בעיה של זמן...

[WesternGirl]

בעיה של זמן...

שלום

קודם כל, לפני שאספר, אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון, אם לא, אני אשמח אם תגידו לי לאיזה פורום ללכת... כי אני לא יודעת למה הבעיה שלי קשורה.. בכל אופן, הינה ה"סיפור": אני נערה בת 16... ולפני כשנתיים התחלתי לחשוב קצת על החיים...(יצא לי כמה פעמים לחשוב על זה ברצינות...).. אני כבר יודעת איפה אני רוצה לגור .. איך למה וכמה..(אני מתה להיות כבר מושבניקית, אני רוכבת על סוסים ומקווה לקנות סוס כשאגדל, ולהיות בסביבת בעלי חיים). דיברתי עם אמא היום והיא תפתח לי תוכנית חיסכון... הכל טוב ויפה.. אבל אני מרגישה שהזמן שלי אוזל. מה זאת אומרת, אני מרגישה שאני לא מנצלת מספיק את מה שהחיים נתנו לי... יש לי כישרון לרכיבה עצום.. והמדריכים אמרו לי... למשל, עכשיו נגמר חופש שלם של שבועיים, שבהם, לא עשיתי כלום. אני כל הזמן רוצה לחזור לגיל 14... לא רוצה לגדול, אני פוחדת להיות מבוגרת.. כי הכי כיף זה כשכל הדברים שאתה רוצה יקרו כשאתה צעיר.. וזה לא ככה. אני פוחדת למצוא את עצמי יום אחד סבתא על כיסא נדנדה, סורגת ונזכרת בילדות.. אני פשוט חושבת על זה ושוקעת בדיכאון. אולי זה סתם מחשבות של גיל ההתבגרות, אבל אני ממש מרגישה שהזמן רץ מהר מידי.. יש לי כל כך הרבה מה להספיק.. ותמיד כשאני רוצה לעשות משהו, נראה כי לפני זה אמצא תמיד משהו אחר לעשות, ולבסוף לא אעשה כלום... אני גם בת יחידה.. אני לא יוצאת לשום מקום... בחופש אני ישבתי בבית חוץ מהפעמים שנסעתי לרכב... אני בדדניקית כזאת ... מוקפת בעלי חיים... החלום שלי הוא בכלל לגור במושב וזהו. אבל הזמן, אני מאבדת זמן, זמן שכל כך יקר לי... הינה אני כבר בת 16 ולא עשיתי כלום.. כאילו רק אתמול התחיל היום הראשון ללימודים, והופ, עוד חודשיים החופש הגדול... שנה הבאה אני בת 17, ה' ישמור... פוחדת שהזמן יטוס. אני לא יודעת למה.. הזמן זה הדבר הכי יקר שיש לי ואני זורקת אותו... אני לא יודעת אפילו איך לתאר את הבעיה... אני אשמח אם תסבירו.. תעייצו.. אולי זה סתם התבגרותי... ואולי סתם תתנו לי סיפורים קצרים על זמן עם מוסר השכל.. קראתי סיפור אחד על איש שמכר זמן בחנות... אז.. בכל אופן, הפורום הנכון או לא, אשמח אם תעזרו לי ו\או תשלכו אותי לפורום הנכון... תודה רבה רבה !

 

[hilabarak]

