בעיה של אוכל...

[ש ג ה]

בעיה של אוכל...

שלום לכולם
יש לי שתי בנות 3 ו-6
הגדולה בעלת מבנה רזה מאוד (גם כתינוקת קטנה)תמיד מקבלת הערות על כמה היא רזה
היא מודעת לזה וגאה בזה, לפעמים היא מלחיצה אותי עם משפטים שהיא לא רוצה להשמין או שהרגל שלה שמנה כשהיא יושבת (והירך נמרחת לצדדים)
כשהייתה תינוקת אכלה מאוד יפה ומהכל עד גיל 3 בערך
אז התחילה התערבות של הסבתות שניסו לדחוף לה עוד אוכל, התחילו לספר סיפור ולהאכיל אותה, לאט הרגשתי איך אוכל הופך לסיפור גדול
המצב כל כך החמיר, היא מורידה אוכל אחרי אוכל מהתפריט
גם בבית וגם בגן
אני לא יודעת מה לבשל הגעתי למצב שאני שואלת אותה מה להכין לך ולא מקבלת תשובה... (מנסה לפרוט לה מה יש לא עוזר)
חשובה לי מאוד תזונה טובה ולא צ'אנק (למזלי היא לא אוהבת) אבל כן אוהבת ממתקים וכן אוהבת עוגיות
הגעתי למצב שאני מכינה בבית עוגיות טחינה (מסומסום מלא וקמח מלא) ומאפשרת לה לאכול את זה לארוחת ערב
יש צד שני לסיפור והוא בעלי- שלא מתחבר לכל הקונספט של אוכל בריא ומבחינתו שניצל זה אוכל בריאות אין לו בעיה לקנות מיץ או ממתקים בשבילם
הן מרגישות במתח בעניין..
אתמול הגעתי להחלטה שמה שבישלתי זה מה שיש ומבחינתי תלכי לישון רעבה - וכך היה
בעלי לא הסכים איתי וכעס מאוד שהילדה הלכה לישון רעבה
גם בגן הם קיבלו הוראה לא להכריח אם אוכלת, אוכלת אם לא בעיה שלה, גם קיבלו הנחיה לא להשלים אוכל עם פרוסה וריבה (אולי תפתח רעב ותאכל בבית)
אני חסרת אונים לא יודעת איך להתנהג מולה ברור לי שהכיוון של התעסקות והתחננות, איומים ומשחקים הוא לא הכיוון

אם לא נעצור את העניין בזמן גם אחותה הקטנה תתחיל במשחק (יש כבר ניצנים)

 

[מעייןביט]

אוכל

היי שגה.
את מתארת השתלשלות עניינים שיצרה מצב שהאוכל הפך לעניין חשוב ומרכזי בבית. מה אוכלים, מה לא אוכלים, כמה, האם זה בריא או לא, האם זה ג'אנק או מזין, כן להשלים או לא להשלים, כן להכריח או לא להכריח, האם לאכול עוגיות במקום ארוחה או לא...
ובמקביל התעסקות של ביתך ברזון / השמנה.
אין לי ספק שביתך הצעירה מושפעת ממה שקורה ותגיב באיזשהי דרך גם היא. לכן צריך לטפל בקושי באופן מערכתי - משפחתי, ולא רק נקודתית כלפיי ביתך הגדולה, זאת על ידי קביעת כללים ברורים בבית בנושא האוכל.

הבסיס הוא שאתם צריכים להגיע להסכמה ברורה בינך לבין בעלך - מה אוכלים ומתי, מה קורה אם הילדות לא רוצות לאכול מה שהוכן וכיצד ההורים מגיבים לכך, מה אם הן מבקשות לאכול ממתקים לפני האוכל או במקום הארוחה וכו'. כשהקו המרכזי שצריך לכוון אתכם הוא מינימום התעסקות שלכם בעניין. כלומר, כפי שכתבת - משחקים והתחננויות שלכם אליהן לא יובילו לשום מקום ואף יחזקו את ההתנהגות הקיימת ויגבירו אותה. אתם צריכים למצוא דרך שיהיו כללים מאוד ברורים ושלא מתעסקים איתם, יחד עם קביעות ונכונות של שני ההורים לאכוף את הכללים שהוסכמו.

