בעיה בתקשורת

[נועם בורקי]

בעיה בתקשורת

ערב טוב... יש לי בעיה קטנה מאוד.. וממש ממש ממש לא מובנת! אני נועם בן 19 משרת כחובש נודד. מה הכוונה? כל שבוע אני במרפאה (בעצם משפחה) אחרת. עכשיו כאן מתחילה ונגמרת הבעיה... אני לא נחמד. אני לא מצליח להיות נחמד. אני מגיע למרפאה.. יש שם רופא וכמה חובשים.. עם צחוקים משלהם ומשחקים משלהם ודיבור משלהם. הם משפחה. ופתאום אני מגיע אליהם לשבוע ולא עושה כלום. כלומר שבוע שלם יושבים בחדר משחקים פלייסטישן ומחכים להקפצה. פעם ביום ככה שעה ביום יש מסדר חולים. אז בזמן שיש עבודה זה התרוץ הכי טוב לרקום מערכת יחסים. אבל מעבר לזה אני פשוט מרגיש חוסר נעימות להכנס יותר מדי כי אני מפחד לקבל באיזהשהו שלב את המשפט הבא "נפתחנו הא?" כשאקבל את המשפט הזה אני פשוט יקח ת'דברים שלי וילך עכשיו גם כשאומרים לי בוא אחי שב איתנו לראות ת'משחק ... אז אולי אני יבוא.. ואם אני יבוא אני ירגיש הכייייי לא רצוי בעולם! ולא ידבר ולא יוציא מילה וסתם ישב שם כמו גולם! ופשוט לא כיף לי ואני רוצה להעלים ת'צמי הביתה. זה שבוע שאני מוצא את עצמי חופר בנפש עמוק מרוב שאני מרגיש את הבדידות הזאת. אני מתאר את זה כאילו הגעתי לקבוצה של אנשים שלא רוצים בחברתי... אבל לא תמיד זה ככה.. לפעמים באמת רוצים בחברתי אבל מאוד מאוד קשה לי להציע את עצמי (האמיתי!!) גם אם הכי יבקשו בעולם. לפעמים באמת יש קבוצות שלא רוצות בחברתי שזה פי אלף יותר קשה!!! עכשיו תגיע הפסקה שהייתה אמורה להגיע בהתחלה אבל היא לא זרמה טוב: אז אני בן אדם: טוב, חם, אוהב, מצחיק, ליצן הכיתה, טראבלמייקר! פשוט ככה... אחד כזה שלא שוחכים בשום מקום, שמשאיר חותם, ייחודי ומצחיק. מצב רוח טוב תמיד (עובדה שלא!)היפראקטיבי וגישה טובה ואופטימית לחיים. ובכל מקום יצא שהשארתי חותם ונפתחתי להיות אני האמיתי... אבל זה לא קרה ביום הראשון וגם לא בשבוע הראשון. אני בספק אם בשבוע השני או השלישי. ממש ככה... לוקח לי זמן לעשות ניסוי ותהייה (או כמו שאני אוהב לקרוא לזה ניסוי וטעייה). לוקח לי זמן להפתח אבל כשאני נפתח ... אז עד הסוף ובאמת אני עושה רק טוב לאנשים. אבל אם אני יתאר את כל התיאורים השחצניים האלה שרשמתי בפסקה הקודמת.. לחבר'ה שביליתי איתם בשבוע האחרון.. הם פשוט יגידו לעעע זה לא נכון.. הוא סתם בן אדם שקט ועצוב.. ואני פשוט לא מצליח........................ תהרגו אותי... לא יודע למה.... הלוואי והייתי יכול להיות טבעי להיות כולם!! הלוואי! אבל זה לא קורה........ זה מעיק עלי! זה נוראי! אני חוזר כל סוף שבוע ומעשן הרים של סיגריות! ומרגיש כאילו חזרתי מהכלא! התגובה הראשונה שאני יקבל היא בטח תשתחרררררר בנננאדםם!!! אבל אני מצפה קודם כל לשמוע חוות דעת שלכם... ודבר שני אולי איזה כמה טיפים או עזרה רצינית שתעזור לי להתמודד עם הסבל הזה שאני עובר כל שבוע.. סבל שיכול להפוך לחוויה טובה ובלתי נשכחת של כיף וצחוקים כל שבוע עם אנשים אחרים וליצור קשרים בלי סוף! תודה רבה למי שיחליט לענות (ומצטער על השחצנות) נועם

