שאם אני מסובב את המערכת ב- 360 מעלות הפתרון חוזר לאותו הערך ולכן הפתרון בזווית 360 מעלות שווה לפתרון בזווית אפס - נותן פתרונות בדידים לבעיה דיפרנציאלית שכוללת את הזווית כקורדינטה. ברגע שיש חוקי שימור, ושגדלים מסוימים יכולים להיות רק בערכים בדידים, אנחנו מקבלים תמונה ברמה המיקרוסקופית שבה מטען עובר ממקום למקום במנות שלמות של גודל בסיסי, ומכאן תמונה חלקיקית. (הפירוש של המילה קוואנט בלטינית הוא "מנה"). מכאן יש קשר ישיר בין סימטריות ובין הגדלים של המטענים השונים שמגדירים את החלקיקים. הסימטריות, ניתן לראותן כסימטריות במרחבים "פנימיים" - סיבובים על קליפה כדורית, סיבובים על מעגל (פאזה), וכדומה. כיום יש סימטריה שממנה מקבלים את שימור המטען החזק (והכוח החזק שקשור לקשר בין המטען לדינמיקה), ויש סימטריה נפרדת שקשורה לכוח החלש ולכוח האלקטרומגנטי. (האם המרחבים האלו באמת קיימים והם פשוט קטנים מדי, או שהם רק צורה אבסטרקטית - זו שאלה פילוסופית. היו נסיונות (קלוצה-קליין) להתייחס אליהם כאל מרחבי מקום רגילים בממדים נוספים, וגם כיום יש לזה הכללות, אבל מדובר בתאוריות שלא הוכחו (תורות קלוצה קליין הופרכו , אולם תורת המיתרים, נבנתה בין השאר על בסיס התובנות שהתקבלו מתורות קלוצה קליין). בכל מקרה, כשם שסימטריה של סיבובים במעגל יכולה להיות חלק מסימטריה גדולה יותר (סיבובים על קליפה כדורית), כך גם מקווים שהכוחות יתגלו כהתגשמויות של כוח יחיד שנובע מסימטריה פשוטה, שמכילה בתוכה כתת סימטריות את הסימטריות שנותנות את הכוחות הידועים כיום. זו בעצם השאיפה של המאמצים למצוא תורה שמאחדת את הכוחות. אין כיום איחוד של הכוחות במובן הזה. מה שכן, מנגנון היגס (שהוא מנגנון של שבירה ספונטנית של סימטריה) נותן מצב שבו החלקיקים שקשורים לכוח הגרעיני החלש והחלקיקים שקשורים לכוח החלש קשורים לסימטריות שעורבבו ביניהן (עקב מנגנון השבירה הספונטנית של הסימטריה של היגס שגם מנבא את קיומו של חלקיק ההיגס). זה מה שאנחנו קוראים לו איחוד חלקי. לא בדיוק מניפסטציות שונות של אותו הכוח, אבל לא ניתן להתייחס בנפרד אל כל אחד מהכוחות.