מה שורה כרגע הוא שהילדה לא רק מקשה עם נושא האוכל, אלא גם מנצלת כנראה את חילוקי הדעות ביניכם כביכול לטובתה. לכן אתם צריכים להיות אחידים ועקביים. זה הבסיס ומשם תוכלו להמשיך.

לגביי מהם הכללים הנכונים - על כך לא אוכל לענות שכן זה משתנה מבית לבית, בהתאם לערכיו וה"אני מאמין" המשפחתי. קצת פחות חשוב המה, במקרה הזה יותר חשוב האיך. יחד עם זאת, ילדים זקוקים לסדר וכללים ברורים, זה נוסך בהם תחושת ביטחון ויכולת לצפות מה יקרה בהמשך. לכן חשוב להיות עקביים ולא כל יום לשנות את הטקטיקה. בנוסף היא זקוקה לתזונה מאוזנת, ולכן לא סביר בעיניי שתוכן ארוחת הערב תהייה נתונה לגחמותיה של ביתך הגדולה - הן מבחינה חינוכית והן מבחינה תזונתית.

 

[מעייןביט]

שכחתי לגביי הרזון

לגביי הרזון רציתי לשאול האם זה נושא שמעסיק גם אותך? אם רזית/השמנת וכדומה?

 

[ש ג ה]

מסכימה ומוסיפה

מהסוף - אני השמנתי נורא מההריונות, אבל לא עוסקת בזה - כלומר אני יודעת שהשמנתי יודעת שצריך להרזות, אולי היא קולטת לא יודעת.. בכל אופן חושבת שיותר משפיע או לפחות משפיע יותר הערות של כולם מול כמה היא רזה (היא מאוד מאוד רזה-מבנה צר וארוך ומאוד גבוהה)

כיוון שכרגע אין אני מאמין ויש הרבה בילבול אשמח לשמוע עצות בעניין

אני בשלנית גרועה ללא ספק האוכל שלי לא משהו בכלל - אני עובדת על זה בהצלחה חלקית ביותר...
מה קורה אם אני מכינה תבשיל (חומוס/ שעועית וכו' או קציצות בשר) ליד אורז (כבר לא מלא ) או תפו"א והיא תאכל רק את התפו"א אדמה בלי החלבונים - מה אני עושה?
לפעמים אני חושבת שאולי לא טעים וצריך להכין משהו אחר.. אבל אז זה לא נגמר
נגיד שכשחוזרים מהגן יש ממתק קטן ופרי שעתיים וחצי אחרי ארות ערב - ואז הבלאגן
אפילו חביתה היא לא אוהבת שום צורה של ביצה (פעם היה פנקייק אבל כבר לא רוצה)
מסכימה עם כל השאר צריך שיהיה סדר יום וצריך להושיב לשולחן ולכבות טלויזיה בשעות קבועות זה קורה פחות או יותר, הבעיה שגם אם היא תשב אחרי הפצרות רבות היא לא תפסיק לדבר...
מסכימה שצריך לסכם בין בעלי לביני מה דרך הפעולה אבל צריכה כיוון שנוכל לדבר עליו

 

[מעייןביט]

אז כמה דברים -

לגביי הרזון, אם את מרגישה שזה מסר בעיקר מהסביבה, את יכולה לנסות למתן את זה, לפחות כשאת נמצאת. תספרי מולה למחמיאים שהיא גם יודעת להיות חברה טובה, או ילדה שמכבדת אחרים או כל דבר אחר אצלה שאת מזהה כנקודת חוזק - ספורטאית טובה נניח או מציירת בכישרון רב - חשוב שזה יהיה נושא שחשוב גם לה.
אפשר גם למנף את זה ולנצל את ההזדמנות כדי לחזק תכונה טובה או התנהגות טובה שאת רוצה לחזק יותר. למשל - אם לפעמים היא רבה עם אחותה ולפעמים יודעת להתחלק איתה במשחקים, את יכולה להתפאר כמה שהיא מתחלקת איתה יפה במשחקים שלה וכך את מרוויחה מספר ציפורים במכה אחת - מורידה מערך המחמאה על הרזון, מוסרת מסר ברור למחמיאים ובעיקר לביתך שיותר חשוב להחמיא על דברים פנימיים מאשר על חיצוניים, ומחזקת את ההתנהגות הטובה כך שסביר להניח שהיא תחזור יותר פעמים בהמשך בזכות החיזוק.

