בעיה שנתקלתי בה בקריאת תרגום מפורסם
שלום לכולם, הפעם אני לא רוצה לשאול שאלה בנוגע לתרגום, אלא רק להעלות בפניכם, כמתרגמים מנוסים, מספר השגות שיש לי על תרגום אותו קראתי ולראות מה דעתכם. בימים האחרונים הייתי עסוק בקריאת תרגומה (החדש יחסית) של ד"ר הלן קרייג מקאלאו של ה"ההיקה מונוגטרי", אחת מיצירות המופת הגדולות בתולדות יפן, מיפנית לאנגלית. ההייקה, למי שלא מכיר, היא אפוס סמוראים ענק, המתאר את נפילתו של קלאן טאירה, אחת המשפחות הצבאיות החזקות ביותר ביפן. מדובר ביצירה היסטורית, ספרותית ופיוטית מאד, שמשולבים בה תיאורים עדינים רבים מאד, לצד תיאורים עוצרי נשימה של קרבות ודיאלוגים פילוסופיים ברמה גבוהה מאד. בהתחשב בזה שהספר כתוב (כמובן) יפנית, ובהתחשב ברמתו הגבוהה, תרגומו לאנגלית הוא מלאכה קשה מאד. בעבר היו שני תרגומים אותם אינני מכיר. תרגומה החדש של מקאלאו אמור לחשוף את הקורא המודרני לאפוס היפני הקלאסי. המתרגמת היא מומחית שאין כמוה בתולדות יפן, בתרבותה, בהיסטוריה שלה, בספרותה ובדתה. ניתן לראות זאת בהקדמה המפוארת שכתבה למהדורה, בהערות השוליים החכמות והמחכימות שלה על דו משמעויות עדינות בטקסט, שלא ניתן לתרגמן לאנגלית, ובהבנה העמוקה של תיאורים גיאוגרפיים והיסטוריים המצויים במקור. חשוב לציין שתרגום טקסט מסוג זה הוא מלאכה קשה במיוחד, המצריכה ידע רב מאד על תרבות המקור. למקאלאו יש את הידע הזה, והרבה יותר מכך. ובכל זאת, לא אהבתי את תרגום מקאלאו, וזאת למרות שאינני קורא יפנית ואינני מכיר את המקור. אני חושב שמהבעיה שבתרגום מקאלאו ניתן ללמוד על סוגיה מטרידה בתרגומים חדשים בכלל. מה הבעיה בתרגום הזה, לדעתי? למעשה, שתי בעיות: 1. העדר פיוטיות: תרגום מקאלאו הוא באנגלית קשה מאד, אך הוא כבד ויבש. לא מרגישים בו שטף וזרימה של אפוס שירי, וניתן לקבל רק רסיסים מהיופי של המקור. מקאלאו השתמשה במילים גבוהות באנגלית, אך אלו לא יצרו תחושה של מיתיות או של חיים בתקופה עתיקה. הספיק לי לראות את תרגומו הנפלא של פרופ´ יעקב רז, שתרגם קטעים קטנים מהאפוס לעברית, על מנת לראות את ההבדל ולהבין מה מקאלאו איבדה כאן. 2. שימוש במושגים מודרניים: זאת הבעיה הקשה ביותר, עליה הייתי רוצה להרחיב. עלילת ההייקה מונוגטרי מתרחשת ביפן של ימי הביניים. ובכל זאת, ניתן לראות אצל מאקאלאו מושגים כמו ראש ממשלה, police officer, minister of the divinity ועוד. מושגים אלו שייכים בבירור לתקופה מודרנית, ופוגעים אנושות בתחושה התרבותית של יפן העתיקה, אותה יש לקבל מהטקסט. חמור מכך, כוהנים בודהיסטיים הופכים אצל מקאלאו לבישופים ולארכיבישופים. ומה הבעיה כאן? הבעיה, לדעתי, שד"ר מקאלאו מומחית ביפן העתיקה, אבל לא מומחית מספיק באירופה העתיקה. לכן, היא אינה יכולה למצוא מקבילות השייכות לתרבות האנגלית. המושג אותה תרגמה מקאלאו כ"ראש ממשלה" הוא ודאי תואר יפני ללא מקבילה מדוייקת. לא היה עדיף לתרגם אותו לתואר אירופי עתיק, מתקופת האבירים למשל? לא היה עדיף להשתמש במונחים אותם יקשור הקורא האירופי לתרבותו