בעיה שמאיימת על עצם קיומי

[יובלי א]

בעיה שמאיימת על עצם קיומי

היי. פרסמתי את ההודעה הזאת כבר בפורום ייעוץ פסיכולוגי, וגם בפורום OCD, וגם בפורום של רוחניות. הגיע הזמן גם לפרסם אותה פה (תיכף תבינו גם למה). אני מנסה לקבל עזרה מכמה שיותר אנשים ומקורות שאפשר. טוב, קופי-פייסט: --------------------- שלום לכם. עד לפני כארבעה וחצי חודשים הייתי אדם מאושר ושלם עם עצמו מבחינה נפשית. הייתה לי אהבת אדם אמיתית, הרגשתי סיפוק, נהניתי מכל דבר וכל אירוע ומפגש חברותי היה בשבילי מהנה והזדמנות לצמיחה. הייתה לי בת-זוג שאהבתי מאוד, והיא אהבה גם אותי. בסופ"ש מסוים, היינו ביחד. והזמן שבילינו בו ביחד באותו זמן, היה כ"כ טוב, הכול הלך כ"כ חלק, והיה מושלם מבחינתי. בלילה, המין בינינו היה נראה והרגיש כאילו הוא עלה רמה אחת מעל כל מה שהיה עד עכשיו, בבוקר הציפו אותי רגשות עצומים שלא חוויתי מעולם. ואז התחיל אצלי המשבר הכי גרוע שידעתי מיימי: המשפט: "זה יותר מדי טוב" החל להדהד לי בראש. שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב. תוך שבוע העצמה והאינטנסיביות שלו גדלה פי מיליארד. המחשבה היחידה שעברה לי בראש, זה המשפט הזה. הייתי משותק לחלוטין. תפסתי את עצמי עומד ומדקלם בקול את המשפט שוב ושוב במשך שעה(!) כדי לנסות להפסיק אותו ולהוציא אותו. כתבתי אותו עשרות ומאות דפים, ושום דבר לא עזר. כל הזכרונות האפשריים של מלא-מלא אירועים שחוויתי במהלך חיי, (בייחוד תקופה של חצי שנה שבה הייתי ביחד עם אותה בחורה הנ"ל), הציפו וממשיכים להציף לי את הראש, ומטרגרים את חזרתו של המשפט שוב ושוב (בקטע של - 'מה שהיה שם זה היה יותר מדי טוב', הדרך שבה התמודדת עם זה זה היה יותר מדי טוב, מה שאמרו לך היה יותר מדי טוב). בכל פעם שהמשפט הזה נאמר - אין מילים מספיק מתאימות כדי לתאר את תחושת הסבל הנוראית שעוברת לי בגוף: מעין זרם חשמלי מכאיב בתוך המח, נחשול של כאבים שזורם בכל הגוף ובייחוד בבטן. הזכרונות והעבר הם לא הדבר היחידי שמטרגר אותו, גם (בייחוד) ההווה והעתיד. שזה החלק הנוראי. הכול הכול הכול - מסווג כיותר מדי טוב ומטרגר את המשפט. מה זה הכול? לדבר בצורה ברורה ונכונה, להגיד מה שאני רוצה להגיד, לחשוב משהו, כל דבר, להצליח להבין משהו, להצליח לבצע כל פעולה שהיא. לפגוש אנשים. נגיד, הייתי יכול לעמוד מול מקרר ולא להיות מסוגל לפתוח אותו (כי זה יותר מדי טוב, אם אני אצליח), או לא להיות מסוגל לקשור את הנעליים. זה רק חלק קטן. אתה לא יכול להנות מהשיר הזה (אני אומר לעצמי, כי זה יהיה יותר מדי טוב), אתה לא יכול להנות מהסרט הזה, להתייחס אליו, להבין את העלילה שלו, להיקשר רגשית לדמויות. אסור שיחמיאו לך. אסור שילחצו לך את היד או יגעו בך או יעריכו אותך. אתה לא יכול להגיד את זה, לחשוב את זה, כי זה טוב מדי, אם תגיד את זה זה