בעיה, מקווה שתוכלו לעזור,לעודד או כל דבר אחר

Longtimeago

New member
בעיה, מקווה שתוכלו לעזור,לעודד או כל דבר אחר

היי כתבתי את ההודעה הזו גם בפורום "בעיות בגיל ההתבגרות" אז אני מתעתיקה משם! אז קודם כל אני יעל, בת 14 וחצי. אני מזהירה מראש - הדילמה שלי יכולה להראות לכם נורא שולית וטיפשית, אבל אני אשמח לכל עצה או מה שלא תרצו! אז יש לי חבר כבר חצי שנה, וההורים שלו גרושים ככה שיוצא לי להכיר את אמא שלו יותר. לפני חודש בערך הוא הזמין אותי לארוחת שישי אצלם בבית, וסירבתי אמרתי לו שלא נראה לי מתאים כי אני בקושי הכרתי אותם אז,(וכן אני גם ביישנית כרונית, טוב לא עד כדי כך אבל כן) לפני שבועיים הוא הזמין אותי שוב לארוחת ערב, אבל חזרתי בדיוק מת"א והייתי עייפה ונרדמתי, ושוב, לא הגעתי לארוחה. עכשיו הוא הזמין אותי למסעדה עם משפחתו (עם האבא, שאותו אני מכירה פחות) אמרתי שאני אחזיר לו תשובה מחר אבל אני נורא לחוצה מדברים כאלו שאני יעשה פדיחות וסתם לחץ כללי וגם להכיר את האחיות (3 אחיות גדולות בשנות ה-20 לחייהן, מלחיץ!) ומה שעוד לא נעים לי זה שהוא כבר מכיר את המשפחה שלי יחסית טוב (גם את הרחבה) ולא מתבייש לבוא לארועים וכאלו אבל אני כן וזה יוצא כאילו אני נמנעת... אז עכשיו אני צריכה עצות ותשובות איך להתמודד עם הלחץ, ולבוא בראש משוחרר לשמה? האם ללכת בכלל? מה לעשות? ואם יש לכם סיפורים על הפעם הראשונה בארוחה אצל החבר אשמח לשמוע תודה ענקית מראש!!!!
 
לדעתי

אין לך מה להפסיד. חצי שנה זה כבר רציני ומכובד ותמיד הצעד הראשון הוא המפחיד ביותר כי את במצב של חוסר ודאות אבל - תתנהגי כמו שאת, אל תנסי להרשים יותר מידי, ובסך הכל, את חברה של הבחור, לא של המשפחה, ואם הוא רוצה שתבואי אז הוא גאה בך ואוהב אותך ורוצה שגם המשפחה שלו תראה כמה את טובה בשבילו הכי חשוב זה שתהיי את, תבואי בראש הכי פתוח ותהני
שיהיה בהצלחה
 

supercoconut

New member
תלכי

חצי שנה זה כבר, אם את לא תבואי זה יהיה גסות רוח. אל תנסי להרשים אותם, תעני כשישאלו אותך שאלות. ותזכרי שאלא אם את תדקרי אותו הם לא הולכים לפתח כלפייך רגשות שליליים כלשהם.
 

Longtimeago

New member
אני מסכימה איתך שחצי שנה זה יחסית הרבה

אבל את ההורים שלו פגשתי רק אחרי 4 חודשים שהייתי איתו אז אני פחות בקשר איתם... וזה לא יצא בקטע של גסות רוח.. אבל גם מה לדעתכן נכון לעשות שכשהם ישלמו עליי (מה שקרוב לוודאי יקרה, ואני אומרת את זה לא מקטע רע כאילו אני דיי בטוחה שזה יקרה) להגיד לא לא אני ישלם (מה שלימדו אותי בבית, לא להסכים שישלמו עלייך!
) או פשוט להגיד תודה בנימוס ולסתום ת'פה?
 
למעלה