בעיה די רצינית!

[B o o b a]

בעיה די רצינית!

אני לא יודעת אם זה לפה אבל נראה לי הכי מתאים... זה הולך ככה.. במקומות שהם לא בית ולא אוטו.. שאין דרך חזרה הביתה מהירה אני מרגישה שאני הולכת להתעלף:/ זה קרה כתוצאה מכמה התעלפויות ועכשיו זה מחמיר. אני צריכה תמיד לדעת שיש לי דרך של כמה שניות להגיע או לבית או לאוטו.. עשיתי את כל הבדיקות האפשריות וזה לא רפואי :/(או שזה טוב) עכשיו אני צריכה לנסוע לאילת ופשוט אני מוותרת :/ זה כל כך מעצבן ואף אחד לא מבין את זה ! אני מפחדת כי אמא שלי לא מוכנה לנסוע והיא רוצה רק לטוס ואין לי בעיה עם הטיסה עצמה.. יש לי בעיה עם כל הזמן שמחכים לטיסה או שיורדים ממנה..(האוטו לא קרוב וממש לא הבית ואני לא יכולה לחזור מהר לאוטו) לא יכולה להסביר את זה אפילו במילים.. אני בקושי יכולה לנסוע מחוץץ לעיר ..רבתי עם חברה בגלל זה כי היא לא הבינה.. וזה קשה אף אחד לא מבין וחושבים שאני סתם מוזרה שלא בא לה לצאת ולבלות.. אני חולמת ללכת לקניות בשנקין כמו פעם אני חולמת לצאת מהבית רגועה יותר כמו פעם :/ בבקשה שיהיה מישו שיבין אותי.. הכי נורא שיש לי פסיכולוגית ולפעמים אני מרגישה קצת ככה אצלה אבל זה נרגע .. ואני מפחדת לספר לה על זה כי אני מפחדת שבגללל שאני יספר זה יקרה :/ אני בערך יכולה לתאר את זה כסחרחורת יובש בפה לפעמים ובעיקר סחרחורת ואם אני לא הולכת מאותו מקום אז אני מתעלפת.. אני לא נהנת מכלום יותר ככה :/

 

[במבה לא של אוסם]

אני מבינה אותך

אני במשך יותר משנה סחבתי חברים שלי לבוא לגינה שמתחת לבית שלי! עד שיום אחד אמרתי די גם כי נימאס להם להיות שם וגם כי הייתי קרובה לאבד אותם! אז פשוט תמיד ידעתי שמישו ילווה אותי ואם יקרה לי משו חס וחלילה הוא יהיה איתי... תראי גם לי יש פחד מהתעלפויות בגלל זה אני נכנסת לחרדות כל הזמן אני לא התעלפתי אולי בגלל זה אני מפחדת אות אומרת שאת התעלפת ואת מפחדת שזה יקרה שוב לא עושה לך להיות בטוחה אם את נוסעת נגיד אם ההורים לאן שהו בטיסה ואת יודעת שהם לידך ואם יקרה לך משו חס וחלילה הם תמיד אבל תמיד יטפלו בך? תספרי תזה לפסיכולוגית שלך אני סיפרתי לי זה עזר! כולם יודעים יענו ההורים והפסיכולוגית שלי שאני מפחדת מהתעלפויות והם עוזרים! חשבת פעם אולי מתי שאת מרגישה סחרחורות כאלה פשוט לקחת בקבוק מים ולשתות? אני יש לי בתיק קבוע שתי בקבוקי מים קטנים כי שבא סחרחורת שאגב היא פסכולוגית היא אפילו לא אמתית! אז אני שותה... תמיד החבר שלי החברות שלי הידידים שלי שואלים אותי למה יש לך מים אז אני אומרת כי אני צמאה...ולמקרה הצורך.... פשוט תנסי פעם אחת להרגיע את עצמך אם מים קרים ותראי אולי תצליחי תספרי אם הצלחת

 

[B o o b a]

אמא שלי יודעת

בערך.. היא שוכחת ואני צריכה תמיד להזכיר לה והיא גם לא מבינה את זה וחושבת שזה תירוץ.. היא ממש לא עוזרת בלחץ היא הכי מלחיצה שיש.. היא תמיד אומרת לי שואלת באמצע מקום אם היא רואה שאני נלחצת אם אני נלחצת ואם יש לי סחרחורת וזה הכי מלחיץ ואז אני עוד יותר נלחצת .. אמא שלי לא עוזרת לי בקטעים האלה ואפילו יותר מלחיצה:/ וגם בקבוק מים לא עוזר לי :/ רק אולי תפוזים..חוץ מזה עוד אנשים לא יודעים על זה .. אף אחד. ואיך אני יספר את זה לפסיכית ? אני מכירה תצמי זה יקרה לי שם.. היא תתחיל לשאול אותי בדיוק וזה ..זה מלחיץ. ודווקא אני גם לא מבינה למה אני מפחדת כי זה לא כזה נורא.. התעלפתי מלא פעמים וזה לא נורא..אוף אני לא יודעת.. וכנראה שוויתרתי כבר על הטיסה אני פשוט לא יסע לאילת

 

[במבה לא של אוסם]

רגע אל תתותרי עוד

אם את מותתרת על הטיסה לאילת אז את נישארת לבד? זה לא יותר מפחיד?(אלה אם כן הטיסה הייתה אמורה להיות אם חברים) אז תקחי לך תפוזים תשתי ותספרי את חיבת לספר תזה לרופא או פסיכולוגית ... שיטפלו לך בזה... אפילו אם תתעלפי שם ידעו איך לטפל בך

 

[B o o b a]

ויתרתי כבר...