תראי לכל אחד יש פחד משלו, איתו

הוא תקוע (כוונתי, מבלה הרבה מאוד זמן בהתעסקות איתו). האנשים המורכבים יותר תקועים עם פחד של חוסר תכלית לחיים או בזבוז זמן. האנשים המורכבים פחות, תקועים עם פחד שלא אוהבים אותם, או שיקרה משהו לאהובים שלהם, או שלא יעריכו את פועלם וכולי. אל תתפסי אותי על הדיוק, אבל כל שהמורכבות קטנה, העיסוק הוא בפחד בסיסי יותר. עכשיו אחרי חלוקת המדליות, על נושא פחדים מורכבים. נעבור לתכלס, פחד הוא פחד הוא פחד. אדם שפוחד מחוסר תכלית או מחוסר מיצוי זמן, מבזבז את חייו בדיוק כמו זה שפוחד שלא אוהבים אותו. שניהם במקום לחיות כרגע, פוחדים כל הזמן ולכן לא ממצים את מה שיש. כל פחד הוא בעתיד, כרגע לא מטריד את אף אחד כלום. אפילו אם אני רץ רטוב בגשם קופא ורעב, הרבה יותר מטריד אותי מתי אגיע הביתה, מאשר השנייה הנוכחית. לכן החיים (אהבה לחיים) נמצאת כרגע בשנייה זו. הפחד הוא פעילות שמוציאה אותנו מההווה ומביאה אותנו לעתיד. זה קצת על קצה המזלג, בקיצור החוכמה בעיני היא להתאמן על שהייה בשנייה הנוכחית. שם אין בזבוז זמן או תכלית או חוסר אהבה, שם אתה מתקיים. אם זה תפס אותך, אני מליץ לך לפתוח ספרים שעוסקים ברוחניות (עידן חדש). זה הבסיס שלה.

 

[WesternGirl]

תודה רבה ../images/Emo13.gif

אני אקח לתשומת ליבי את מה שרשמת.. אני פשוט פוחדת כל כך לאבד זמן כשיש לי כל כך הרבה דברים לעשות, זה מעיק.. הינה אני בת 16 ובקלות יעברו להם עוד 16 שנה. לפני כמה דקות ישבתי עם סבא שלי לאכול.. אז.. אמרתי לו.. "החופש עבר מהר ......" שתיקה... "עבר מהר מידי ......." אז הוא ענה לי.. "הכל עובר מהר בחיים... את צריכה לדעת ולהפנים את זה ..." לא יודעת, קצת חשבתי על זה... זה די מעציב אותי.. אני כל הזמן מסתכלת על השעון ומתפללת שהזמן יעצור קצת... רק קצת.. אני פשוט חייבת לארגן את הדברים.. כל החופש הבטחתי לעצמי שהינה היום אשב לבד בחדר ואחשוב על זה.. ולא יצא לי.. אוף.

 

[hilabarak]

תראי, "פחד" הוא "קרוב משפחה"

של ה"דרמה". ואת קצת צעירה, אז מן הטבע שתהייה לך נטייה לדרמה. החיים לא עוברים בקלות, והם בטח לא נגמרים בגיל 16. ואפילו אני אומר לך שזהו גיל עם מעט מאוד חוויות אמיתיות, בניגוד לדיעה הרווחת. אתה אינך בשל בגיל הזה, ולא צברת מספיק חוויות, ואין לך מספיק ידע ולא למדת אהבה וכאב אמיתיים, ולא יצאת לעצמאות ואתה דרמטי מידי וכולי. וכל זה פועל נגד מיצוי החיים ולא בעדם. תחשבי שלמצות את החיים זה כמו איש יינות שלוגם יין ומוצא בו את החמוציות הנהדרת של הדובדבן והצריבה הקלה של החיך של הענב מבציר 78 וכולי (אין לי מושג ביינות, אבל זה בדרך כלל נשמע ככה). עכשיו ילד בן 16 זה כמו שאני אלגום יין. אני, לא ארגיש כלום חוץ מאשר האם היין טעים לי או לא טעים לי. משהו מאוד שיטחי. ואני אתן לך דוגמא מעשית. אתמול הבת שלי בת ה5 ישבה בסלון עם אישתי ועשו ביחד משהו בפלסטלינה. היתה קופסא על הספה והבת שלי אמרה לי, אבא אל תיגע בקופסא. טוב הלכתי למחשב ופתאום היא מופיע בחדר עם הרופסה מלאה יצריות בפלסטלינה ואומרת לי "הכנו את זה בשבילך". היא גם כתבה משהו שלא הבנתי, אז שאלתי אותה. ותוך ביישנות של ילד היא אמרה "כתוב, אבא אני אוהבת אותך". עכשיו אחרי דבר כזה את חושבת שאני באמת זוכר האם בקיץ של גיל 16 מיציתי או לא. את חושבת שאפשר להבין בכלל על מה אני מדבר בלי שממש גידלת את הילד במשך 5 שנים והוא הופך לחלק ממך. והשמחה על זה שאישתי טרחה לשבת שעה ולהכין לי משהו. הכל זה התנסות וחיים. זה לא שאני מנסה להגיד לך שאת שיטחית. אני מנסה להרגיע אותך, את ילדה, החוויות האמיתיות עוד מצפות לך בדברים שאין לך מושג. שירות צבאי שיכול להיות מדהים וטיול לחו"ל אחרי הצבא ולימודים באוניברסיטה והורות ומימוש במקצוע (אולי תעשי משהו מועיל לחברה) וגם להיות סבא זה דבר מדהים וכולי. העיסוק בחוסר זמן, רק לוקח אותך אחורה ולא קדימה.

