בעיה.

[I Yabba Dabba Do]

בעיה.

קוראים לי רז ואני בן 15.5(כיתה י').ואני מתקרב לצבא אולי זה נראה כמו הרבה זמן אבל זה טס.אני רוצה להיות קרבי אבל הבעיה שלי היא בעיה מאוד קשה שלא סיפרתי לאיש במיוחד לא למפחה כדי לא להלחיץ אותם אני בטוח ב99.999% שאני ימות בצא באיזה קרב ואני לא מוכן לוותר על העובדה שאני יהיה קרבי אני רוצה להיות קרבי ואם אני באמת ימות כמו שאני חושב אז זה יהיה עדיף למות למען המולדת מאשר ע''י איזה שיכור בכביש.באמת שאין לי בעיה למות למען המולדת אבל אני לא רוצה לגרום צער למשפחה. המחשבה שאני ימות בצבא מטריפה אותי ואני לא מצליח להוציא אותה מהראש במיוחד בימים האלה,למשל אני יושב בטקס ואומר לעצמי אני יהיה אחד מהנרות האלה והמשפחה שהם מראים בהקרנה יהיו המשפחה שלי.הייתי שמח לקבל ממישהו איזה עצה כדי להוציא את המחשבה הזאת מהראש או לפחות שמישהו יזדהה איתי ויגיד לי "נכון גם אני חשבתי ככה לפני הצבא ועובדה שאני מדבר איתך עכשיו".האם מישהו יכול לעזור למצוא פתרון?

 

[סמדר גפני]

רז שלום

בחור יקר. לפעמים קורה שמחשבה מפחידה משתלטת עלינו ואינה מרפה, וככל שאנחנו עסוקים בה יותר היא מעצימה את עצמה. כדי לשחרר את המחשבות - צריך להרפות. לאפשר לחווית "השום דבר" לחלחל בך – לאפשר לשקט למלא אותך. בקינסיולוגיה אנחנו יכולים "לחנך" את המערכת מוח-גוף לתגובה חדשה. אציע לך תרגיל שיתכן ויוכל לעזור לך. תעשה דמיון מודרך לשחרור הפחד, ולהכנסת בקשה חדשה במקומה. שב או שכב... נשום נשימות עמוקות... ותראה את מה שאת רוצה לשחרר מעצמך- ממולך, בתוך בועה. ראה את הבועה הזו מתרחקת ממך, עד שלא תראה אותה יותר... ואז תביע בקשה חדשה, תכניס אותה לתוך בועת אור, שתיכנס אליך דרך הקודקוד אל לבך.... ותנשום עמוק. בסיום, הנח את שתי ידייך מעל הגבות (אזור של נקודות ראיה) והתחל למלא את עצמך במראות חדשים ומרגשים לגבי עתידך. ראה איך אתה מתבגר, משרת בצבא, נוסע לחו"ל, לומד באוניברסיטה, מתחתן.... מלא את עצמך במראות שיספרו על החיים אחרי הצבא. אני מאמינה, שאם תעשה זאת לפחות לתקופה של 20 יום, המוח שלך יקבל תמונה חדשה לגבי עתידך, ואתה תוכל לחוש בשקט שממלא אותך. כדאי לך גם לעשות תרגילי תנועה להארכת שרירי המערכת האחורית: גב, רגליים, שוקיים – כל מה שאתה מכיר. באזורים אלו מצטבר בנו מתח, וכדאי לשחרר אותו. בהצלחה סמדר

 

[טלי גולן]

