בעיה כאובה ,אשמח לשמוע דיעות

[סנדייז]

בעיה כאובה../images/Emo7.gif,אשמח לשמוע דיעות

בני עמר לומד בכתה ב'.בסה"כ השתלב די יפה בכתה ועם החברים. אלא מה ישנו ילד אחד שאינו מחבב את עמר(וגם עמר אינו מחבב אותו). הילד הנ"ל ילד דומיננטי בכתה וכאשר הוא משחק יחד עם הילדים בהפסקה (לא תמיד הוא משחק עם ילדיי הכתה)הוא אינו מוכן שעמר ישחק איתו וגורר אחריו את שאר הילדים.יוצא מכך שבהפסקה הזו עמר משחק לבד או עם ילדים אחרים שפחות בא לו להיות איתם(ברירת מחדל). כמה דברים בעיניין הנ"ל: 1.עמר אינו מוכן לשכנע את החברים שלא יקשיבו לילד וימשיכו לשחק אותו- "לא רוצים שאני אשחק בלי טובות"אבל אני יודעת שזה כואב לו כי הילדים שהוא באמת רוצה לשחק איתם,נמצאים בקבוצה הזו. 2.עמר אינו מוכן שאני אגש למורה לשוחח איתה על העיניין הזה. 3.עמר גם אינו מוכן שאני אדבר עם האמא של הילד(אני לא יודעת מי זו אבל אין לי בעיה לדעת מי זו). 4.בימים כאלה עמר חוזר הביתה עצבני ומבואס וקרה לא פעם אחת שהטיח בי מי היה צריך את המעבר הזה?כל החברים שלי בישראל,ואף פעם לא הייתי צריך להתמודד במצב שיקבלו אותי או לא יקבלו אותי(בארץ עמר היה ילד מקובל,דומיננטי ועם הרבה חברים). 5.עמר לא רוצה בכלל שאתערב בסיפור.("אני לא ילד קטן,אני יכול להסתדר לבד"). מה עושים

מצד אחד כואב לי הלב לראות אותו במצב כזה. מצד שני אני בבעיה,כי הוא לא מסכים שאני אתערב בסיפור והוא הוציא ממני הבטחה שאני לא אתערב(בהתחלה כשהגענו היו לא מעט בעיות בהתאקלמות, אני ניגשתי למורה הרבה פעמים על מנת שתטפל בעיניינים, והם טופלו לשביעות רצוני). מצד שלישי,ראבק הילד שלי עדיין קטן,כולה כיתה ב'(הוא כבר מרגיש גדול) איך אני יכולה לראות אותו כואב ולא לעשות כלום. רוצה לשמוע עצות דרורה מספרד

 

[אדם מקסימוד]

הבעיה האולטימטיבית, להתערב או לא?

אומנם אין לי עדיין נסיון במצבים כאלה (אדם כמעט בן שנה) אבל מנקודת מבט של אמא אני יכולה לאמר לך שזו בהחלט דילמה לא קלה, אבל אני באופן אישי מאמינה כי הייתי מתערבת. ילד בכיתה ב' הוא עדיין קטנצ'יק ולא תמיד יודע להתמודד עם כל מצב במיוחד בארץ חדשה (למרות שבגדול אני כן מאמינה שצריך בד"כ להתחשב בדעותיו ולכבד את רצונו של הילד) אבל במיקרה הזה הייתי מתערבת בעקיפין, מדברת עם המורה ומבקשת לבדוק את הנושא ללא ידיעתו של עומר (שנשמע כמו ילד בוגר ורגיש וכמובן מתוק). בהצלחה....

 

[מבט מהצד]

יש לך אולי כתובת אימייל של המורה?