שלו ולתקופה עתיקה השייכת אליו? ואם לא, לא היה ניתן לפחות לתעתק את התארים? מקאלאו, לדעתי, בחרה בפתרון הקל: מושגים מודרניים המוכרים לה. אך פתרון זה, לצערי, מרדד את הטקסט אנושות. ומכאן דעתי: כאשר מתרגמים אפוס עתיק, המתרגם צריך להיות מומחה גם לתרבות היעד ולא רק לתרבות המקור. כי רק שימוש במושגים מתרבות היעד יוצר תחושת ריאליזם אצל הקורא, כאילו הוא קורא את המקור ולא תרגום עקר. לצערי, מקאלאו לא לבד באסכולת "התרגומים המודרניים". רות לבנית, שתרגמה את "שר הטבעות" בסוף שנות השבעים, השתמשה במושגים יהודיים עתיקים כמו "ערלים", "משומדים" ו"שופרות" (כתרגום ל-horns), וכך יצרה תחושה מיתית אצל הקורא העברי, וקישור מתוחכם לתרבותו שלו (בלא לגייר את הסיפור). הביטוי שופרות, לדעתי, מתקשר עם מלחמותיו התנכיות של יהושע, דבר שעוזר ליצור אוירה מיתית לתרגום העברי. תרגומו "המודרני" של ד"ר עמנואל לוטם (מתרגם שאני מעריך מאד בדרך כלל) חסר את כל המושגים הללו, ואף כי לא השתיל מושגים מודרניים במקומם, רידד את הטקסט עד מאד. לפי מה ששמעתי ממעריצי טולקין גרמנים, המצב בארצם גרוע יותר. מתרגם "מודרני" בשם וולפגנג קרבה השתמש במונחים כלכליים אמריקאיים כמו logo בתיאורים בשר הטבעות, תיאורים שאמורים להיות אפיים, הירואיים ועתיקים. הנטייה הזאת לתרגומים מודרניים, לדעתי, שוברת את הטקסטים העתיקים, מדללת אותם ומרדדת אותם מכל תוכן. ומה השקפתכם בנידון? אשמח לשמוע כמובן תגובות. כמתרגם מתחיל הייתי רוצה להכיר את דעתכם. שלכם, קוכולין
שלום לכולם, הפעם אני לא רוצה לשאול שאלה בנוגע לתרגום, אלא רק להעלות בפניכם, כמתרגמים מנוסים, מספר השגות שיש לי על תרגום אותו קראתי ולראות מה דעתכם. בימים האחרונים הייתי עסוק בקריאת תרגומה (החדש יחסית) של ד"ר הלן קרייג מקאלאו של ה"ההיקה מונוגטרי", אחת מיצירות המופת הגדולות בתולדות יפן, מיפנית לאנגלית. ההייקה, למי שלא מכיר, היא אפוס סמוראים ענק, המתאר את נפילתו של קלאן טאירה, אחת המשפחות הצבאיות החזקות ביותר ביפן. מדובר ביצירה היסטורית, ספרותית ופיוטית מאד, שמשולבים בה תיאורים עדינים רבים מאד, לצד תיאורים עוצרי נשימה של קרבות ודיאלוגים פילוסופיים ברמה גבוהה מאד. בהתחשב בזה שהספר כתוב (כמובן) יפנית, ובהתחשב ברמתו הגבוהה, תרגומו לאנגלית הוא מלאכה קשה מאד. בעבר היו שני תרגומים אותם אינני מכיר. תרגומה החדש של מקאלאו אמור לחשוף את הקורא המודרני לאפוס היפני הקלאסי. המתרגמת היא מומחית שאין כמוה בתולדות יפן, בתרבותה, בהיסטוריה שלה, בספרותה ובדתה. ניתן לראות זאת בהקדמה המפוארת שכתבה למהדורה, בהערות השוליים החכמות והמחכימות שלה על דו משמעויות עדינות בטקסט, שלא ניתן לתרגמן לאנגלית, ובהבנה העמוקה של תיאורים גיאוגרפיים והיסטוריים המצויים במקור. חשוב לציין שתרגום טקסט מסוג זה הוא מלאכה קשה במיוחד, המצריכה ידע רב מאד על תרבות המקור. למקאלאו יש את הידע הזה, והרבה יותר מכך. ובכל זאת, לא אהבתי את תרגום מקאלאו, וזאת למרות שאינני קורא יפנית ואינני מכיר את