בעיה.....

[anati41]

בעיה.....

הבן שלי התקשר אתמול בלילה,וכשהוא מנסה להחניק את הבכי סיפר לי שכשהם חזרו מהאימונים נתנו להם כמה דקות להתרעננות,הוא וחבריו נכנסו לשירותים,ולפתע שמעו קול יריה מאחד התאים,אחד מחבריו בחר לסיים את החיים. הם פרצו את הדלת ומצאו אותו ירוי.....הבן שלי בהלם.....וגם אני. הוא לא ישן כל הלילה, וגם אנחנו... מה עושים? איך לעודד ולהרגיע אותו?

 

[רוני61]

גם אני בהלם, כמה נורא הבן שלי צריך

לחזור היום משבטה ואני מאמינה שגם הוא כבר ידע מזה. מנסה לחשוב מה אומרים להם במצב הזה אבל חוץ מלחזק את הכוחות להמשיך אין הרבה מה לעשות. אני משערת שאותו חייל סבל כניראה מסוג כל שהוא של דיכאון גם אם הדיכאון לא נראה כלפי חוץ, השרות הצבאי במקרים קליניים מזרז את מעשים מסוג זה במקרה זה הצבא הוא רק טריגר אבל לא הגורם. מקווה שהם יקבלו ליווי מפסיכולוג שיתן להם תמיכה רגשית ואפשרות לאוורר רגשות ולהכנס לאיזה שהוא תהליך של עיבוד המקרה. באמת נורא ואיום אין מילים...

 

[רימון רסס]

אני בזמנו העלתי את הנושא הכאוב

הזה בפורום. ההנחה שלך שמדובר בחייל דיכאוני ושהצבא הוא לא גורם אלא אולי טריגר, נדמה לי שזה לעשות לעצמנו חיים קלים מדי כהורים, וזו אגב הגישה הכללית של הצבא," החבר'ה מגיעים עם הבעייה מהבית ואין הרבה מה לעשות". זה אולי נכון בשוליים שבשוליים, העובדה שרוב המקרים קורים בשלב הטירונות אומרת דרשני. מדובר במעבר חד ואולי דרמטי מחיק ההורים החמים. למסגרת קשוחה ותובענית, לדעתי בשלב הטירונות צריכים להציב מפקדים מבוגרים יותר. ואפילו מפקדי טירונים מקצועיים.שזה יהיה כל תפקידם בחיים. להבדיל, כמו שבכיתות א' המורה צריכה להיות הטובה ביותר בביה"ס. לצערי המפקדים של הטירונים אלה חברה צעירים מאוד. איני יודע אם ההכשרה שלהם לתפקיד היא מספקת, ואם ניתן בכלל לסמוך על שיקול הדעת שלהם, כשאנו מפקידים את בנינו בידם. אין הרבה מה להגיד לבן שחברו מתאבד לידו, אלא לחזור ולהשביע אותו שהוא ישתף אותך בכל בעייה קטנה כגדולה, ובמקביל להיות עירני לשינוים במצב הרוח ולכל סימן חריג.

 

[anati41]

גם אני חושבת שהמפקדים צריכים

להיות יותר מבוגרים,אבל קשה לשים אצבע מאשימה רק על הפן הזה. החיל כנראה באמת סבל מדכאון,לדעתי כדאי בשלבים מוקדמים יותר של החיול לטפל במקרים כאלה,לא להקל ראש בשום סימן. אני מקווה שמחר הבן ישתחרר לשישי שבת, ונוכל לשוחח איתו ולהרגיע במקצת.

 

[oshiko]

שוב הנורא מכל

לצערי הרב הפורום הזה חווה מדי פעם את האבדנים הנוראים האלה, ותמיד אנחנו מקוים שזו הפעם האחרונה. היה מקרה כמעט זהה בטירונות הנח"ל. אפשר לראות את השירשור מתאריך 28/4, כרגע בדף מס' 9 של הארכיון. התובנות החשובות לנו כהורים - כמו שכתב "רימון רסס" - להדגיש לחיילים שלנו כמה חשוב להעלות מצוקות למעלה ולא לשמור אותן בפנים; ובמקביל, לשים לב לסימני מצוקה אצל החברים, ולעורר את תשומת לב המפקד או הקב"ן בהתאם. אנחנו כהורים צריכים לשים לב לסימני מצוקה בשיחות על החיילים בטלפון או בחופשות, ולא להסס להפעיל את הסגל או גורמי בריאות הנפש בצבא אם יש לנו חשד שהמצוקה היא רצינית. באירוח של הפסיכולוגית ציפי גון-גרוס היא פירטה סימני מצוקה שיש לשים לב אליהם: הפרעות שינה הסתגרות ובכי ניתוק הקשר עם חברים התפרצויות כעס דיווח על חיילים מן היחידה שלועגים לו בקביעות, מטילים עליו על משימות פרטיות תופעות גופניות שלא היו קודם קושי לחזור לבסיס תחושה שהמפקד "מחפש אותך" דיבורים על כך שהכל אבוד ושאין שום סיכוי שהדברים ישתנו במהלך הטיפול חלוקת חפצים שלו לחברים או לבני משפחה דיבורים על אנשים שהתאבדו ו"השתחררו מכל הסבל הזה" (רשימה מלאה יותר וכן טיפים על מיהם הצעירים העלולים לפתח קשיים במעבר מאזרחות לצבא אפשר למצוא בסיפרה "הורים מתגייסים") שלא נדע עוד צער

