בעיה בבית שמציקה בטירוף

בעיה בבית שמציקה בטירוף

אני נשואה בגילאי ה 40 המוקדמות, ויש לי בן בן 22 הנמצא בבית. הבן נהנה מהחיים שיש לו בבית, לא טורח לעזור, לא טורח כמעט להתחשב, חי את חייו, ובעיקר אוהב לבלות בלילות. הוא אינו עובד, טוען שמחפש עבודה, לומד חלקית (כרגע אין לימודים) וןבעיקר נתמך על ידי קיצבה זעומה מאיתנו. הבעיה היא שאת בעלי זה מטריף, ומדי פעם הוא "נכנס" בו ומעיר לו, והבן, אינו טומן את ידו בצלחת, ועונה לעיתים בחוצפה רבה ואז נכנסים למלחמות והם שניהם מערבים אותי וכל אחד כועס עלי כי טוען שאני לטובת השני. במצב נורמלי, אני יכולה איכשהו להתמודד אבל לאחרונה עקב המצב במדינה ועוד אי אלו ענינים אישיים, אני מרגישה שמאד קשה לי עד בלתי אפשרי. עצביי מרוטים ממילא, וכבר חשבתי להודיע שאני עוזבת את הבית למספר ימים, אלא שאני יודעת שכלום לא יתנהל פה כי הבעל עובד עד שעות מאוחרות , ולבן אין מוטיבציה. אני מודעת לזה שזה מאד בעייתי שאעזוב, אבל אני מרגישה כמו סיר לחץ העומד להתפןצץ. אנא עצה נבונה ויעילה!!!!
 
אני חושבת שיש לנקוט בצעד אפילו

דרסטי בשביל להראות שכך אין אפשרות להמשיך. תכנסי את בעלך ובנך ותאמרי להם שכאן ועכשיו אתם ביחד קובעים חוקים חדשים ועושים סדר. כל אחד יגיד מה הוא רוצה ומה הוא מוכן לעשות בשביל שזה יקרה. למשל "בעלך רוצה שהבן ימצא עבודה ויפסיק להיות פרזית" אז חושבים ביחד מה עושים, מי עוזר לו עם מציאת העבודה, מתגייסים כולם לדבר הזה ובנוסף איזה תפקיד הוא לוקח על עצמו בבית, כביסה, כלים, נקיון, מה שצריך. ככה עם כל בני המשפחה. יוצרים חוזה שכולם חותמים עליו, כל אחד ותרומתו למערך המשפחתי. תודיעי חגיגית שאם הדברים אינם משתנים את עוזבת את הבית. מאחלת לך בהצלחה!
 
שיחה בשניים

השתדלי לשוחח עם בנך סמוך לנתינה כל שהיא מצידך העבירי לו את תחושותיך ובקשי ברוח נעימה השתדלות מצידו אני בטוחה שתראי שינוי ולאחר הסתגלות תוכלי לנקוט בצעד דומה ולדרוש משהוא נוסף ב ה צ ל ח ה !
 
המון תודה על התגובה

הארת לי בדרכך המיוחדת את הדרך שבה עלי לנהוג. יש לציין שהיום החלטתי לפתוח את הפצע ולנקז אותו ולא לשמור בתוכי את הכאב והכעס. היתה שיחה מעניינת ואני מקווה שהתוצאות יראו בקרוב. ושוב, תודה ושבוע נפלא ושקט .
 
למעלה