 

[מהורהרת12345]

זה ממש נכון

הגדרת את זה בצורה מושלמת כמעט,שיש גם פחדים של אנשים מורכבים יותר,אבל זה בעצם פחדים!חידדת לי משהו פה.

 

[ישראל שורק]

בדדניקית יקרה

המילה הנפלאה הזאת שלך, בדדניקית... אני אקח אותה ממך, אעשה ממנה כדור ואזרוק ואתפוס אותו כל הזמן. מאז שקראתי אותה אני לא מפסיק לומר לעצמי: בדד, בדדניק, בדדניקית, בדדניקים... להיות פוטנציאל זה מצב נהדר. מפתה מאוד להישאר כך תמיד. מחר, כשאגדל, עוד קצת זמן, תוך שנה שנתים, מייד אחרי הצבא, בתום הטיול למזרח, תיכף אחרי שאגמור את האוניברסיטה, רק דקה, אני או-טו-טו גומרת תואר שני, נתחתן ונתארגן ואז כבר נראה, הילדים קטנים אבל אחרי שיגדלו אלהים גדול, מה בוער, בימינו אנשים בני ארבעים הם עוד צעירים, שוק העבודה בימינו ממילא משתנה כל הזמן ולא צריך להתביית על קריירה... זאת אומרת אנחנו גדלים לחיים רוויי תירוצים. התירוץ איננו מתלווה לחיים אלא הוא (התירוץ) זה הם (החיים) והם זה הוא. לחיות פירושו לתרץ. והנה את רוצה להיאבק בזה וממה את מוטרדת? מבזבוז זמן. ניטשה אומר שדווקא אנשים אציליים נוטים להתייחס בבזבזנות לזמן כשם שהם מתייחסים לכל משאב אחר בחייהם. רק מי שיש לו (לא חשוב מה) בשפע יכול להרשות לעצמו לבזבז אותו, ואולי הבזבוז גם מוליד שפע. אינני יודע. מכל מקום, מי שכותבת כמוך "בדדניקית" היא ללא ספק אדם יוצא דופן. גם האופן שבו היטבת לתאר את חלומותיך מעיד שאת רבת כשרונות. להיות מושבניקית זה רק מסגרת בלי תוכן. אולי זאת מסגרת נהדרת אבל זו רק מסגרת. אני מזהה בך שלושה כשרונות בולטים ולא מובנים מאליהם כלל וכלל: 1) יש לך כשרון לחלום; 2)יש לך כשרון לסַפֵּר; 3ׂ) יש לך כשרון לאהוב (סוסים לפחות); שלושת הכשרונות הללו כבר מפיקים תנועה (לגשת לפורום ולפתוח בשיחה זו בהחלט תנועה). אני מקווה שתמשיכי לנוע איתם. רק צירוף של שלושתם יחד, נראה לי, ישמר את הקסם המיוחד הבדדניקי שלך.