יהיה משעשע ותגרום לאנשים לצחוק זה יהיה טוב מדי (חוש-הומור היה המעלה מס'1 שלי לפני שזה התחיל), אתה לא יכול לבצע את הפעולה הזאת, אתה לא יכול לבצע את מה שביקשו ממך בצורה טובה, כי אם תעשה את זה אז מי שביקש ממך עלול להיות מרוצה ואולי אף להחמיא לך על הביצוע הטוב שלך ואז זה יהיה טוב מדי. וגם, אם אני רואה אנשים אחרים: כל משפט מתוחכם, משעשע, כייפי שמישהו אומר מטרגר את המשפט בצורה מטורפת, כל זוג שמצליחים לתקשר ביניהם, בכל פעם שמישהו עושה מחווה פיזית למישהו אחר (לחיצת יד, טפיחה על השכם, מחמאה, חיבוק, נשיקה, ליטוף, אחיזת ידיים) - המשפט רץ שוב ושוב. זה לא רק סתם מחשבה שחוזרת - כי היא גורמת לתחושה מסויימת - תחושה של מחיקת-זהות, חוסר-אונים, כליאה בצינוק. והכי גרוע: חוסר יכולת להבין, להרגיש, לתקשר, להיות איכפת מ... אנשים אחרים. זה כבר ארבעה וחצי חודשים. הלכתי לייעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי. אני נוטל את התרופה "פרוקסטין" (ידוע גם כ "פרוקסט" ו"סרוקסט"), ונראה שהיא לא ממש עוזרת. כן, זה סוג של OCD מן הסתם. מה שאני הייתי מבקש ממכם, קוראים יקרים. אם זה רק יהיה אפשרי, זה תגובות מסוימות, שהן לא: "אתה צריך טיפול תרופתי ופסיכולוגי וכו'". וגם לא הפנייה למידע על OCD. מה שהייתי רוצה, זה... לא יודע... משהו אחר שיכול לעזור, אני די נואש. אחד מהדברים שאני חושב שיכולים לעזור לי לפתור את זה, זה לוגיקה. כי קרו לי מקרים דומים בעבר, משברים דומים, אם כי לא ברמה ואינטנסיביות כל-כך גבוהה כמו עכשיו, אבל את רובם פתרתי פשוט באמצעות לוגיקה, שנראה שלא ממש עוזרת עכשיו. אבל... אולי למישהו יש איזה רעיון, איזה מפתח, איזה משפט, ש"ינצח", מבחינה לוגית, מבחינת התוכן שלו, את המשפט שלי. או כל רעיון אחר... משהו... שיכול לעזור? ורציתי להוסיף עוד משהו: יש עוד מלא מלא דברים אחרים שגורמים למשפט לרוץ שלא ציינתי אותם, אחד מהם הוא לשמוע על לקרוא על "מקרה טוב", היינו, שמישהו מספר שהיה בחופשה והיה לו כייף והוא מאוד נהנה ופגש מלא אנשים נחמדים, או אפילו "פגשתי באוטובוס בדרך אישה מאוד נחמדה ודיברנו כל הדרך", או "קניתי אוטו חדש", "היינו אתמול בסרט טוב", ובייחוד בייחוד סיפורים על זוג שהולך להם טוב ושכיף להם - ותבינו, התקופה שהייתי ביחד עם האקסית שלי, הייתה התגשמות כמעט מלאה של כל הפנטזיות והחלומות שלי, תמיד-תמיד היה לנו, לשנינו כ"כ טוב ביחד וכל-כך כיף ביחד, ותמיד נהנינו זה מחברתו של זו, והקשר בינינו היה כל-כך חד וגבוה, הן מבחינה מילולית, הן מבחינה רגשית, הן מבחינה פיזית (בסופו של דבר). וזה כל-כך מתסכל עכשיו, לא להיות מסוגל לחוות שום-דבר שאפילו יכול קצת-קצת לספק לי הנאה, או ריגוש - כי אני אוסר על עצמי, מונע מעצמי בכח ובחוסר-שליטה מוחלט לחוות דברים כאלה ורגשות מהסוג הזה... אוף. - יובל

