אנירקשאלונת
New member
בעיות בכניסה להריון שני
היי לכן,
אשמח לעידוד/ ייעוץ/ אוזן קשבת, בעיקר בפן הנפשי ופחות בפן הרפואי/ מעשי.
אנחנו מנסים להיכנס להריון שני כבר שמונה חודשים וזה לא מצליח. בהריון הראשון לא היתה בעיה.
אני לא בלחץ נפשי לקראת ההריון אבל הוא התחיל להתגבר סביב הנסיונות האחרונים וחוסר ההצלחה. לפני חודש היו שתי בדיקות ביתיות חיוביות ובטא שלילית יומיים לאחר מכן.
אני בת 32... ובתי בת כמעט שלוש. היא מקסימה ומתוקה. התחושות שלי די קשות נכון לעכשיו (קיבלתי אתמול ווסת אחרי שהתחלנו החודש מעקב זקיקים וקיימנו הרבה יחסי מין סביב לביוץ- אשר התאחר מאוד). אני מנסה להתרגל לכך שאולי תהיה בת יחידה.
חלמתי על הפרש קטן יותר (רוצה רק עוד ילד אחד) וכבר חשבתי שבגיל שלוש יהיו לה אח/ אחות קטנים...
כל האמהות האחרות בגן (ובפייסבוק http://timg.co.il/f/Emo13.gif">
, חוץ ממני ומעוד אחת, בהריון או ילדו לאחרונה וזה צובט בלב מחודש לחודש יותר ויותר.
מהבחינה המעשית/ רפואית, אני לא ממש מתלהבת ללכת כרגע לרופא פוריות ולהתחיל באיזשהם תהליכים, חודש שעבר עשיתי מעקב זקיקים יחד עם מעקב עצמי עם סטריפים לביוץ וההתעסקות בזה לא עושה לי טוב, מעבר לזה שנאלצתי להמציא תירוצים להיעדרות מהעבודה ואח"כ להשלים את כל השעות האלו. יש לציין שמאז שילדתי כנראה שהגוף שלי לא חזר לעצמו. הנקתי הרבה זמן ונטלתי גלולות למניעת הריון, הספקתי גם לפתח הפרעת חרדה, להיות על תרופות שלא עשו לי טוב, עם מלא תופעות לוואי שנראות על פניו ממש הורמונאליות ולהחליף כדורים. ז"א האקלים בכניסה להריון לא היה מדהים, אבל, עדיין... עכשיו טיפלתי בכל זה, יותר מאוזנת מזה לא אוכל להיות (לצערי אני לא מכירה את הגוף שלי מאז שילדתי והמחזורים שלי התארכו מאוד חוץ מחודש אחד שהמחזור התקצר פתאום לשלושה שבועות, די משוגע) וההריון לא מגיע.
הייתי שמחה לשמוע שיש עוד זמן לנסות באופן טבעי וקצת להתנחם ביחד במקום שמבינים אותי בו, כי כולן מסביבי ביומיום בהריון או סתם אוהבות/ים להעיר דברים כמו למה אין לבת שלי עוד אחים/יות, למה אנחנו מחכים (מה זה עניינכם?) ועוד פנינים שעושות לי רע.
היי לכן,
אשמח לעידוד/ ייעוץ/ אוזן קשבת, בעיקר בפן הנפשי ופחות בפן הרפואי/ מעשי.
אנחנו מנסים להיכנס להריון שני כבר שמונה חודשים וזה לא מצליח. בהריון הראשון לא היתה בעיה.
אני לא בלחץ נפשי לקראת ההריון אבל הוא התחיל להתגבר סביב הנסיונות האחרונים וחוסר ההצלחה. לפני חודש היו שתי בדיקות ביתיות חיוביות ובטא שלילית יומיים לאחר מכן.
אני בת 32... ובתי בת כמעט שלוש. היא מקסימה ומתוקה. התחושות שלי די קשות נכון לעכשיו (קיבלתי אתמול ווסת אחרי שהתחלנו החודש מעקב זקיקים וקיימנו הרבה יחסי מין סביב לביוץ- אשר התאחר מאוד). אני מנסה להתרגל לכך שאולי תהיה בת יחידה.
חלמתי על הפרש קטן יותר (רוצה רק עוד ילד אחד) וכבר חשבתי שבגיל שלוש יהיו לה אח/ אחות קטנים...
כל האמהות האחרות בגן (ובפייסבוק http://timg.co.il/f/Emo13.gif">
, חוץ ממני ומעוד אחת, בהריון או ילדו לאחרונה וזה צובט בלב מחודש לחודש יותר ויותר. מהבחינה המעשית/ רפואית, אני לא ממש מתלהבת ללכת כרגע לרופא פוריות ולהתחיל באיזשהם תהליכים, חודש שעבר עשיתי מעקב זקיקים יחד עם מעקב עצמי עם סטריפים לביוץ וההתעסקות בזה לא עושה לי טוב, מעבר לזה שנאלצתי להמציא תירוצים להיעדרות מהעבודה ואח"כ להשלים את כל השעות האלו. יש לציין שמאז שילדתי כנראה שהגוף שלי לא חזר לעצמו. הנקתי הרבה זמן ונטלתי גלולות למניעת הריון, הספקתי גם לפתח הפרעת חרדה, להיות על תרופות שלא עשו לי טוב, עם מלא תופעות לוואי שנראות על פניו ממש הורמונאליות ולהחליף כדורים. ז"א האקלים בכניסה להריון לא היה מדהים, אבל, עדיין... עכשיו טיפלתי בכל זה, יותר מאוזנת מזה לא אוכל להיות (לצערי אני לא מכירה את הגוף שלי מאז שילדתי והמחזורים שלי התארכו מאוד חוץ מחודש אחד שהמחזור התקצר פתאום לשלושה שבועות, די משוגע) וההריון לא מגיע.
הייתי שמחה לשמוע שיש עוד זמן לנסות באופן טבעי וקצת להתנחם ביחד במקום שמבינים אותי בו, כי כולן מסביבי ביומיום בהריון או סתם אוהבות/ים להעיר דברים כמו למה אין לבת שלי עוד אחים/יות, למה אנחנו מחכים (מה זה עניינכם?) ועוד פנינים שעושות לי רע.