לגביי האוכל - אני חושבת שהקו המנחה צריך להיות לתת כמה שיותר אופציות בריאות ומגוונות, ויחד עם זאת לכבד את זכות הבחירה שלה, כך שנושא האוכל יפסיק להיות מקום למאבקי כוחות.
זאת אומרת, חבל אם תכיני מראש תבשיל שאין סיכוי שהיא תנסה אותו. אני כן חושבת שאם את יודעת שיש נניח 4 מאכלים שהיא אוהבת, אז לנסות כל יום להכין משהו מהדברים שהיא אוהבת שיכול להיכנס כארוחת ערב (נניח - יוגורט לבן כן, אבל מעדן שוקולד לא נחשב בעיניי מנה לארוחת ערב). אם נגיד היא אוהבת רק פסטה בלי רוטב. אז את יכולה להכין לה אותה (עדיף גירסה בריאה כמו פסטה מלאה), אבל תקפידי שיהיו עוד אופציות לבחירה על השולחן - כמו ביצה קשה, גבינה לבנה, ירקות חיים ו/או מבושלים בכל ארוחה. יכול להיות שהיא תטעם ויכול להיות שלא. את מגישה לה, והיא תבחר מבין המנות המוצעות מה היא אוכלת. היא לא יכולה לבחור משהו שדורש הכנה מראש שלא קיים כרגע, והיא לא יכולה לבקש אוכל שאינו מתאים לארוחת ערב כמנה לארוחת ערב (עוגיות למשל גם אם הן שיא הבריאות זה לדעתי לא מתאים לארוחת ערב).
היא תאכל מה שתרצה שקיים על השולחן וזהו. עם סיום הארוחה/עם הבחירה שלה לרדת משולחן האוכל את מבהירה שבזאת נגמרה ארוחת הערב, ושעד מחר בבוקר אין יותר אוכל. זאת בחירה שלה להפסיק לאכול. וזהו. לא לדבר מעבר לזה על האוכלף לא להציק ולא להתעסק בזה.
לגביי מנת ביניים - אני הייתי חותכת פרי ומציבה אותו בחדר בו היא משחקת. תרצה תאכל, לא תרצה לא תאכל. אם היא מאוד רוצה חטיף או שנהוג אצלכם לאכול חטיף אחרי הגן, אז תתני לה. אבל שיהיה ברור שהחטיף הוא בשעה זו, ולא במקום ארוחת ערב.

מה שמנחה אתכם צריך להיות שלא נכנסים למאבקי כוחות סביב אוכל. אוכלת? יופי. לא אוכלת? לא צריך. אבל אם אתם לא עקביים שניכם ונמצאים באותו קו זה פשוט לא יעבוד והיא תמשיך להשתמש בנושא האוכל ולעשות ממנו עניין גדול.

 

[ש ג ה]

אז אנחנו חצי בסדר

כשחוזרים מהגן יש ממתק קטן ופרי - תמיד (שתיהן מאוד אוהבות פירות)
אין ממתק במקום ארוחת ערב - חשבתי שזה סותם לה את התיאבון אבל כשחושבים בקול זה נשמע לא סביר...
בארוחת ערב - גם מעדן שוקולד בעיני הוא לא ארוחה - מעדן נחשב בעיני ממתק קטן
גבינות וביצים היא לא אוהבת
בעבר אכלה תבשילים שהיום לא אוכלת
אשתמש בעצה שלך למספר סוגי אוכל על השולחן (עוד עבודה )
אבל השאלה - מה קורה אם אוכלת רק פחמימות בלי החלבון? להבליג או להכריח?
תודה רבה על התשובות המפורטות ועל הסבלנות

 

[מעייןביט]

הגישה שלי אומרת להבליג

מניסיוני (גם הפרטי כאמא וגם המקצועי) עדיף להבליג. ילדים משנים את טעמם הרבה פעמים, ויכול להיות שאם ירד ממנה הלחץ אז היא תתחיל לטעום עוד דברים ולאכול ארוחה מלאה יותר. שתאכל מה שהיא רוצה מהמבחר על השולחן ובזה תסיימו את העניין.