 

[WesternGirl]

קראתי

והתרגשתי

תודה רבה רבה! היה לי קשה להביא את עצמי.. אז ניסיתי לרשום כמה שיותר ברור. אני גם לא אוהבת מקומות רועשים.. לבד. (אני לא חושבת שזה חיסרון). אני בהחלט אוהבת סוסים, אפילו יותר מידי. וככל שאני מכירה בני אדם- כך אני אוהבת יותר בעלי חיים. אני לא אומרת שכל בני האדם רעים, אתם למשל נורא נורא נחמדים!

אבל יש כמה אנשים שפשוט תמיד מקללים אותי ויורדים לי לנשמה.(בבית הספר..

.. וזה- בגלל שהם לא מכירים אותי מקרוב). אבל גלשתי לנושא אחר, תודה שסידרתם לי קצת את המחשבה בנוגע לזמן

אני באמת באמת מקווה, שבעתיד אני אוכל להגשים את החלום שלי.

 

[WesternGirl]

מצד שני,

סליחה שאני שוב מקפיצה את ההודעה

.... פשוט חשבתי על זה קצת... מה אם לא אצליח להגשים את מה שאני רוצה?... כי אני חיה רק בשביל החלום הזה, אין לי מישהו אחר בעולם הזה חוץ מסוסים ובעלי חיים בכלל .. ובואו אני אהיה ישרה, קשה לי בלימודים ... ואני תמיד נמצאת בלחץ תמידי ... גם בגלל המחשבה על הזמן שמתבזבז, ואולי בכלל אני סתם מבזבזת זמן כי אולי זה לא יתגשם, מי יודע מה יהיה מחר... ואני כל כך רוצה את החלום... האם זה נכון שכשבאמת רוצים- מנצחים?...

 

[hilabarak]

הבעייה נמצאת במקום אחר לדעתי

הבעייה היא שאין לך שום דבר חוץ מהסוסים. במקום לבנות עולם בו יש חברים ולימודים והתמודדות, את שואלת איך להצליח עם הסוסים. גם אם תצליחי עם הסוסים, מצפים לך חיים מאוד שיטחיים, אם לא תלמדי ויהיו לך חברים. האם את ברצינות חושבת שתוכלי לרכב על סוס 15 שעות ואז ללכת לישון. טיפול בחיות או בנכים או רפואה או הוראה או כל מקצוע אצילי אחר, הוא רק מקצוע. מעבר לזה גם צריך לאכול ארוחת צהריים עם חברים. פשוט זה הכי קל בעולם, להתמיד רק במה שאתה טוב בו. הכי נכון בעולם, זה לפתח את הכישורים בדברים בהם אתה קצת יותר חלש.

 

[WesternGirl]

תשובה:

תודה על ההתייחסות

יש לי דברים חוץ מסוסים, ובאמת שאני מרגישה טוב מאוד איתם, אני פשוט בנאדם כזה, לזה הורגלתי, ככה אני חיה וטוב לי... יש לי ידידות, אבל לא חברות ממש ממש טובות.. כאלה ש.. "היי.. מה שלומך?.." וזהו.. אני מתמודדת עם לימודים, באמת שכן, וכשרציתי, הראתי שאני יכולה לעשות יותר, אני מאמינה שאני יכולה לעשות יותר. אולי אני פשוט מתעצלת. אולי אני פשוט אוהבת לחלום כמו ילה קטנה שהכל יוגש לי על מגש של כסף. בקשר למקצוע, אצלי זה לא רק מקצוע, אני אוהבת את זה, אני רוצה את זה, וזה פשוט "אני". אני יודעת שמעבר לזה יש חיים, ואני בטוחה שיהיו, אבל אני רוצה את זה כדבר מרכזי בחיי, לכל אדם יש שאיפות, אדם ללא שאיפות.. איך ניתן לחיות ככה? צריך תמיד לחלום על משהו ולהאחז בו, וממש ממש לרצות אותו. אני מרגישה שהזמן שלי אוזל, ויש לי הרגשה שאני אכשל במה שאני רוצה לתכנן.. לא יודעת, הרגשה שנהייתה כבר הצל שלי, אני פשוט לא אצליח. אולי כי אני יודעת שאני לא נותנת את המקסימום... אבל אני אדם טוב, אני רוצה את זה, מעולם לא עשיתי שום דבר רע... ושם בחוץ שופטים אותך על דברים אחרים לגמרה, לא מקבלים את הכשרונות האמיתיים שלך. נמאס לי לחיות במחשבה.. "הא נו טוב אני תמיד אוכל לשפר בעתיד." איזה עתיד? העתיד כבר מגיע ולא עשיתי כלום. זה לא כמו בסרטים אם ממש ממש תרצה יהיה לך.. כאן זה העולם, והעולם לא הוגן, לא הוגן בכלל. לפעמים כשאני הולכת ברחובות, שואלת את עצמי.. "למה כל זה?... למה.. סתם מתאמצת ולא יודעת בשביל מה... סתם הולכת ללמוד כי כולם עושים את זה..." לפעמים.. אני פשוט חיה, כי אין לי בררה.