לא הייתי אמורה לנסוע עם אמא ובסוף אנחנו נוסעות למקום אחר.. ואמא יודעת פשוט לא תמיד יודעת איך בדיוק להתנהג שזה קורה :/ כי תאמת אני ממש מגעילה ..שזה קרוה..אני נעשית חסרת סבלנות ואני שונאת את כל מי שעובר לידי וצורחת על כל בן אדם שמדבר איתי חח

 

[במבה לא של אוסם]

כן שאני מרגישה ככה

גאמני צורחת כמעט היום שברתי משו בחנות אמרתי לאמא שלי אם את לא באה עכשיו הביתה אני שוברת את החנות ואת תסדרי תזה הייתי ממש מגעילה:\

 

[טלי גולן]

היי...../images/Emo140.gif

את מתארת תחושות מאוד קשות שעוברות עליך. מאוד חשוב שתדעי שיש עוד המון אנשים (ילדים, נוער ומבוגרים) שסובלים מתחושות מאוד דומות למה שאת מתארת.ומאוד חשוב גם שתדעי שאפשר להתגבר על התחושות האלה ולנצח אותם. כמו שקורה בכל חרדה, קשה לנו מאוד לעשות את הדברים שמפחידים אותנו (למשל לצאת לכל מיני מקומות). אבל אם אנחנו מוצאים את הכוח להתגבר על הפחד ולעשות בכל זאת את הדבר המפחיד (למשל אם תצליחי למצוא את הכוח לטוס לאילת או ללכת לשינקין) החרדה הולכת וקטנה, ואחרי שאנחנו חוזרים על זה מספיק פעמים הדבר שהפחיד אותנו פעם מפסיק להיות מפחיד והחרדה נעלמת או נעשית קטנה מאוד ולא מפריעה. אני יודעת שזה לא פשוט לעשות את הדברים שמפחידים. זה נורא נורא קשה למצוא את הכוח לעשות דווקא משהו שאנחנו מאוד מפחדים לעשות. אבל: * אם אנחנו עושים את זה בהדרגה זה הרבה יותר קל למצוא את הכוח להתמודד עם הפחד (מתחילים קודם עם הדברים שרק קצת קשים לנו, ואז כשהם נעשים קלים יותר, עוברים לדברים שקצת יותר מפחידים אותנו, וכך הלאה). *אנחנו יכולים לנסות ולהתווכח עם המחשבות הלא נעימות שעומדות מאחורי החרדה. אם את מפחדת מזה שתתעלפי, את יכולה לנסות לשאול את עצמך שאלות כמו: האם את באמת בטוח תתעלפי? האם יש גם סיכוי שלא תתעלפי? אם תתעלפי כמה נורא זה באמת יהיה? את יכולה לחשוב על זה שהתעלפת כבר בעבר, ולא קרה לך שום דבר רציני. את בעצמך כותבת שהתעלפת כבר מלא פעמים וזה בכלל לא נורא. תחשבי על זה כשאת מרגישה את התחושות של הפחד. וכעולה לך מחשבה לא נעימה כמו שאולי תתעלפי, תעני למחשבה הזו, שקודם כל אולי לא תתעלפי בכלל, ושגם אם כן תתעלפי, אז זה בכלל לא נורא, זה כבר קרה לך הרבה פעמים ואת יודעת שזה לא נורא. כל תשובה לחרדה שאת חושבת עליה ויכולה לעזור לך להתווכח איתה, היא תשובה מצוינת!

אני חושבת שכדאי שתנסי לספר לפסיכולוגית שלך מה עובר עליך. זה נכון שהחרדה יכולה להתעורר מול המטפלת, ושאת תשבי אצלה בחדר ותרגישי את התחושות הלא נעימות שאת מתארת. אבל את כותבת שבכל מקרה את מרגישה תחושות כאלו כשאת אצלה (ואז הן נרגעות). אני לא חושבת שאם תספרי, החרדה תהיה יותר גדולה. אני חושבת שאם תספרי לה מתי שזה קורה כשאת אצלה, היא דווקא תוכל לעזור לך, וללמד אותך כל מיני כלים שיכולים לעזור לך כשאת במצב כזה (למשל נשימות, הרפיה של השרירים...). מאוד כדאי לך לנסות לשתף את הפסיכולוגית. אני חושבת שיש הרבה דרכים שהיא יכולה לתת לך כדי לעזור לך להתמודד עם החרדה.

שיהיה לך המון בהצלחה, ותספרי מה קורה איתך ואיך הולך. לילה טוב,

טלי