 

[הנחליאלי]

תן לי לחשוב על זה, אבל בינתיים,

רק, בוקר טוב לאדם מקסים! אולי אני אחזור עם עוד משהו אחרי שאהרהר בדבריך.

 

[אפרת ארנון]

שלום נועם וברוך הבא

לאחר קריאת הדברים אני מתרשמת שאתה אדם פתוח שיודע לבטא את עצמו. כתבת יפה מאוד מי אתה ובאותה מידה ביטאת יפה מאוד את הבעיה שלך כרגע. אני מתארת לעצמי, שלא קל בכלל כל שבוע להיות במקום אחר. כל שבוע הוא כמו התחלה חדשה ובעצם אין לך משהו קבוע ויציב. מעבר לתחושה של הבדידות והרצון והצורך להיות שייך ומקובל, אתה גם לא מכיר את עצמך באופן הזה. אתה מכיר את עצמך כמו שהיית לפני כן. אתה עומד כרגע בפני סיטואציה חדשה שאתה לא רגיל אליה. זה כמו ללמוד קוד התנהגות חדש ושפה חדשה על מנת לשרוד במקום חדש כל שבוע. בסוף תהיה מומחה...... לפי מה שאתה מתאר, לפעמים לא רוצים אותך, ולפעמים כן רוצים אותך ואתה לא מסוגל להציע את עצמך. מה דעתך, כשאתה מגיע למקום חדש ורואה מי האנשים שם, לנסות לפנות רק לאחד מהם? מישהו שנראה לך נחמד? במקום לראות בם קבוצה ולהגיע למצב שזה הם מולך ואתה מולם, בחר לך אחד מהם או אחת מהם, ותנסה להתקרב רק אליו או אליה בהתחלה? וכך בהדרגה תנסה להכיר עוד אנשים ולא את כולם בבת אחת. ואולי זה יהיה פחות מאיים והבדידות תראה פחות נוראית? מה דעתך על הדברים?

 

[נועם בורקי]

אפרת תודה על ההתיחסות - ותשובה

אז א. באמת שיבחת אותי יותר ממה שהיית צריכה.. כולה השתחצנתי קצת.. חחח דבר שני.. אמרת נכון ויפה שבסוף אני יהיה מומחה בזה... זה המטרה שלי .. לאתגר ת'צמי וללמוד מן הדברים ולא לברוח מזה... לפתוח את עצמי לעולמות חדשים... והדבר הכי חשוב שזה התשובה... אז הכל יכול להיות נחמד ויפה אם כולנו מתעסקים בענייני עבודה... אבל תחשבי שאני לוקח אותך ומציב אותך במשפחה שלי. איך תתמודדי? פתאום אני יכול לשבת איתם בחדר והכל והכל טוב ויפה.. ואז הם הולכים (לא אומרים לאן) ונניח ואומרים לחדר של "משמו" לראות מונדיאל.. ואני בא ואני רואה את כולם מצטופפים וכאלה.. לא יודע כל מיני דברים קטנים כאלה שפשוט נותנים לי להגיד לעצמי בראש: "אתה לא קשור אלוהים... אם זה היה הפוך לא היה לי מתאים שתהייה פה עכשיו!! תבין ת'רמז ולך!" אחרי הכל גם אחרי ההודעה הזאת לא התקדמנו לשום מקום אבל אני שמח על הניסיון... תודה חבר'ה.. ואפרת בפרט (חרוז מגניב!)