בעיה מוסרית מסויימת.....

[רגע אמדוד לי]

בעיה מוסרית מסויימת.....

לפני תקופה מסויימת היה כאן שירשור שעסק ביום האהבה - ועלתה הסוגייה של האדרת האהבה ליום אחד.... והנה מגיע לו יום השואה... נו.. היום הזה עם המוזיקה השקטה ברדיו (כאילו היה פיגוע או משהו...) היום הזה בלי תוכניות בטלויזיה... נו... היום המשעמם הזה.... אז זהו בדיוק - מוזר כמה אנחנו יפי-נפש - כן כן - כולנו... כמה הזכרון הקולקטיבי של כולנו דוהה מיום ליום... וכמה הילדים שלנו ידעו ויכירו את הנושא הזה. איך בימינו - אפשר לשמוע אנשים עומדים בתור לספריית וידאו ומבקשים המלצה "על איזה קומדיה"... איך בימינו - אפשר לשמוע אנשים שאומרים (כבר לא בלחש) "אויש... אין היום שום דבר פתוח בערב..." וכמה שאני מעריך ומוכיר את ערך הפלורליזם - אני עדיין חושב שיש משקל מסויים לדעות שלנו - במיוחד לאור מה שקורה בפורום בימים האחרונים. ויש לזכור - כי מי שלא לומד מההיסטוריה - דינו לחזור עליה.

 

[magenta73]

אני מאמינה

בתת מודע קולקטיבי, ואני גם מאמינה שזה חשוב מאוד ללמוד על השואה, מלחמת העולם השניה בכלל ועל היטלר... וכל מה שהיה שם. אני למדתע יל זה בכל מיני כיוונים, גם היסטורית, גם בנגיעה לתקשורת המונים (גבלס) וגם בנגיעה לקולנוע וכך שהשמשו לראשונה במדיום הזה כתקשורת המונים להעברת מסרים וסטריאוטיפים... ואני חושבת שזה אכן, חשוב לדעת. ולגעת. אבל... אני לא חושבת שאסור לאנשים לקחת סרט טוב, קומדיה או לבכות שאין מה לעשות. זה כמו אלה שאומרים שמי שאוכל מצות בפסח הוא "כופר". לכל אחד יש את הערכים שלו... ואין, לדעתי, לבוא במוסר גבוה או נמוך יותר... לכל אחד הבחירה שלו. העולם הזה גדול ומלא בשנאה. הארץ הזאת קטנה ומלאה שנאה. אני לא אשכח, כשהייתי צעירה. נסעתי באוטובוס, והיה פקק, ואז ראו שעבדו, שיפוצים, על לונדון מינסטור. ואז בחור, לא אשכנזי, אמר.... "גם כן, רק לאשכנזים החולערות האלה עושים שיפוצים... רק להם נותנים. חבל שלא הרגו את כולם בשואה". גם מי שלומד מההיסטוריה יכול לחזור עליה...

 

[asian girl]

באוטובוס בדרך לעבודה

שמעתי שיחה של 2 נערות. אחת אומרת לשניה: "אבל המורה ביקשה שנבוא היום לטקס. אמרה שזה לא יפה אם לא נהיה שם. אבל אין לי כוח לדברים האלה. זה שעמום. מי צריך את זה?"... ואני ישבתי המומה. מהחוצפה. מהזילזול של הדור החדש לרגעים נוראים בהיסטוריה. מחוסר רצון לתת כבוד כשצריך לתת כבוד. ואני בספק שבעוד עשור-שניים מישהו יזכור בכלל על מה שקרה אז, לפני יותר מ60 שנה. ואני לא יודעת למה ילדים של היום לא מבינים דברים כל כך חשובים ומשמעות של הטקסים האלו. ובקשר ל"איך מעבירים את הערב בלי תכניות מעניינות ובלי סרטי אקשן או קומדיה"...ברור שזה עניין אישי. אבל ברגע שזה חוצה קווים אדומים זה הופך לזילזול לכל אותם המיליונים שנהרגו. לדעתי, ערב אחד לזכר אותם האנשים זה לגיתימי וזה אומר שבערב הזה אפשר לוותר על קומדיות ולא לערוך מסיבות בבית. תנו להם כבוד. זה הכל. זה כל כך מעט שאנחנו יכולים לעשות למענם.