אם כן, אני הייתי פונה אליה באימייל (אם יש לך בעיה עם הספרדית, אני יכולה לנסות לעזור לך), כך שעומר לא ידע מזה, והייתי מבקשת ממנה להתערב בצורה אלגנטית בעניין, בלי שעומר ידע שזה בא ממך. אמנם נשמע כאילו הוא ילד בוגר, אבל מצד שני עדיין אין לו את הכלים כדי להתמודד עם מצב כזה, והוא צריך את העזרה שלך. מטבע הדברים הוא פגיע מאד, מאחר והוא נמצא במקום חדש, ובטח עוד לא לגמרי יודע את כל כללי המשחק המקומיים. זו בדיוק הסיבה שעוד יותר קשה לו לתפוס שוב את מקומו כילד מקובל בכתה - ובעיני אין מוצא אחר פרט להתערבות שלך.

 

[iditbs]

ללא נושא

כמה מחשבות שעלו לי בעקבות קריאת ההודעה שלך: 1.עמר רוצה להתמודד עם המצב בעצמו אני חושבת שהוא חכם וצודק וגם מסוגל. עם זאת אפשר כן לעזור לו ע"י הזמנת חבר מהקבוצה שהוא אוהב, אליכם הביתה או ללכת יחד לאיזשהו חוג או כל סיטואציה אחרת שתיתן להם הזדמנות לפתח קשר על בסיס אישי יותר. 2.את מרגישה אשמה במידה מסויימת וזה, לעניות דעתי, ממש לא עוזר. כבר בגיל הזה ילדים צריכים ויכולים לקחת אחריות על מצבים שבהם הם שרויים. (מדברת מנסיון, גם לי יש בת בכיתה ב') ואנחנו, ההורים, צריכים להוות "סלע איתן" בסביבה שלהם במיוחד בסיטואציה של שינוי כמו מעבר לארץ אחרת. עד כמה שזה קשה, תשתדלי להראות לו שאת מבינה מה עובר עליו ולא "נפגעת" בשבילו. יתכן גם שהמצב הוא לא כ"כ נורא אלא שהוא קשה יחסית למה שהיה בישראל. 3.מה שעוד עוזר לבת שלנו למצוא "מקום טוב" מבחינה חברתית הוא שהיא אוהבת להתנדב בביה"ס ולעשות פרוייקטים נוספים לתוכנית הרגילה. כך יוצא לה להיחשף בפני הכיתה ותלמידים נוספים ו"להפגין נוכחות". (אולי בזה המורה בכל זאת יכולה לעזור) 4.האם שוחחתם על יתרונות המעבר לספרד? על ההזדמנויות מעוררות הקנאה לטייל בארץ היפה הזאת?, על רכישת הספרדית, ההתנסות במשהו חדש? העמידה בפני אתגרים חדשים? 5.בארה"ב מערבבים ומחלקים שוב את הכיתות כל שנה. אם זה כך גם אצלכם, יתכן שנחמה מסויימת תצמח מכך. 6.ודבר אחרון,יש בעיות שהזמן הוא התשובה להם. נשמע שעמר הוא ילד נבון וחברותי מטבעו. אולי הוא צודק ועם הזמן "הם" עוד יבואו לשחק איתו. העיקר שהוא ממשיך ללמוד, להיות סקרן ולגלות עניין בביה"ס ובחברים. בהצלחה!

 

[סנדייז]