השאלה שעולה לי אם נושא האוכל מהווה רק סיפטום לבעיה עמוקה יותר, ואז אולי מאבקי הכוח סביב האוכל יעלמו, אבל יצוץ מאבק כוח במקום אחר.... שווה שתשימי לב לזה. אם זה באמת מה שיקרה אני ממליצה שתפנו לייעוץ מקצועי שיוכל להבין יותר טוב את הדינמיקה המשפחתית ולעזור לכם.

אני אשמח אם תחזרי לפורום ותעדכני אותנו מה קורה, בכל מקרה

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

לדעתי את עושה בשכל

אסור להראות לה שאתם נלחצים מעניין האוכל.
צריך להמשיך להגיש אוכל מגוון. היא צריכה לדעת שאוכלים מה שיש, ואם לא אז לא.
לדעתי אפשר לתת ממתקים במידה ( אצלי מותר אחד ביום) אבל רק אחרי שסיימה לאכול את האוכל.
אם היא לא רעבה לאוכל, אז גם אין מקום לממתקים.
אם ישלימו לה את האוכל עם פרוסה וריבה לא תהיה לה סיבה לאכול אוכל בריא.

בהצלחה

 

[מנהל קרקס גדול]

"תוספות"

על דבריה הנפלאים של מעיין
במיוחד אני מזדהה עם הדברים בהקשר של יישור קו ופתרון הקונפליקט בינך לבין בעלך לפני שבאים לקבוע כללים לילדים.

א. אני שומע בדברייך קצת רגשות אשמה מצידך על הרגלי האכילה של בתך. בהרבה בתים הורים מודדים את הצלחת ההורות שלהם ע"פ הרגלי האכילה של הילדים. חשוב לא לקחת את זה על עצמך, לזכור שלכל ילד (אדם) זכות לפתח "טעם" משל עצמו באוכל. לפעמים "בעיות אכילה" נפתרות כאשר ההורים מגלים קצת גמישות, כך ששינוי התפיסה ש"הילד חייב לאכול פריט מסוים" לעמדה יותר גמישה פשוט פותרת את ה"בעיה". ברגע שאנחנו מנכסים לעצמנו את העובדה שהילד "לא אוכל", כביכול אנחנו הורים "לא טובים דיים", נוצר מעגל שלילי של מתח וחרדה> קשיי אכילה> רגשות אשמה וחוזר חלילה.
טוב תעשו אם תהפכו בביתכם את האכילה לחוויה מהנה, נעימה ונטולת מתח, כפי שכבר נאמר: יאכלו-טוב, לא יאכלו- ילמדו מה שהרשל'ה למד (למי שהכיר את הבדיחות הנוסטלגיות על הרשל'ה- בלי ארוחת ערב הולכים לישון רעב).

ב. כמה מילים לגבי התחננות, איומים, משחקים וכדו'- חיזוקים רבותיי, חיזוקים!! אם ברצוננו להגביר התנהגות כלשהי אצל הילד אל לנו לשכוח שהוא זקוק לחיזוקים (בדיוק כמונו המבוגרים) על התנהגותו הטובה. אם היא אוכלת באופן הרצוי והמקובל עליכם, אזי לשחק איתה אח"כ זהו חיזוק חיובי שירבה את ההתנהגות הרצויה. החיזוק צריך להיות משהו נעים מנקודת מבטה של הילדה! עליו להיות עקבי ומלא, דהיינו לא שבפעם היא מקבלת את החיזוק ופעם לא. באותה מידה עליכם לדאוג שלא תהיה לה דרך חלופית להשיג את החיזוק. החיזוק צריך להיות במידה כזאת שלא יביא את הילדה לרוויה ואחרי שלב מסוים כבר לא תעריך את החיזוק, ולכן ניתן להשתמש "בסל חיזוקים" ולאפשר לה לבחור מהסל מה שהיא רוצה.