 

[hilabarak]

יש ביהדות משפט שאומר

"הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים". הכוונה היא שאלוהים יכול לעשות בשבילך הכל, חוץ מלגרום לך להאמין בו. לא שאני מאמין גדול בנושא האלוהות, אבל הסיסמא נהדרת בעיני - אפילו אלוהים לא יכול לגרום לאנשים להאמין. האדם היחיד שיחליט איך יראו חייך, זה את. בין השורות אני רואה אדם שמתעקש על זכותו לסבול ולא משנה מה נגיד הוא יסביר על זכות זו. ואני אצטט : "יש לי ידידות, אבל לא חברות ממש ממש טובות" - אם את חושבת שאת אדם על שלא זקוק לחברה, את טועה. אם יהיה לך מזל אז את תגלי שהאדם הוא ייצור חברתי שזקוק לחברים בין אם ירצה ובין אם לא. אם לא יהיה לך מזל, סתם תעבירי חיים שיטחיים ותוכלי לטעון כל הזמן שאת פשוט לא הטיפוס לחברים. "אני מרגישה שהזמן שלי אוזל" - אפשר להגיד לך 100 פעם שאת אפילו לא ילדה. בחור בן 24 (בלי לפגוע בחברה אחרים באתר במקרה) הוא ילד. אני לא יודע אפילו להגדיר גיל 16, מבחינת כמה זה צעיר ויכול להרשות לעצמו לא לעשות כלום עדיין. אבל את יכולה להמשיך לענות את עצמך בדיעה הזו שלך, שגיל 16 זה כבר סוף החיים. זכותך לענות את עצמך, אני מבין שזה יוצר דרמה נורא מעניינת שקשה לוותר עליה. אבל תשמעי עיצה של מבוגרים, לכל הגזמה יש מחיר. אם "תשחקי" יותר מידי על הקלף הזה, יהיה לך קשה לעזוב אותו. הרבה אנשים שיחקו על דברים "קטנים" ואחרי הרבה זמן זה הפך למציאות שלהם. לדרמטיות יש את הכיף שלה, אבל המחיר יקר, פשוט הוא מגיע רק אחרי כמה שנים, אבל אז זה מאוחר מידי. "אבל אני אדם טוב, אני רוצה את זה, מעולם לא עשיתי שום דבר רע..." - חוץ מההורים שלך, את מי זה בדיוק מעניין אם את אדם טוב או רע? (בהקשר של הסוסים כמובן). לכל אחד יש את הצרות שלו והבעיות שלו, אני לא יודע אם בארץ בכלל יש אפשרות להתפרנס מסוסים. אז מה ? ראש הממשלה ידאג לפתח חוות סוסים שיוכלו להעסיק אותך, כי את אדם טוב ?. תהיי רצינית, יש בדרך כלל שני אנשים שמתענינים ברצונות שלנו, אמא ואבא. כל מה שהם לא יכולים לתת, את צריכה להשיג לבד, ללא קשר לטוב ליבך או למעשייך - כישורים והתמדה וזהו. "ושם בחוץ שופטים אותך על דברים אחרים לגמרה, לא מקבלים את הכשרונות האמיתיים שלך...והעולם לא הוגן, לא הוגן בכלל." - מהיכן המסקנה הזו?. מתי ראית איש מוכשר שהתאמץ ולא קיבל גמול סביר?. נכון שלפעמים יש אנשים שמקבלים יותר. אבל לא ראיתי אף פעם אנשים מוכשרים שטורחים להתאמץ ולא לבכות, שמתים ברעב. רק אלו שבוכים שהעולם לא פייר הם אלו שהעולם לא פייר כלפיהם. "איזה עתיד? העתיד כבר מגיע ולא עשיתי כלום." - זה נשמע לי כמו שהבת שלי בת ה5 תגיד שהיא עוד לא עשתה כלום. בגיל שלך בקשוי ידעתי להשתין בלי שיחזיקו לי. 17 שנה אחרי, ואני אחרי תואר שני, וספר, והרצאות ופרוייקטים ושני ילדים וחיים מלאים. תשמעי טוב לעיצה שאני נותן לך. אני לא יודע ממי למדת את כל הדרמות הללו, זה בדרך עובר דרך אחד ההורים (אמא או אבא). תזהרי מהם (וכשאני אומר לך להיזהר אני אומר במלוא החומרה האפשרית), אני מכיר אנשים ששילמו מחיר מאוד לא נעים על ההתמכרות לדרמות. ואני לא אפרט כדי לא להכניס לך רעיונות לראש. תחזרי למשפט הראשון שאמרתי לך, אפילו אלוהים לא יוכל לעקור לך את המוכנות להרוס את החיים בשביל הנאת הדרמה שלך. זה משהו שאת צריכה להפעיל שכל ישר ולהבין שאם אדם בגיל 16 מתחיל עם דרך כזו, במקום לבנות חיים הוא כל הזמן יהרוס אותם.