המקור. אני חושב שמהבעיה שבתרגום מקאלאו ניתן ללמוד על סוגיה מטרידה בתרגומים חדשים בכלל. מה הבעיה בתרגום הזה, לדעתי? למעשה, שתי בעיות: 1. העדר פיוטיות: תרגום מקאלאו הוא באנגלית קשה מאד, אך הוא כבד ויבש. לא מרגישים בו שטף וזרימה של אפוס שירי, וניתן לקבל רק רסיסים מהיופי של המקור. מקאלאו השתמשה במילים גבוהות באנגלית, אך אלו לא יצרו תחושה של מיתיות או של חיים בתקופה עתיקה. הספיק לי לראות את תרגומו הנפלא של פרופ´ יעקב רז, שתרגם קטעים קטנים מהאפוס לעברית, על מנת לראות את ההבדל ולהבין מה מקאלאו איבדה כאן. 2. שימוש במושגים מודרניים: זאת הבעיה הקשה ביותר, עליה הייתי רוצה להרחיב. עלילת ההייקה מונוגטרי מתרחשת ביפן של ימי הביניים. ובכל זאת, ניתן לראות אצל מאקאלאו מושגים כמו ראש ממשלה, police officer, minister of the divinity ועוד. מושגים אלו שייכים בבירור לתקופה מודרנית, ופוגעים אנושות בתחושה התרבותית של יפן העתיקה, אותה יש לקבל מהטקסט. חמור מכך, כוהנים בודהיסטיים הופכים אצל מקאלאו לבישופים ולארכיבישופים. ומה הבעיה כאן? הבעיה, לדעתי, שד"ר מקאלאו מומחית ביפן העתיקה, אבל לא מומחית מספיק באירופה העתיקה. לכן, היא אינה יכולה למצוא מקבילות השייכות לתרבות האנגלית. המושג אותה תרגמה מקאלאו כ"ראש ממשלה" הוא ודאי תואר יפני ללא מקבילה מדוייקת. לא היה עדיף לתרגם אותו לתואר אירופי עתיק, מתקופת האבירים למשל? לא היה עדיף להשתמש במונחים אותם יקשור הקורא האירופי לתרבותו שלו ולתקופה עתיקה השייכת אליו? ואם לא, לא היה ניתן לפחות לתעתק את התארים? מקאלאו, לדעתי, בחרה בפתרון הקל: מושגים מודרניים המוכרים לה. אך פתרון זה, לצערי, מרדד את הטקסט אנושות. ומכאן דעתי: כאשר מתרגמים אפוס עתיק, המתרגם צריך להיות מומחה גם לתרבות היעד ולא רק לתרבות המקור. כי רק שימוש במושגים מתרבות היעד יוצר תחושת ריאליזם אצל הקורא, כאילו הוא קורא את המקור ולא תרגום עקר. לצערי, מקאלאו לא לבד באסכולת "התרגומים המודרניים". רות לבנית, שתרגמה את "שר הטבעות" בסוף שנות השבעים, השתמשה במושגים יהודיים עתיקים כמו "ערלים", "משומדים" ו"שופרות" (כתרגום ל-horns), וכך יצרה תחושה מיתית אצל הקורא העברי, וקישור מתוחכם לתרבותו שלו (בלא לגייר את הסיפור). הביטוי שופרות, לדעתי, מתקשר עם מלחמותיו התנכיות של יהושע, דבר שעוזר ליצור אוירה מיתית לתרגום העברי. תרגומו "המודרני" של ד"ר עמנואל לוטם (מתרגם שאני מעריך מאד בדרך כלל) חסר את כל המושגים הללו, ואף כי לא השתיל מושגים מודרניים במקומם, רידד את הטקסט עד מאד. לפי מה ששמעתי ממעריצי טולקין גרמנים, המצב בארצם גרוע יותר. מתרגם "מודרני" בשם וולפגנג קרבה השתמש במונחים כלכליים אמריקאיים כמו logo בתיאורים בשר הטבעות, תיאורים שאמורים להיות אפיים, הירואיים ועתיקים. הנטייה הזאת לתרגומים מודרניים, לדעתי, שוברת את הטקסטים העתיקים, מדללת אותם ומרדדת אותם מכל תוכן. ומה השקפתכם בנידון? אשמח לשמוע כמובן תגובות. כמתרגם מתחיל הייתי רוצה להכיר את דעתכם. שלכם, קוכולין