Adidason326655
New member
בעיה.
התגייסתי לצבא לפני כשבועיים. בילדותי נפטר חבר שלי במהלך מחלת השפעת והדבר הכניס אותי לפחדים בילדותי מנסיעות ומשהות ממושכת ממרחק מהבית. הפחדים האלו היו נוהגים להכניס אותי למצב של חרדה שבו אני מרגיש במצוקה נפשית, בוכה ללא הפסקה, ושרוי תחת מצב של דכאון וכאבי תופת בבטן. הבעיה היתה על אש קטנה במהלך מס' שנים וחזרה שבוע לפני הצבא. לא הפסקתי לבכות כל השבוע הראשון בצבא. המצב לא משתפר וגם בבית אני בדכאון, לא אוכל ולא ישן. נפגשתי עם הקב"ן והוא אמר שנתוניי הם טובים והצבא לא מעוניין לשחרר אותי וכי אין לי קריטריונים לפרופיל 21. אני מרגיש כי אין בכוחותיי להמשיך בשירות הצבאי ואני נמצא בהתקפי חרדה פעמים רבות במהלך היום, גם אם אני בבית. אני נמצא באמת במצוקה נפשית ונקבעה לי פגישה נוספת עם הקב"ן בעוד שבוע (עלי לבוא עם ההורים ועם חוות דעת של פסיכולוג שאצלו אני מטופל בנתיים) ועד השבוע הזה קיבלתי פס לשהות בבית. פעמים מספר עלו בראשי מחשבות אובדניות במקצת ודרכים לפגוע בעצמי על מנת למנוע שירות בצבא. אינני מסוגל לשרת בצבא יותר. קראתי על מספר מקרים בהם הצבא לא האמין כי החייל נמצא במצב של מצוקה נפשית והחייל התאבד. אני מרגיש כי אין לי עוד מוצא ומפחד לחזור לצבא. הצבא פוגע בנפשי ומכניס אותי למצב לא הגיוני פיסית ונפשית. השלתי מעצמי 3 קילו בשבוע הראשון בצבא כי לא אכלתי (אני עוד לא בטירונות, משמש כעזר לגיוס כחודש). אין בי עוד כוחות ואני נחוש לסיים את שירותי בצה"ל אך אני חש שהמערכת לא קשובה אלי ושמתייחסים לחרדות שלי בקלות ראש ולמחשבות האובדניות כנסיון לאיום. מה עלי לעשות? האם לחוות דעת מהפסיכולוג יש השפעה בכלל?
התגייסתי לצבא לפני כשבועיים. בילדותי נפטר חבר שלי במהלך מחלת השפעת והדבר הכניס אותי לפחדים בילדותי מנסיעות ומשהות ממושכת ממרחק מהבית. הפחדים האלו היו נוהגים להכניס אותי למצב של חרדה שבו אני מרגיש במצוקה נפשית, בוכה ללא הפסקה, ושרוי תחת מצב של דכאון וכאבי תופת בבטן. הבעיה היתה על אש קטנה במהלך מס' שנים וחזרה שבוע לפני הצבא. לא הפסקתי לבכות כל השבוע הראשון בצבא. המצב לא משתפר וגם בבית אני בדכאון, לא אוכל ולא ישן. נפגשתי עם הקב"ן והוא אמר שנתוניי הם טובים והצבא לא מעוניין לשחרר אותי וכי אין לי קריטריונים לפרופיל 21. אני מרגיש כי אין בכוחותיי להמשיך בשירות הצבאי ואני נמצא בהתקפי חרדה פעמים רבות במהלך היום, גם אם אני בבית. אני נמצא באמת במצוקה נפשית ונקבעה לי פגישה נוספת עם הקב"ן בעוד שבוע (עלי לבוא עם ההורים ועם חוות דעת של פסיכולוג שאצלו אני מטופל בנתיים) ועד השבוע הזה קיבלתי פס לשהות בבית. פעמים מספר עלו בראשי מחשבות אובדניות במקצת ודרכים לפגוע בעצמי על מנת למנוע שירות בצבא. אינני מסוגל לשרת בצבא יותר. קראתי על מספר מקרים בהם הצבא לא האמין כי החייל נמצא במצב של מצוקה נפשית והחייל התאבד. אני מרגיש כי אין לי עוד מוצא ומפחד לחזור לצבא. הצבא פוגע בנפשי ומכניס אותי למצב לא הגיוני פיסית ונפשית. השלתי מעצמי 3 קילו בשבוע הראשון בצבא כי לא אכלתי (אני עוד לא בטירונות, משמש כעזר לגיוס כחודש). אין בי עוד כוחות ואני נחוש לסיים את שירותי בצה"ל אך אני חש שהמערכת לא קשובה אלי ושמתייחסים לחרדות שלי בקלות ראש ולמחשבות האובדניות כנסיון לאיום. מה עלי לעשות? האם לחוות דעת מהפסיכולוג יש השפעה בכלל?