 

[hilabarak]

רק להבהיר את סוף המשפט הקודם

כשאמרתי "תיזהרי מהם" התכוונתי כמובן להיזהר מהדרמות ולא מההורים שלך (לא דייקתי בתחביר).

 

[WesternGirl]

תשובה:

כניראה הטעתי, לקחתי לתשומת ליבי את כל מה שאמרת, אני לא התכוונתי להתפרנס מסוסים... לא אכפת לי באיזו עבודה לעבוד, העיקר עבודה שתוכל להחזיק אותי ואת מה שאני רוצה לעשות..(לחיות במושב, צריך כסף, לפתוח אורווה עם סוסים פרטיים- צריך כסף)... לכן לא אכפת לי איזו עבודה כל עוד עבודה נורמלית ולא מביישת. לאו דווקא סוסים, זה יכול להיות כל דבר. אקח לתשומת ליבי את ההזהרה שלך...(אני לא כותבת סתם ככה דרמטיות- מאחורי זה עומד משהו).

 

[hilabarak]

לדעתי לא הטעית בכלל, לא התייחסתי

לפרטים, שכן הם שוליים בעיני. זה לא כל כך משנה אם את רוצה לעבוד עם סוסים או סתם שיהיה לך כסף להחזיק סוסים ובכלל לא התייחסתי לנושא הסוסים יותר מידי. בכל מילה שנייה שלך היה משהו דרמטי ולשם ניסיתי לכוון. אפילו כשאת כותבת "אני לא כותבת סתם ככה דרמטיות- מאחורי זה עומד משהו". יש בזה משהו שמצדיק דרמה. אם נעזוב לרגע את הסיפור שלך, שלא כל כך רלוונטי מהו. ונלך לכל חולי שאנחנו מכירים: אנורקסיה, סמים, בולמיה, אלכוהוליזם, הימורים, מחלות פסיכסומטיות, דיכאון וכל חולי שתעלי על הדעת. נגלה מאחורי כל אחד מהם, אדם שמאמין שהסיפור שלו מיוחד ודרמטי והוא נתקע בו. אז תגידי לי, "נכון, אבל כל מיקרה הוא ייחודי". ואני אטען שעל כל מיקרה כזה ייחודי שהוביל לאותם בעיות, יש 1,000 מקרים זהים שלא הובילו לאותם בעיות. יש 1,000 נערות שצחקו עליהן כשהן היו קטנות שהן "שמנות". רק 5 מהן נניח יהפכו לאנורקסיות ו5 לבולמיות. כל ה10 יהיו בטוחות שהסיפור ייחודי. אבל הן שונות רק בכך שהן נתקעו בדרמה של אותה ילדה שנעלבה. כל שאר ה990 פשוט התגברו על זה ועברו לדאגה מלימודים או משהו. לכן אני טוען שלא הטעית ולכן הזהרתי אותך מהדרמה. אני לא הקשבתי לפרטים, כמו ל"צליל". ובצליל שלך היה (או עדיין יש - את תחליטי) משהו שעובר מדרמה לדרמה. גם אם יש לך סבתא שגרה במקרר או אימא שעזבה את הבית עם ליאונרדו דה קפריו או צלקת מגעילה על