בעיה בעייתית
סיימתי קשר של 5 שנים לפני שנה בערך.
בלי להיכנס ליותר מדי פרטים כדי לשמור על פרטיות שני הצדדים - הוא פשוט הפסיק לאהוב אותי ורצה קשר בתנאים יותר נוחים. הפרידה הייתה מיוזמתו. הייתי שבורה לחלוטין, התרסקתי מבפנים וכל יום שבו התעוררתי היה סבל בעיניי. לאט לאט נעמדתי על הרגליים ושיקמתי את הנפש שלי.
אני רוצה לציין תחילה שחוויתי איתו המון חוויות ראשוניות - נשיקה ראשונה, אהבה ראשונה, סקס ראשון, קשר ראשון. הייתה אהבה מאד גדולה מצידי ולכן כנראה הקושי יותר גדול.
כפי שציינתי זה קרה לפני שנה ועד כה לא היה לי מישהו. יצאתי לדייטים שטחיים שהסתיימו כבר בפגישה הראשונה כי פשוט לא הרגשתי שאני רוצה לתת לזה צ'אנס. היה לי מאוד קשה להתגבר עליו ועד היום הוא רץ לי במחשבות לפעמים. אני חושבת שכן יש לי רגשות אליו גם היום ואם הוא היה חווה הארה ומבקש לחדש את הקשר רוב הסיכויים שהייתי מסכימה כי שוב, האהבה שלי אליו הייתה וכנראה עדיין מאוד גדולה.
לפני שבועיים התחלתי קשר עם מישהו מקסים. הכרנו דרך הפייסבוק לפני 4 חודשים ובשבועיים האחרונים זה התחיל לצבור תאוצה.
נפגשנו עד כה פעם אחת, שהיה לי בה מאוד כיף, אבל... לא חוויתי את אותם רגשות שחוויתי עם הקודם. לא הרגשתי שאני רק רוצה להיות איתו, מתגעגעת עליו, חושבת עליו כל הזמן. בקיצור, אין פה עדיין את אלמנט ההתאהבות, בניגוד לקודם שישר הרגשתי פרפרים בבטן וגם אחרי 5 שנים כשהיינו נפגשים כל הגוף שלי היה מתרגש לקראתו.
יכול להיות שאני אומרת את זה עקב חוסר ניסיון רגשי, אבל אני באמת חוששת שנאטמתי רגשית. אני כבר לא יודעת איך זה לאהוב רומנטית מישהו אחר.
אני מוצאת את עצמי נופלת בפח ההשוואות, שזו טעות כי ברור שהקודם ינצח, הוא ביתרון של 5 שנים. עם זאת, קשה מאוד שלא לעשות השוואות.
אני רוצה לדעת, האם מתגברים על זה מתישהו? ואיך יודעים כשמתגברים על הבנאדם? איך יודעים שבפעם הבאה שתיתקל בו ברחוב לא תרגיש את הפעימות החזקות של הלב בראש?
(ורק אל תגידו לי שיש אנשים בני 50 שעדיין חושבים על האהבות הנכזבות שלהם, כי זה בכלל יגמור אותי)
תודה למי שיקדיש זמן לקרוא ולענות
וסוף שבוע נעים ושקט לכולנו.
סיימתי קשר של 5 שנים לפני שנה בערך.
בלי להיכנס ליותר מדי פרטים כדי לשמור על פרטיות שני הצדדים - הוא פשוט הפסיק לאהוב אותי ורצה קשר בתנאים יותר נוחים. הפרידה הייתה מיוזמתו. הייתי שבורה לחלוטין, התרסקתי מבפנים וכל יום שבו התעוררתי היה סבל בעיניי. לאט לאט נעמדתי על הרגליים ושיקמתי את הנפש שלי.
אני רוצה לציין תחילה שחוויתי איתו המון חוויות ראשוניות - נשיקה ראשונה, אהבה ראשונה, סקס ראשון, קשר ראשון. הייתה אהבה מאד גדולה מצידי ולכן כנראה הקושי יותר גדול.
כפי שציינתי זה קרה לפני שנה ועד כה לא היה לי מישהו. יצאתי לדייטים שטחיים שהסתיימו כבר בפגישה הראשונה כי פשוט לא הרגשתי שאני רוצה לתת לזה צ'אנס. היה לי מאוד קשה להתגבר עליו ועד היום הוא רץ לי במחשבות לפעמים. אני חושבת שכן יש לי רגשות אליו גם היום ואם הוא היה חווה הארה ומבקש לחדש את הקשר רוב הסיכויים שהייתי מסכימה כי שוב, האהבה שלי אליו הייתה וכנראה עדיין מאוד גדולה.
לפני שבועיים התחלתי קשר עם מישהו מקסים. הכרנו דרך הפייסבוק לפני 4 חודשים ובשבועיים האחרונים זה התחיל לצבור תאוצה.
נפגשנו עד כה פעם אחת, שהיה לי בה מאוד כיף, אבל... לא חוויתי את אותם רגשות שחוויתי עם הקודם. לא הרגשתי שאני רק רוצה להיות איתו, מתגעגעת עליו, חושבת עליו כל הזמן. בקיצור, אין פה עדיין את אלמנט ההתאהבות, בניגוד לקודם שישר הרגשתי פרפרים בבטן וגם אחרי 5 שנים כשהיינו נפגשים כל הגוף שלי היה מתרגש לקראתו.
יכול להיות שאני אומרת את זה עקב חוסר ניסיון רגשי, אבל אני באמת חוששת שנאטמתי רגשית. אני כבר לא יודעת איך זה לאהוב רומנטית מישהו אחר.
אני מוצאת את עצמי נופלת בפח ההשוואות, שזו טעות כי ברור שהקודם ינצח, הוא ביתרון של 5 שנים. עם זאת, קשה מאוד שלא לעשות השוואות.
אני רוצה לדעת, האם מתגברים על זה מתישהו? ואיך יודעים כשמתגברים על הבנאדם? איך יודעים שבפעם הבאה שתיתקל בו ברחוב לא תרגיש את הפעימות החזקות של הלב בראש?
(ורק אל תגידו לי שיש אנשים בני 50 שעדיין חושבים על האהבות הנכזבות שלהם, כי זה בכלל יגמור אותי)
תודה למי שיקדיש זמן לקרוא ולענות
וסוף שבוע נעים ושקט לכולנו.
