בעיה קשה
שלום, אני בן 17.5, תלמיד י"ב יש לי בעיה קשה כבר שנים, אני לא יודע מה לעשות איתה ומרגיש שכל התקופת נעורים הלכה בגללה הביטחון העצמי שלי ממש ממש נמוך, אולי בגלל המראה החיצוני שלמען האמת שאני לא יודע אם אני באמת מכוער או שזה הדימוי העצמי שלי שגורם לי להרגיש ככה. הדימוי הזה גורם לי להיות מאוד מופנם, מאז תקופת היסודי רכשתי אולי עוד 3-4 חברים אמיתיים ועוד 10 בערך שהם איתי מתקופת יסודי או אפילו מהגן. זה עוד בסדר - אם מישהו פונה אליי ומדבר איתי, אני פשוט לא מסוגל להסתכל לו בעיניים כשהוא מדבר איתי, אני מתחיל להסתכל לרצפה או מסביב, פשוט לא מסוגל ליצור קשר עין. תוך כדי שאני מדבר מתחילות לרוץ לי מחשבות בראש שאולי זה שמולי צוחק עליי בלב או משהו כזה (אני יודע שזה וואחד פרנויה, אבל זה כל פעם ככה). בנות אוהבות גברים עם בטחון עצמי, בגלל שאף פעם לא היה לי אתזה - אף פעם גם לא היה לי קשר עם המין השני. לפעמים אני פוחד לצאת כי אני מרגיש נחות מהסובבים אותי... זה מטריף אותי, התקופה הכי יפה בחיים נדפקת לי בגלל הבעיה הזאת וכמה שאני מנסה לטפל בזה, פשוט לא יכול להשתחרר מזה
שלום, אני בן 17.5, תלמיד י"ב יש לי בעיה קשה כבר שנים, אני לא יודע מה לעשות איתה ומרגיש שכל התקופת נעורים הלכה בגללה הביטחון העצמי שלי ממש ממש נמוך, אולי בגלל המראה החיצוני שלמען האמת שאני לא יודע אם אני באמת מכוער או שזה הדימוי העצמי שלי שגורם לי להרגיש ככה. הדימוי הזה גורם לי להיות מאוד מופנם, מאז תקופת היסודי רכשתי אולי עוד 3-4 חברים אמיתיים ועוד 10 בערך שהם איתי מתקופת יסודי או אפילו מהגן. זה עוד בסדר - אם מישהו פונה אליי ומדבר איתי, אני פשוט לא מסוגל להסתכל לו בעיניים כשהוא מדבר איתי, אני מתחיל להסתכל לרצפה או מסביב, פשוט לא מסוגל ליצור קשר עין. תוך כדי שאני מדבר מתחילות לרוץ לי מחשבות בראש שאולי זה שמולי צוחק עליי בלב או משהו כזה (אני יודע שזה וואחד פרנויה, אבל זה כל פעם ככה). בנות אוהבות גברים עם בטחון עצמי, בגלל שאף פעם לא היה לי אתזה - אף פעם גם לא היה לי קשר עם המין השני. לפעמים אני פוחד לצאת כי אני מרגיש נחות מהסובבים אותי... זה מטריף אותי, התקופה הכי יפה בחיים נדפקת לי בגלל הבעיה הזאת וכמה שאני מנסה לטפל בזה, פשוט לא יכול להשתחרר מזה