 

[magenta73]

הבעיה העיקרית

לדעתי, זה שהדור הבא לא הולך להכיר את זה מקרוב. אנחנו עוד ראינו אנשים עם מספרים על הידיים. אני זוכרת אחד כזה, עבדתי לפני 10 שנים בספרית וידאו, והיה סבא מקסים, שעשה מנוי רק בשביל הנכדים שלו... וכל פעם שהוא היה מביא לי את הסרטים שבחר עם חיוך, כי הוא מתרגש בגלל הנכדים שאיתו, הייתי רואה את המספר... או לשמוע סיפורים של אנשים שהיו שם, כשאת יושבת איתם באותו החדר בימי השואה בבית יד ושם. או לשמוע סיפורים של סבתא שלי, שאמנם לא עברה את השואה, כי הם ברחו, (הגיעו לסיביר בסוף)...אבל סיפרה כל מה שהתרחש מסביב... לדור הבא זה לא יהיה. זה יהיה כמו עוד סרט קולנוע. הם יכירו את השואה דרך סרט זוכה האוסקר רשימת שינדלר, ולא על פי עדויות וכו'... הם יראו תמונות וכבר לא יאמינו ממש, כי כל התמונות שהם רואים היום, הם יודעים שהן מרותשות/מלוטשות וכו'... אבל בסופו של דבר זה עיניין של חינוך. ואם תחנכי את הילדים שלך לכבוד, בכלל, לבני אדם ולשואה ולחללי מערכות ישראל... וכו' וכו' לא יהיה זלזול.

 

[צאצי]

זה פשוט מתסכל ../images/Emo122.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

אני רואה את הנוער של היום מזלזל בכל דבר שיש בו קצת מסורת ומורשת א"י ואירועים היסטורים אני חושבת שאם לא היו מלמדים בהיסטוריה( לבגרות) את השואה לחלק מהאנשים זה לא היה אכפת ("למי חשוב מה שקרה לפני 60 שנה...). הדור של השואה הולך ונעלם ואיתו העדיות , אז במקום להראות שאנחנו לא סולחים ולא ניתן שזה יקרה שוב . העם שלנו מזלזל ויורק לדור הזה בפנים. אבל כמו שאמרו זאת מדינה דמוקרטית ואי אפשר לכפות על האנשים דברים אם מישהו ירצה לאכול ביום כיפור אז הוא יאכל ואם מישהו ירצה לראות קומדיה קורעת ביום השואה או ביום הזכרון לחללי צה"ל אז הוא יראה . השאלה היא איך הוא יבצע את זה ? אני מכבדת את אלה שעושים את זה בסתר , ומנסים כמה שיותר להתחשב בשאר האנשים.

 

[מתוקי זאת אני]

וזה התפקיד שלנו

להעביר את זה הלאה. את הסיפור ההסטורי, את הלקח, את הזיכרון. ואכן הכל מתחיל בחינוך. לא קורה שום דבר אם הילדים יודעים שיש יום בשנה שלא רואים סרט בדי וי די . שיש יום, שמכבדים את הכאב הקולקטיבי. וכן לשבת אתם כמו שעשיתי הערב עם בנותי, יחד צמודים ליד הטלויזיה ולראות יחד, לתת להם לשאול שאלות ולשוחח על הכל.

 

[orrin]

יקירי אני קצת חולקת עליך

כן, זה חשוב כן, צריך לזכור כן, צריך ללמוד את ההיסטוריה ובוודאי את החלקים החשובים גם לחיים שלנו היום וכן, להתעלם מזה כל השנה חוצ מיום אחד שבמקרה היה בו מרד זה נקרא צביעות. תראה לי כמה אנשים באמת מבינים את החשיבות של יום השואה. זה פשוט צביעות בעיני לחשוב שאם מקריאים כמה קטעים ושמים 4 שירים בלופ בגלגלצ זה מפצה על ההתעלמות במשך כל השנה. להבדיל אלפי הבדלות, זה כמו "יום האידס" "יום בריאות הנפש" - מי שחי את זה חי את זה כל שנייה, בכל שעה, בכל יום, בכל שבוע, בכל חודש, בכל השנה. להנציח ביום אחד חיים שלמים ודינמיקה שלמה- הן משפחתיתי והן אישית- נראה בעיני למזער את הרגש האמיתי, להחביא אותו מאחורי ססמאות קלות לעיכול, כי למי באמת יש כוח לחשוב מה עובד על דור שני? למי באמת יש כוח לחשוב כמה ניצולים מגיעים למחלקות פסיכיאטריות? למי יש כוח? אז יאללה, בוא נסגור דיל של 24 פעם בשנה, נקריא את אותם טקסטים ונשמע את אותם שירים ונעז לחשוב שאנחנו מבינים. ימים כאלו הם ססמאות נוחות, לא מעבר לזה. אין להם בעיני שום קשר לכבוד או לזיכרון. אני