 

[סר מיכאל]

ניראה כאילו זה הדבר היחידי שדופק

לך את החיים . אני לא מכיר OCD אבל לי זה ניראה כמו סוג של היפוכונדר. פשוט יש לכ"כ הרבה אנשים בעיות בחיים ואתה פשוט בחרת להכשיל את עצמך, זה מעצבן אותי , אבל קטונתי מלהבין... אולי יש יד מכוונת? אולי יש קללה? אולי בתוך תוכך אתה יודע שהקשר הזה הוא לא בשבילך? (אא"כ לא רק הקשר הוא הבעיה).

 

[hilabarak]

יובלי אני אתן לך משהו שיכול אולי

לעזור לך לצאת משדה המוקשים שאתה תקוע בו (לא תחליף לטיפול שאתה נמצא בו, אלא תוספת). אני אתן על קצה המזלג, אם תראה שזה תופס אותך תוכל להמשיך להתעמק בנושא. הבסיס של הרוחניות גורס שטיבם של החיים זה אהבה. התיזה היא שהאדם בנוי מאהבה והיא המשמעות בחיים, זאת אומרת שלא צריך להסביר מדוע אנחנו נהנים משקיעה, יש פשוט ליהנות ממנה (אותו כנ"ל סרט טוב או טיול ברחוב סואן או טיול בטבע או חיבוק ילד וכולי). מה מפריע לנו להינות מהחיים באופן קבוע ? הפחדים. היכן נולדים הפחדים ? בשכל. מה תפקיד השכל ? לעזור לנו לשרוד ולנווט (לכן הוא גם אחראי על הפחד, כי ללא השכל אתה תמצא עצמך נותן ללא היסוס את כל רכושך לעני הראשון שתראה ברחוב). מה עלינו לעשות כדי לחיות יותר טוב ? לגרום לשכל לעסוק בניווט ותיכנון ולא לתת לו לשתק את החיים שלנו דרך פחדים (אני מניח שזה מוכר לך, נראה כאילו בשלב מסויים השכל שלך פשוט החל לשלוט דרך פחדים של "תיזהר הכל ייגמר" ונכנסת ללולאה). מה הפתרון תכלס ? השכל קיים רק בעבר או בעתיד. הוא איננו קיים בהווה, בהווה יש רק אהבה ומיצוי. השכל מוביל אותנו לפחד מהעתיד ולבכות על העבר (חוץ מכשהוא ממלא את תפקידו האמיתי בתכנון וניווט). הרוחניות בנוייה על מעין "מאבק" עם השכל בו אנחנו מנסים להגיע להווה בעוד הוא "מעלה פחדים" מהעתיד. במקרה שלך תנסה משפט שאומר לשכל "תשמע כרגע אני כאן ואני אנסה ליהנות, גם אם מחר אמות אין טעם לפחד כרגע". מה המלכוד ? אם תגיד לשכל, "מה כבר יכול לקרות ?" הוא יענה לך "אתה משוגע, יכול לקרות ...." ולעולם לא תצא ממנו. על כל פחד שתנטרל הוא יביא 3 גרועים יותר ואתה רק תיכנס ללולאה כמו שניכנסת. אם תלך בהגיון מסויים שאין בעתיד באמת משהו לפחד ממנו השכל כבר ימצא פחדים אחרים. הדרך היחידה לצאת מהלולאה שהשכל נועל אותך בה, היא להגיד משהו בסגנון "לא מוכן לדון בעתיד, כרגע אני כאן". רק אז לא תהיה לו תשובה, כל עוד תנסה ללכת עם ההגיון השיכלי ותנסה לנטרל פחדים בעתיד סביר להניח שתיכשל כמו שניכשלת. תשים לב רק שזה תהליך שאורך זמן. בחודש הראשון אתה מנהל קרבות קשים עם השכל וזוכה בדקות בודדות של שקט. אחרי חודש הקרבות יותר קלים, ואתה זוכה בדקות רבות יותר של שקט. אחרי שנה חייך יכולים להישתנות ללא הכר. אני מדגיש שוב, מאוד חשוב להבין את ההבדל הדק עליו דיברתי בין לשחק במגרש של השכל ובין לצאת ממנו. אם זה תפס, יש פרטים מצ"ב דרכם תוכל להתעמק.

 

[sleeper22]

לדעתי

אין פה צורך בדיון במשמעות החיים ובאהבה כי יכול להיות שלבנאדם אין בעיה במשמעות החיים (שהוא מודע עליה) . בסופו של דבר אהבה היא- נתינת משמעות לאדם/חפץ/דבר אחר בחיים שלך ולכן אתה מפרש זאת כאהבה. לפעמים בנאדם יכול ליצור לעצמו חלום לשאוף אליו ולפחד ממה יקרה כשהוא יגיע אליו - כמו אהבה מושלמת. וכאשר הוא מגיע אליו אין לא מטרה נוספת, אם בנאדם לא משתיק לעצמו את המוח,או יוצר מטרה חדשה, המוח צריך מטרה/חלום. אם אין לו, אין לו לאן לשאוף ויש הרגשה אולי של תקיעות. אבל זה סתם ניחושים...לא הגדרת פה בעיה , רק תוצאות. יותר מדי מדי תוצאות יותר מדי תוצאות... שאל את עצמך " מה יקרה אם יהיה לי יותר מדי טוב ?"