הבטן או ריח נוראי מהפה שאי אפשר להעלים או שבגיל 5 ראית במקרה את ההורים עושים סקס או כל דרמה נסתרת אחרת. השאלה תמיד תמיד תמיד איך מקדמים את החיים. והדרמה תמיד תוקעת בעבר. אצלך היא אפילו עברה לעתיד, את כבר לא תקועה רק בעבר, אלא טוענת שאין כלום בעתיד. ואין דרמה שאי אפשר להתגבר עליה, יש אנשים שחיים סביר עם עיוורון או נכות או הרוים שנטשו או כל בעייה אחרת. אני מרחיב שוב, לא כדי להעליב. לשימחתי הרבה את בעילום שם, אז זה מקל עליי מאוד. אני מרחיב כי זה הרבה יותר קשה להיפטר מזה מאשר זה נראה. והבנה של הנושא מכל מיני אספקטים מקלה על התמודדות.

 

[ישראל שורק]

אל תיבהלי ואל תוותרי על הסוסים

אני מתפרנס מפילוסופיה למרות שהזהירו אותי כשהתחלתי ללמוד שזה מקצוע אנטי פרקטי ושאני ממיט אסון על חיי הכלכליים. נראה לי שניסו לחנך אותך כאן יתר על המידה (אולי בשל גילך, אולי בשל נטייתנו הטבעית לחנך?). לכי עם עצמך, במובן זה שתצרי את עצמך מחדש כל הזמן. כלומר, אל תרפי מחלומותיך ורק תזכרי שהם בך ולא את בהם.

 

[hilabarak]

ישראל אני מסכים מאוד עם דעתך

ואני מאוד בעד הגשמת חלומות וסוסים זה חלום טוב ככל חלום אחר. אני רוצה להדגיש כדי לא להטעות (אולי לא הבהרתי מספיק). הייתי נגד הטיעונים למימוש החלום בסגנון, הזמן אוזל, אין טעם לחיים בלעדיו, אין לי ממש קשרים עם חברים בגילי (מסקנה שהחלום מהווה תחליף). אפשר וראוי וכדאי להגשים חלום ותמיד יש דרך כזו או אחרת. רק צריך לזכור שזה חלום זה משהו שיספק אותך, אבל לא יחליף את החיים. הוא רק חלק מהם. ולא הגיוני לעצור את הכל ולא לבנות חברויות או לשבת כל הזמן בפאניקה כאילו הזמן ממהר מידי. חלום זה חלום, מימוש זה מימוש קשרים אנושיים זה קשרים יכולת להינות בזמן פנאי זה גם חלק. ראוי שלאדם יהיו את כל אלו, אחרת יהיה בטלטלה מתמדת.

 

[אדון נוטרדם]

מבין אותך לגמרי

גם לי היו את המחשבות האלה ואת הבעיה הזאת,זה שלב קשה מאוד בחיים. אבל אחרי קצת זמן הבנתי שאחרי שאתה מתבגר יש הרבה יותר אפשרויות פתוחות בפנייך ואתה יכול להנות הרבה יותר מאשר בחיים שלך כשאתה ילד והמון דברים אתה לא יכול לעשות.