בעיה מסובכת וקשה
אני זקוקה לעצה בדחיפות. אני נמצאת במקום עבודתי הנוכחי 8 חודשים. לאחר חודשיים מתחילת עבודתי נעשו שינויים ונאלצתי לעבוד עם אנשים אחרים. כשאני אומרת נאלצתי, אני מתכוונת שנעשו שינויים בניגוד לרצוני אבל אף אחד לא שאל אותי. "נפל" לידי בנאדם מריר וכועס, שלא מכיר את טון הדיבור אלא רק צעקות. חצי נחמה היא שאנחנו לא עובדים באותו הסניף ועיקר התקשורת היא בטלפון. כל שיחה הוא משתולל וצועק (וזה ממש לא משנה למה), לעיתים אף מנתק לי את הטלפון, כי כשהוא מבקש משהו, הוא רוצה שזה יעשה אתמול. הוא נכנס לאטרף של צעקות ואין אפשרות להשחיל מילה. אני מעדיפה שלא לפרט יותר מידי אבל אני עובדת בתחום בו יש הרבה בעיות. עיקר העבודה כלל אינה תלויה בי (מדובר בשרשרת) ולמרות שצדדים אחרים טועים אני חוטפת את הצעקות. העניין הוא שהוא כזה עם כולם. אני פשוט רגישה קצת יותר. שוחחתי עם המנהל שלי על כך והוא דיבר איתו מס' פעמים. בד"כ התשובה שהוא נותן לי: "ככה הוא, אין מה לעשות, את לא תשני אותו". הוא ממרר לי את החיים והורס לי ימים שלמים. נדמה כאילו הוא בכוח רוצה לגרום לפיטורים שלי. כשאני נותנת לו תשובות תמיד יש לו טענות (שיקרו לך, זה לא נכון, את מדברת שטויות, מאיפה הבאת את זה, אני בטוח שאת טועה, אני לא אוהבת את התשובות שלך) ומיד בסיום השיחה (על בסיס קבוע) הוא מתקשר למנהל שלי ו"מלשין", מתלונן ובאופן כללי מקטר עליי. אני מאוד מתאמצת בעבודה אבל זה לא מספיק לו. שוב, כל מי שעובד איתו חוטף על הראש. ניסיתי מס' טקטיקות. בהתחלה כשהייתי חסרת בטחון, הייתי מתגוננת ומתנצלת. אח"כ חשבתי, על מה בדיוק אני מתנצלת? עשיתי הכל כמו שצריך. אח"כ עברתי להתקפה ואז המנהל שלי אמר שאני צריכה להתייחס אליו כאל ילד ובכפפות משי. "כי זה פסיכולוגי אצלו". עוד הוא אמר, שעל כל דבר קטן לגשת אליו. אמרתי לו שזה נראה כמון בגנון. אנחנו אנשים בוגרים ואין טעם לרוץ אליו עם כל שטות, אני מנסה להתמודד לבד. מהצד זה נראה פתאטי לחלוטין. אני אובדת עצות ורע לי כל הזמן (כן אני מחפשת מקום אחר), הוא גורם לי להרגיש חסרת תועלת, לא אמינה ולא אחראית. מיותר לציין שאני שונאת אותו בכל נשמתי. אין לי ברירה אלא להמשיך לעבוד שם. אני לא חושבת שפירטתי אפילו חצי מהתחושות שלי. מבקשת עצה....מה לעשות?
אני זקוקה לעצה בדחיפות. אני נמצאת במקום עבודתי הנוכחי 8 חודשים. לאחר חודשיים מתחילת עבודתי נעשו שינויים ונאלצתי לעבוד עם אנשים אחרים. כשאני אומרת נאלצתי, אני מתכוונת שנעשו שינויים בניגוד לרצוני אבל אף אחד לא שאל אותי. "נפל" לידי בנאדם מריר וכועס, שלא מכיר את טון הדיבור אלא רק צעקות. חצי נחמה היא שאנחנו לא עובדים באותו הסניף ועיקר התקשורת היא בטלפון. כל שיחה הוא משתולל וצועק (וזה ממש לא משנה למה), לעיתים אף מנתק לי את הטלפון, כי כשהוא מבקש משהו, הוא רוצה שזה יעשה אתמול. הוא נכנס לאטרף של צעקות ואין אפשרות להשחיל מילה. אני מעדיפה שלא לפרט יותר מידי אבל אני עובדת בתחום בו יש הרבה בעיות. עיקר העבודה כלל אינה תלויה בי (מדובר בשרשרת) ולמרות שצדדים אחרים טועים אני חוטפת את הצעקות. העניין הוא שהוא כזה עם כולם. אני פשוט רגישה קצת יותר. שוחחתי עם המנהל שלי על כך והוא דיבר איתו מס' פעמים. בד"כ התשובה שהוא נותן לי: "ככה הוא, אין מה לעשות, את לא תשני אותו". הוא ממרר לי את החיים והורס לי ימים שלמים. נדמה כאילו הוא בכוח רוצה לגרום לפיטורים שלי. כשאני נותנת לו תשובות תמיד יש לו טענות (שיקרו לך, זה לא נכון, את מדברת שטויות, מאיפה הבאת את זה, אני בטוח שאת טועה, אני לא אוהבת את התשובות שלך) ומיד בסיום השיחה (על בסיס קבוע) הוא מתקשר למנהל שלי ו"מלשין", מתלונן ובאופן כללי מקטר עליי. אני מאוד מתאמצת בעבודה אבל זה לא מספיק לו. שוב, כל מי שעובד איתו חוטף על הראש. ניסיתי מס' טקטיקות. בהתחלה כשהייתי חסרת בטחון, הייתי מתגוננת ומתנצלת. אח"כ חשבתי, על מה בדיוק אני מתנצלת? עשיתי הכל כמו שצריך. אח"כ עברתי להתקפה ואז המנהל שלי אמר שאני צריכה להתייחס אליו כאל ילד ובכפפות משי. "כי זה פסיכולוגי אצלו". עוד הוא אמר, שעל כל דבר קטן לגשת אליו. אמרתי לו שזה נראה כמון בגנון. אנחנו אנשים בוגרים ואין טעם לרוץ אליו עם כל שטות, אני מנסה להתמודד לבד. מהצד זה נראה פתאטי לחלוטין. אני אובדת עצות ורע לי כל הזמן (כן אני מחפשת מקום אחר), הוא גורם לי להרגיש חסרת תועלת, לא אמינה ולא אחראית. מיותר לציין שאני שונאת אותו בכל נשמתי. אין לי ברירה אלא להמשיך לעבוד שם. אני לא חושבת שפירטתי אפילו חצי מהתחושות שלי. מבקשת עצה....מה לעשות?