תודה ונכון ,זו הבעיה האולטימטיבית ש

עומדת בפניי.האם להתערב או לא להתערב. אין לי בעיה לדבר עם המורה מבלי שעמר ידע על כך. אני והמורה ביחסים טובים מאוד. נטיית הלב שלי אומרת שכן לעשות את זה. כי למרות שהוא מרגיש גדול ובאמת עשה קפיצה בהתבגרות שלו כאן בגלל ההתמודדיות שהוא היה צריך להתמודד איתן כאן. ואני מאמינה בגדול שנכון ילדים בגיל הזה יכולים וצריכים לקחת אחריות על מצבים שבהם הם שרויים.אני לא יודעת אם כאשר יש לו כאן כל כך הרבה דברים חדשים והוא מתמודד עם כל כך הרבה דברים. אני כהורה לא צריכה לבדוק איפוא אני יכולה להקל ולעזור לו. ולא רק באמפטיה שאני מבינה מה עובר עליו ומהו השינוי לגביו,אלא בעשיה של משהו ואולי זו הסיטואציה הנכונה לכך. עידית,אנחנו משוחחים הרבה על הערך מוסף שיש לנו,לעמר לעדן במעבר לארץ אחרת והם מודעים להם ושמחים על כך,אבל במצבים כמו אלה,ילד שוכח את הערך מוסף ורוצה שיהיה לו עכשיו טוב. ובעניין להזמין לבתים זו בעיה,כי כאן לא נהוג להזמין לבתים. הילדים נפגשים בחוגים אחר הצהריים. ועוד,נכון שהזמן מענה להרבה דברים ויכול להיות שבעוד זמן נסתכל על זה ונצחק(נו,מחכה לזה) אבל איך שהוא אני חושבת ומרגישה שזה יהיה לא נכון להשאיר את זה כך וצריך להעשות מעשה שלי או של עמר.כי זה לא עושה לו טוב. כן עמר ילד מקסים וסקרן.נפלא לראות איך שהוא השתלט על השפה ונמצא ברמת הכתה ויותר במקצוע חשבון. שיהיה יום טוב לכולנו

דרורה מספרד

 

[iditbs]

בהצלחה, דרורה,

שתפי אותנו איך זה התקדם.

 

[mosheFromUS]

Few words from Expiriance

Dear Drora from Spain, I was 9 years old when my parents made alia to Israel. It was not easy making friends and after a while my father saw the sadness in my eyes and decided to reach out to the teacher and ask her to not threaten but explain how challanging it must be to your son to be in such a different environment. My 3rd grade teacher at a time chose a story that made many kids understand the situation and from that point on things did get better for me. I hope you will speak to the teacher. Good luck

 

[מבט מהצד]

דרורה, חשבתי על עוד משהו

(אוף, איזה בעסה: כתבתי את ההודעה קודם, אבל היא לא התקבלה ואני כותבת אותה שוב, בתקווה שתעזור במשהו) כשהגענו לכאן, מה שהפך את הילדות שלי ליותר מקובלות בכתה היו שלושה דברים עיקריים: קודם כל, התנדבתי ללוות טיולים של הכתה, ודאגתי שהילדים ירגישו בנח כשאני בסביבה (התבדחויות, סיפורים קטנים וכו'). חוץ מזה, התנדבתי פעם בשבוע במעבדת המחשבים, והילדים תמיד ידעו שאני יכולה לעזור להם. אבל אני חושבת שמה שהכי השפיע לטובה היה זה שבחנוכה באתי לכתה וסיפרתי להם קצת על החג ועל המנהגים השונים. הבאתי לילדים סופגניות, מטבעות שוקולד וסביבונים (הילדים מאד התפלאו שהרשיתי להם לקחת את הסביבונים הביתה. הם היו בטוחים שהם צריכים להחזיר לי אותם בסוף היום). אולי משהו מהנ"ל יוכל לתת לך איזה כיוון? ככה תוכלי לעזור לעמר בלי, בעצם, להתערב בעניין הספציפי שהעלית. אני בטוחה שזה יחזק לו את הבטחון העצמי, ויהפוך אותו ליותר פופולארי.

