להלן תשובה שהשיב בעניין הרב שרלו.
משיכה לבנות אותו מין :כותרת התשובה שלום וברכה משיכה מינית בין בנות ידועה בהלכה. הגמרא במסכת שבת מדברת על "נשים המסוללות זו בזו", והיא קובעת כי הן פסולות לכהונה. בכך מבטאת ההלכה את העמדה העקרונית הרואה בהתנהגות זו התנהגות פגומה. זו מציאות שכיחה בעולם הזה בו קיימות בנו נטיות שונות, ואנו חשים אותן במלוא עוצמתן, אך אנו מכוונים את התנהגותנו לאור הדרכת הקודש והטוהר. אין את או כל אדם נידון לפי מה שטבע בו הקב"ה, וייתכן כי נטייה זו שבך היא חלק מאישיותך ומהכוחות שנבראו בך, ולא תוצאה של בחירה. ייתכן גם לצד השני – אנו מכניסים לעצמנו שטויות בראש והן ממכרות אותנו. בין כך ובין כך עולמנו הרוחני קורא לנו להתעורר. בכלל, עמדתה של ההלכה ביחס לנטיות מיניות היא אי התעלמות מהן, אך גם אי השתעבדות להן. אנו נתבעים להכיר בנטיות אלו, ולדעת להתמודד עימן, בדיוק כגבר הנמשך לנשים זרות חייב להתמודד עם נטייה זו. ההתמודדות נעשית בדרכים רבות – מדובר בחובת הדחקה של הנטייה, בחובת לימוד והשפעה שכלית על הנפש, בחובת הליכה לטיפול אם המקור הוא רפואי, בחובת התמודדות חברתית עם העניין וכדו'. לא לשקוע ולהתמכר לנטייה זו כי אם לבנות דרך של חיים הקרובה לעמדה היסודית של הטבע הבריאתי בו איש ואישה חיים ביחד, ולא בצורות חיים אחרות. כל הדרכות התשובה של דורנו מדגישות כי על התשובה לפתוח בעתיד. תחושת החטא וההתמכרות לנפילה מטה אינה מוסיפה כוח בעבדות ד', בשלבים הראשונים שלה. עיקר מגמת התשובה שלך צריכה להיות כיצד לבנות את החיים בעתיד, וכיצד להכין את עצמך לחיים הטבעיים שבין איש ואישה. כשהפנים מכוונים לעתיד, והם מבקשים את הקודש ואת הטוהר, כוחות התשובה עולים מאליהם, והיכולת והכוח להתמודד חזקים בהרבה. אני מאוד מציע לך למצוא דרך לדבר על כך עם המבינים בתחום. אם תרצי, אפנה אותך לכיוונים שונים. כשתדברי תראי כי כל אחד נושא בחובו עוצמות רגשיות ומיניות שאינן תמיד מכוונות לדרכה של תורה, והוא עומד בכך ומצליח לבנות עולם. כל טוב ובהצלחה התשובה התקבלה מאת: הרב יובל שרלו רשימת התגובות תוכן התגובה 06/01/2002 בן-תורה נטיות לסביות ברשות
הרב שרלו, כמה הפניות אל המקורות. א. ספרא (תורת כהנים) לויקרא יח ג ``כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו``. וממנו הועתק למדרשי אגדה רבים (מדרש רבה ועוד). ג. בתלמוד הבבלי, מסכת שבת דף סה עמוד א` ומסכת תמורה דף עו עמוד א` - מימרת רב הונא. ד. המקור העיקרי והמסכם להלכה למעשה - משנה תורה לרמב``ם ספר קדושה. הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ח: ``נשיםנשים המסוללות זו בזו - אסור. וממעשה ארץ מצרים הוא שהוזהרנו עליו. שנאמר ``כמעשה ארץ מצרים`` וכו`ץ ואמרו חכמים: מה היו עושין, איש נושא איש ואשה נושאה אשה ואשה נשאת לשני אנשים. אע``פ שמעשה זה אסור - אין מלקין עליו. שאין לו לאו מיוחד, והרי אין שם ביאה כלל. לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות ולא תאסר אשה על בעלה בזה...ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה, ולמנוע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא עליהן``. ה. מן הרמב``ם הועתקה הלכה זו אל: טור ,אבן העזר`` סימן כ` ושולחן ערוך אבן העזר סי` כ`. ו. בלשון האחרונים נרמזה נטיה זו בביטוי ``מעשה מכוער`` (אך הביטוי מתייחס גם להתנהגויות בלתי מוסריות אחרות). ``נוצרני צור היודע יצר כל יצור``.