ברוך הבא לפורום ../images/Emo140.gif

היי רז, לפעמים מחשבות מפחידות נכנסות לנו לראש, ולא מרפות. זאת תחושה מאוד לא נעימה ומאוד מפחידה. כל כמה זמן אתה חושב את המחשבה הזאת? איך אתה מגיב בדרך כלל כשהמחשבה הזאת עוברת לך בראש? יש עוד מחשבות מפחידות ולא נעימות שנכנסות לך לראש? בדרך כלל כשמחשבות לא נעימות נכנסות לנו לראש, אנחנו מנסים לסלק את המחשבות האלה, לנסות בכל הכוח לא לחשוב אותן, ואז מה שקורה זה בדרך כלל בדיוק ההיפך - המחשבה הולכת ומתחזקת, ואנחנו מתקשים מאוד לסלק אותה. זה כמו שאם יגידו למישהו, למשל, לא לחשוב בשתי הדקות הקרובות על דוב לבן, סביר להניח שהוא יחשוב דווקא על דוב לבן. כי הנסיון לא לחשוב על משהו, שם אותו מאוד במודעות שלנו, ואז קשה להשתחרר מהמחשבה. כמה שפחות נבהל מהמחשבה המפחידה, ופחות ננסה להלחם בה, היא תלך ותדעך, תלך ותעלם. זה לא משהו שקל לעשות, כי המחשבה היא לא נעימה, ומן הסתם אנחנו רוצים לסלק אותה, אבל תנסה כמה שאתה יכול לא להבהל ממנה, להגיד לעצמך שזאת רק מחשבה, שאין לה שום משמעות מעבר לזה, ושאם אתה חושב אותה זה אולי לא נעים אבל לא שום דבר מעבר, ותן לה לדעוך מעצמה...

 

[I Yabba Dabba Do]

זה התחיל כשאחי התגייס

כל הזמן היה לי במוח כזאת מחשבה של אולי קרה לו משהו ודאגתי לו קצת(הוא היה בתותחנים) ואז הוא סיים את השירות שלו ואחרי כמה זמן התחלתי לחשוב שאני בטוח הולך לקרבי ולא כל כך התנגדתי למחשבה הזאת אבל למחשבה הזאת הייתה מחשבה מקבילה של אולי משהו יקרה לי ואם זה יקרה איך ההורים והמשפחה תגיב.בדרך כלל המחשבה הזאת קופצת לי לראש בימי זיכרון או שסתם אני שומע בחדשות על משהו שקרה.וההודעה שכתבתי נכתבה ביום הזיכרון לחללי צהל שביום הזה לא היה לי כלום בראש חוץ מהמחשבה הזאת אבל כרגע המחשבה הזאת מתחילה להעלם וכשהיא עולה אני מנסה לשעשע את עצמי ולהגיד לעצמי חפיף אם זה יקרה יהיה פחות הוצעות להורים יותר מקום בבית סתם דברים שאני לא כל כך מתכוון אליהם.

 

[טלי גולן]

דאגות...

אתה מספר על מחשבות דומות שהיו לך כשאחיך התגייס. מחשבות ודאגות כאלה יכולות לעשות מאוד לא נעים. בגדול, אם יש למישהו נטייה לדאגנות זה משהו שאפשר לטפל בו. כמובן שכולנו דואגים במצבים מסויימים, וזה טבעי, השאלה היא אם אתה מרגיש שהדאגה אצלך היא מעבר, שאתה דואג יותר מאנשים אחרים שאתה מכיר, ושהדאגה הזאת זה משהו שמפריע לך בחיים. אם כן, אפשר לפנות לטיפול, שבו יעבדו איתך על איך להפחית את הדאגנות. אין ספק שמחשבות לא נעימות נוטות לקפוץ לראש יותר כשמשהו מזכיר אותן, כמו שספרת על ימי זכרון. השאלה מה קורה בשאר הזמן, עד כמה זה מעסיק אותך כל הזמן או שלא... נשמע שאתה מחפש דרכים להתמודד עם זה, לחשוב על דברים אחרים או להשתמש בהומור שחור... בטיפול אפשר ללמוד עוד כלים שיכולים לעזור...

 

[highstar1]

זה בסדר..

כולנו מפחדים מהמוות, במיוחד ממות מוקדם, אבל בסופו של דבר , בלית ברירה כולנו מתים.