 

[אדם מקסימוד]

מקסים בעיני../images/Emo9.gif

אני חושבת שזו דרך נהדרת לעזור לילדים להשתלב ואני בטוחה שהם היו נורא גאים באמא שלהם

 

[עדי בשמיים]

גם אני רציתי להציע

פעולות יזומות עם בני הקבוצה שעמר יותר אוהב, אחרי בית הספר. אולי ללכת לאותם חוגים, להזמין הביתה, לעשות sleepover, להכין איזה אוכל מיוחד ומעניין או ליזום פעילות משותפת... כך הקשר יתחזק ולילד הבעייתי אולי תהיה פחות השפעה. בכל אופן זו נשמעת התמודדות לא קלה, וכל הכבוד לעמר על הצורה שבה הוא מתמודד, נשמע לי מאוד בוגר לכתה ב'. בהצלחה!

 

[יורי CA]

עוד דיעה

אמנם קשה לדעת מה באמת קורה במהלך היום, כי בסה"כ את לא נוכחת, אבל צריך להבחין בין מקרים "קלים" למקרים קשים. אם המקרה שלך הוא מהקשים והילד שלך הגיע למצב שהוא מה שקוראים פה bullied אז מחובתך להתערב כדי לפתור את הבעיה (וזה נכון גם לכיתה ו', כל שכן כיתה ב') אפילו עד לרמה של להעביר כיתה. אם זה ריב לא גדול, סביר להניח שהוא ייפתר מעצמו, כי לפחות מהנסיון שלי עם הבנות שלי בגיל הזה יחסי חברות הם משהו מאד דינמי. חוץ מזה עוד 2 דברים קטנים: 1. הבן שלך יכול לדבר בעצמו עם המורה 2. אולי הוא משתמש במקרה הזה כדי לסחוט ממך עוד קצת רגשות אשמה, ואמנם הבעיה קיימת אבל היא לא חריפה כמו שהבן שלך מציג אותה. הבת שלי הגדולה עושה את זה חופשי, ועל אשתי זה עובד כמו שעון.

 

[סנדייז]

ראשית כיף שיש לנו ../images/Emo82.gif שבו אנחנו

יכולים לשתף,להתלבט,לשמוח וסתם להעלות רעיונות ומחשבות. שנית תודה רבה על כל הרעיונות,לקחתי כמה. מבט מהצד גם אנחנו בחנוכה ספרנו על החג.עדן לקח סביבונים וחנוכיה והראה לילדים,הם מאוד נהנו מהסביבונים(סופגניות לא הכנתי,תחילת דרכי בחו"ל וכל כך לא הכרתי כלום.לא ידעתי איפוא אפשר למצוא שמרים טריים בסופרים לא מחזיקים את זה). מתכננת לעשות את זה שוב בפורים כשהפעם עם אוזניי המן. יורי,זה ממש לא ברמה של להעביר כיתה וכמה שאתה צודק בכך שאתה אומר שיחסיי חברות זה משהו מאוד דינמי,מזה כמה ימים עמר חבר לחברים אחרים (מתוך החלטה שלו שהוא לא יו יו,פעם החברים משחקים איתו ופעם לא) וטוב לו איתם.אני החלטתי שבכל מקרה אני נגשת לשוחח עם המורה כי הילד המדובר הוא ילד דומיננטי בכתה. ובגלל שהוא לא מחבב את עמר יכולות לעלות עוד סיטואציות לא נעימות לעמר.ואני לא מוכנה לכך. ועוד יורי אם הילדות שלך כמו הילדים שלי ולא "ילדיי המאמר" כדאי שנתייחס לכל בעיה וטענה שהם יציגו בכובד ראש,אפילו אם יש פעמים שאנחנו חושבים שהעניין לא כזה רציני. מספיק שזה רציני בעיניים שלהם על מנת שנחשוב מה כדאי לעשות בעיניין כדאי שהם לא ירגישו כך. ואתה יודע מה עוד,גם אם הם עושים את זה כדאי לסחוט קצת רגשיי אשמה, כדאי שנברר למה הם עושים את זה?וברוב הפעמים התשובה תהיה כי לא טוב להם וביחד אפשר לבדוק איך משפרים את זה. אז שוב תודה ושיהיה לנו שבוע נעים

דרורה מספרד