בעיה עם ההורים!

בעיה עם ההורים!

שלום...אני בת 17 לא מזמן סיימתי בית ספר... ובגלל גילי יש לי כמעט שנה חופש לפני הצבא... אני בבית כל הזמן, ויש לי הרבה בעיות על הראש ועל הלב... עוברת עליי תקופה מאוד קשה...הכי קשה מכל התקופות שהיו לי בחיים! גם כי סיימתי בית ספר וקשה לי עם העובדה הזאת (במיוחד שהייתי בפנימייה) ואני נורא מתגעגעת! במיוחד שהכרתי המון חברים שגרים בערים אחרות ואני מתגעגעת! בנוסף יש לי בעיות עם בחור שאני אוהבת ואנחנו לא יכולים להיות ביחד מכל הסיבות! קיצר יש לי סערת רגשות ממש רע לי בלב וההורים שליי מוסיפים שמן למדורה! הם כל הזמן לוחצים עליי שאני וצועקים עליי ורבים איתי! מטיפים מוסר! אומרים שבגילי אנשים כבר היו בוגרים ובלה בלה בלה הם לא מבינים שגם ככה רע לי וקשה לי?! אני צועקת עליהם בחזרה כי כבר אין לי סבלנות והפטיל שלי קצר ואז הם משחקים אותה נעלבים! אימא שלי בוכה ומתלוננת לאבא שלי על כמה שאני רעה והוא צורח עליי! נעלבת כמו פאקינג ילדה קטנה! ונשבר לי מכל זה! אין מי שיקשיב לי בבית הזה! חברות שלי מספרות לי שהן כל הזמן מדברות עם אימא שלהן עושות שיחות נפש על בנים על מערכות יחסים וכ"ו...נותנות להן עצותת... ואימא שלי?! לא סיפרתי לה שומדבר מאז גיל 12 ...מאז החבר הראשון שלי הנשיקה הראשונה שלי! כלום היא לא יודעת כלום! כולם שואלים אז למה שלא תשתפי אותה! כי אי אפשר... להורים שלי לא אכפת מהבעיות שלי! בנוסף יש לי אח קטן בן 11... ואני רואה כמה שהם טועים בחינוך שלו... על כל דבר קטן צועקים עליו מענישים אותו! אני מחכה לגיל 18 כדי לעוף כבר מהבית משוגעים הזה! פשוט לא התמזל מזלי עם המשפחה...אני יודעת שזה דבר שלא בוחרים אבל... אני פשוט שונאת את הבית שלי! וזה המקום שצריך הכי לאהוב... אני באה לדודים לחברים ואני רואה איך אצלם הכל מתנהלל כמו שצריך להתנהל בבית טוב במשפחה טובה ...אהבה...אושר...חום...הבנה...מה רק אין שם! עבר עליי גיל ההתבגרות הכי גרוע שיכול לעבור על אנשים ! וזה חבל כי זה הגיל הכי משמעותי בחיים ואצלי? הוא נדפק לגמרי! אשמח לקבל הצעות לעזרה ועצות!... תודה רבה מראש
 
קודם כל,

זה שתוסיפי לעצמך 'שמן למדורה' לא יעזור. את צריכה לצאת מן הרחמים העצמיים ששקעת לתוכם. דבר שני, כתבת: 'אני באה לדודים לחברים ואני רואה איך אצלם הכל מתנהלל כמו שצריך להתנהל בבית...........' מה שלא רואים מכאן לא רואים משם. את לא יכולה לדעת מה מתנהל שם, את לא יכולה לדעת איפה לא טוב להם עם החוקים של ההורים שלהם. הורים הרבה פעמים טועים בחינוך, אבל מתגברים על זה. את רגישה עכשיו יותר מתמיד כי את בתקופה קשה. אני יודעת שזה ישמע עצה טיפשית- אבל את יכולה לעזור רק לעצמך. לכן, אני ממליצה להניח קצת לדברים להרגע, להבין שתיכון, כמו הרבה דברים בחיים - סופו להגמר. תהני מהעובדה שהכרת אנשים נפלאים שעם חלקם תשמרי על קשר למרות המרחק, שבילית וצחקת. עכשיו תסתכלי קדימה.. יש לך עוד שנה לגיוס, למה שלא תעבדי? למה שלא תתנדבי איפשהו? (שזאת גם אופציה מעולה להכיר אנשים מהעיר שלך). את עוסקת באומנות? אוהבת ילדים? לא יודעת, תתעסקי בדברים שלך, תמצאי עבודה(גם תרוויחי כסף וגם תתרחקי קצת מהבית). ועוד עצה שלי, לא משנה כמה ההורים חושבים שהם צודקים, כדאי לא להכנס לויכוחים. בסופו של דבר 'הכוח' נמצא בידיים שלהם ולא כדאי להכנס לויכוחים שלא יובילו לאף מקום. תחיי את החיים שלך בנתיים, תוציאי את עצמך מהבאסה ששקעת אליה ותמשיכי הלאה. בהצלחה.
 
אני יודע מה זה

גן אני לומד בבית ספר שהוא פנימייה (אינ לא בפנימייה)ואני מכיר את זה יש לי חברים מתל אביב ופתח תקווה שאנהי בקשר מצויין איתם אז את פשוט צריכה לטלפן אליהם תקבוע מקום לקבוע תדברו(זה הכי טוב לדבר עם מישהו שאת אוהבת במצב הזה)וגם את תתרחקי מהבית . תגידי להורים שלך שאת כבר ילדה בת 17!!!! אם כל הכבוד את יוצאת עכשיו אל חייך העצמיים שלך ואת תחליטי מה טוב לך!! ואוליי באמת לכי לעבוד לעשות משהו ,זה זמן מצויין ללכת וללמוד דברים חדשים וחברים חדשים פשוט את צריכה לא לחשוב על כל מה שמעציב אותך(הבחור וההורים) ותתעסקי בלהמשיך קדימה ולחשוב רק חיובי מקווה שעזרתי
 
למעלה