 

[אממאא]

איך ההודעה הזו זרקה אותי 4 חודשים

אחורה.... אנחנו דיברנו ודיברנו ודיברנו, וכל תנודה במצב הרוח נבדקה מליון פעם. אחרי ההלם הראשוני הילדים פשוט המשיכו הלאה כי לא היתה ברירה, נכנסו לאימונים לחוצים היו צריכים להתמודד עם מלא דברים חדשים, אבל לזכות המפקדים לאמר שהם היו רגישים לתנודות במצבי הרוח, כשהרגישו שהילדים בלחץ קראו להם לשיחה, עם המון עידוד אפילו פרטני למי "שלא עמד במשימות ובלחץ". תחזיקו מעמד

 

[סמדר בנ]

נורא

הסיבות שמניעות בחור צעיר כ"כ ליטול את חייו בידיו הן מורכבות ובטוח שאי אפשר להצביע על סיבה מוגדרת וברורה, בטח כשלא מכירים את המקרה מקרוב. הרבה פעמים שומעים על חייל שהתאבד וכולם אומרים שהיה מוצלח ומצליח (היה נדמה לי כזה מקרה בנח"ל לא מזמן). לא תמיד ניתן לזהות את הסימנים המקדימים - יש כאלו ששומרים הכל בבטן, מצליחים לשמור על חזות רגילה ופתאום משהו קורה והם נשברים.אני מאמינה שלמי שזה קורה היתה כנראה נטייה אובדנית, ואי אפשר רק להאשים את המערכת ואת חוסר הנסיון של המפקדים לטרגדיה. אם ההתאבדות היא כתוצאה של התנכלות מתמשכת יש למצות את הדין עם מפקדיו של אותו חייל - בין אם הם התנכלו ובין עם חבריו לפלגה התנכלו אליו. מנסיוני עם שבטה היחס הוא הוגן - אבל זה כמובן מאוד כללי ותמיד יהיו את אותם מפקדים שנהנים לטרטר. צר לי על החייל האומלל, על משפחתו ועל חבריו שהיו עדים למעשה הנורא הזה.

 

[אימשל2]

הצבא כן מנסה לעשות שינוי

זה אומנם חילחל לאט, כמו כל תהליך שעובר על הצבא, אבל ישנה מגמה ברורה של הצבא (שמעתי על כך מאנשי אכ"א, ממישהי שעוסקת בדיוק בתחום זה) לשנות את התמהיל של מפקדי הטירונים. עד כה היה מקובל, שהדרכת טירונים היא התפקיד הנחות יותר אצל מ"כים. ממספר חילות שאני מכירה מקרוב, אני יודעת שבמחזור הטירונים הנוכחי הצבא יישם את ההחלטה להעלות את רמת המ"כים שמדריכים טירונים. במקום לשלוח לתפקיד את המפקדים הפחות מוצלחים, הם שלחו סגל בוגר יותר עם דגש על אינטליגנציה ורגישות. הכל כמובן בערבון מוגבל. ככלות הכל אנחנו מדברים על צה"ל, אבי הארגונים הבירוקרטיים. כמו כן, ישנו דגש חזק בהדרכת המפקדים איך לזהות תסמינים של דיכאון אצל החייל וכן, הוגדר נוהל ברור לטיפול מהיר בחשדות מסוג זה. אני מקווה שמוטב מאוחר מאשר לעולם לא והתהליך שהחלו בו יניב תוצאות חיוביות.

 

[mikmik 1האחת]

הלם על הבוקר, הבן התקשר ושאל

אם שמענו חדשות והזיחה התנתקה, היתה לי הרגשה לא טובה. אח"כ דיברנו ושמעתי את הדבר הנורא הזה. כולם שם בהלם ועבר עליהם לילה מאד קשה. תנחומים למשפחה, אם בכלל אפשר לנחם אחרי דבר כזה. שנדע ימים טובים יותר.

 

[tenen]

שירתתי בשיבטה 3 שנים...

והשתחררתי בנובמבר, אני מכיר את המערכת שם. אז ככה, שמסתיים קורס המפקדים לוקחים את החניכים הכי טובים ממנו ובעלי המוטיבציה להיות מפקדי טירונות, ומשם חלקם ימשיכו עם המפקדים לגדודים. המפקדים החדשים תמיד יהיו עם מפקדים יותר מנוסים מהם שבד"כ יהיו בתפקיד הסמל, רס"פ כך שבכל בעיה יש להם לאן לפנות, בנוסף לכך שכל קצין (לא קצינה) היה בעברו מפקד לפחות למשך כמה חודשים וגם יכול לסייע. מפקדים טובים ככל שיהיו אינם יכולים להיות קוראי מחשבות ולנחש מי הולך להתאבד להם. שחייל אומר שהוא רוצה להתאבד הוא נשלח לקב"ן ובד"כ החיילים שמצהירים הם אלו שצועקים זאב זאב בשביל הסיכוי לצאת משבטה. ובקשר לזאת שרשמה שחייל שמרגיש שהמפקד מחפש אותו זה סימן לאובדנות זאת טעות איומה לחשוב כך, בתור טירון לשעבר אני יכול להבטיח לך שאין כמעט טירון אחד שלא הרגיש כך בשלב זה או אחר לפחות כמה פעמים בטירונות, ולפעמים זה נכון, המפקדים מנסים להכניס להלם את החיילים כי חייל שלא לומד לזרוק את עצמו לרצפה בלי לחשוב שאומרים לשכב גם לא יעשה את זה מספיק מהר שיגידו לו אותו דבר שהוא יעשה קו וצלף יכוון אליו נשק. עדיף שאת ההלם יקבל בשבטה.

 

[רימון רסס]

"המפקדים מנסים להכניס להלם את

החיילים", המשפט הזה הוא מטרייה כביכול לגיטימית, לשורה של מעשים ודיבורים שיכולים להשפיל, להעליב,לבזות ולפגוע בכל טירון, ואולי לא כולם יכולים לספוג כל מילה או קללה. אף אחד לא יתאבד, אם יתרגלו איתו זריקה על הרצפה גם עשרות פעמים. אבל אם המפקד יעמיס עליו ציוד בעשרים ק"ג ויריץ אותו מרחקים עצומים במגבלת זמן בלתי הגיונית, וכל זאת תוך קללות וגידופים, אז זה יכול להגמר במוות, וזה קרה. בהחלט יכול להיות שמבחינת אותו מפקד הוא רק ניסה "להכניס את החייל להלם" כדי שכמובן יהיה חייל יותר טוב.

 

[tenen]

אני חושב שהשיטה הזאת לא טובה.

וגם המפקדים מודעים לכך שהיא בעייתית, אבל בבוא היום החיילים האלו יצטרכו לרוץ עם אפוד ונשק שיורים לידם ועדיף שיעשו זאת בשיבטה בפעם הראשונה השניה וה20 ולא בעזה ששם עושים יותר מרק לקלל חייל אם הוא לא מבצע נכון את המשימה. להעמיס ציוד בעשרים ק"ג? כן בטח, כי על השכפ"ץ והקסדה את בעצמך תהרגי את הילד שלך אם תשמעי שהוא מזלזל בהם, את הנשק צריך לסחוב לא? ואז מי שסוחב גם מים או מקלע מגיע למשקל הזה, יש לך פיתרון יותר טוב? והלוואי וזה היה הסוף, פגז של תותח זה 40 קילו, אז את רוצה שבזמן שהילד שלך ירים את הפגז הוא יניח על הרצפה את השכפ"ץ שלו ויסתכן? או שעדיף שיסחוב את העוד כמה קילוגרמים? נכון זה לא בריא, אבל האופציות האחרות לא יותר טובות.

 

[zehava17]

גם אנחנו בבעייה

הם קיבלו הוראה להתקשר להורים אפילו בשעה 24.30.כשראיתי על הצג את המספר של בני ,בשניה הראשונה נבהלתי ליבי פסק לפעום, כששמעתי את קולו הבנתי, שקרה משהו איום. מיד שאפתי אויר והתחלתי עם העידוד עם הרגיעה ועם הניחומים,היה לי מאד קשה. ביקשו מהם לא לספר את אשר קרה,אני התחננתי ,שיוציא מה שמטריד ועם קול רועד סיפר. הסברתי לו, שהטירונות היא "הקש ששבר את גב הגמל".הבחור סחב מיטען כבד עוד לפני שהגיע לבסיס. הנשק שקיבל לפני יומיים הקל עליו לעשות מעשה נואש זה.התחננתי בפני בני ,שישמור על עצמו וכל בעיה או כל דבר שמציק שיוציא שלא ישמור בבטן, אפילו אם הוא חושב שזוהי השטות הכי גמורה. אנחנו אוהבים אותך בכל מצב,אנחנו מוכנים לשמוע ולנסות לעזור,אל תחשוש משום דבר,ספר כל אשר על ליבך.החיים הם הערך העליון ביותר.(אגב, אנחנו משפחה שכולה,בתוך תוכו הוא יודע מה קורה למשפחה שמאבדת את היקיר שלה).זה מה שהצלחתי לעשות אתמול בלילה, עם אבן כבדה על הנשמה.אני רוצה להאמין שעשיתי נכון.אנחנו מצפים לבואו כדי לחבק ולאהוב.ומה שנותר לכולנו זה ,למסור למשפחה האומללה את השתתפותינו באבלם הקשה.שלא נדע. לצערנו, הילדים שלנו נחשפים לדברים משונים ונוראיים(גם בהיתנתקות) בעודם צעירים. באמת נורא . אסיים בקצת אופטימיות

נתפלל לטוב,עוד יחולו לנו ימים טובים.