בעיות בניקוד

[RonenYi]

בעיות בניקוד

ישנם שמות שבהברה הסגורה המוטעמת (האחרונה) מתקבל בהם פתח. מדוע לא קמץ? הרי בהברה סגורה מוטעמת אמורה להתקבל תנועה גדולה. לשם דוגמה, אביא להלן מילים שבהברה האחרונה הסגורה והמוטעמת מקבלות פתח: "אִכְפַּת", "יוּבַל", "מֵקַר" ("קולר"), "מֶלְצַר", "סוּגַר", "סְמָדַר", "פַּרְפַּר", "צַרְצַר"... אז, כיצד אדע מתי מתקבל פתח ומתי קמץ? ידוע לי שבגזרת הכפולים יבוא תמיד פתח, כמו "קַל" (קל"ל), אז מדוע "עָב" (עב"ב) בא בקמץ? המון תודות.

 

[uriozmor]

ניסיון לתשובה

כדי לנקד לא מספיק לדעת את חוק ניקוד ההברה. נכון שבדרך כלל תנועת a בהברה סגורה מוטעמת תסומן בקמץ, אבל יש כמה חריגים: 1. במערכת הפועל הכלל הזה לא נכון, ולכן יש פתח בפעלים כמו שמַר, נכנַס ודִבַּרתי (הטעם בהברת המלעיל). הסיבה קשורה כנראה לשינויים שעברו מערכת ההטעמה ומערכת התנועות בעברית, ולהבדלים בין מערכת השם למערכת הפועל מבחינה זו. זה לא ההסבר היחיד, אבל אם איני טועה היום מקובל להשתמש בו. 2. יש קבוצת מילים שבהן קמץ בצורת היחיד מתחלף בפתח+דגש בצורת הרבים ובצורות הנטייה (למשל ממתָק-ממתַקּים, שפָן-שפַנּיהם). העניין הוא שיש בתוך הקבוצה הזו לא מעט שמות שגם ביחיד יש בהם פתח (ללא דגש כמובן), ומהם מנית את מלצר, סוגר, פרפר, יובל וכנראה גם צרצר. מקר היא משורש קר"ר, כלומר זה הפתח של גזרת ע"ע. אכפת היא צורה חריגה (זו צורת פועל ארמית שחדרה לעברית). 3. הברה סגורה מוטעמת המסתיימת בחצי-תנועה (יו"ד או וי"ו לצורך העניין) תנוקד בפתח: צו, קו, חי, אולי, זכאי. 4. עב היא משורש עו"ב ולא מעב"ב.

 

[RonenYi]

עזרת לי מאוד, חלקית

תודה, קודם כל. סעיף 3 ו-4 פתרו לי לא מעט בעיות. בקשר לפעלים שבבניין קל בזמנים עבר, עתיד, ציווי ומקור נטוי ידוע לי שבא פתח. רק בבינוני קמץ. הבעיה שלי עדיין בשמות שהבאתי בדוגמה. יש דרך לדעת מתי קמץ ומתי פתח? אולי באמצעות הטייתם? למדו אותי טכניקות ושיטות, בבקשה. למדו אותי עוד על יוצאי-דופן בנטייה, ואיך לדעת לזהותם. תודה.

 

[uriozmor]

חכמות

יש דרך לדעת מהו הכלל, אבל צריך להכיר גם את הקבוצות הנוהגות שלא על דרך הכלל. יש הרבה כאלה. צריך פשוט ללמוד אותן אחת אחת, או להבין מה עומד מאחורי הניקוד ואיך נוצרו התנועות, וזה כמובן הרבה יותר מסובך. בקיצור, אין טכניקות. הרבה חומר אפשר למצוא ב"דקדוק עברי שיטתי" ("יסודות תורת הלשון") של יהושע בלאו.

 

[RonenYi]

תודה רבה! ועוד שאלה...

הספר הזה שהמלצת עליו עדיין מוצע למכירה בחנויות? האם באמצעותו אלמד מתי לתת פתח ומתי קמץ? הוא גם מסביר את הסיבה לכך? מה עוד אלמד בספר הזה? אני מעוניין בספר בסגנון 'ודייק' אבל שבהרבה יותר עדכני ממנו. מוצע ספר כזה בשוק? אשמח לקבל המלצות על ספרים בתחום הדקדוק העברי, הסמנטיקה והתחביר והשחבור. תודה! אם אני כבר פה, אשלוף עוד כמה שאלות ממאגר השאלות שלי... 1. "אָבְדָן": מדוע לא מתקבל דגש קל בדל"ת? האם לפניו זה לא שווא נח? האם קיימות דוגמות נוספות לתופעה זו. 2. •"אֶת" (סגול) לעומת "אֵת" (צירי). במילון 'אבן-שושן' שתי הצורות קיימות. תוכלו להביא לי דוגמות למקרים בהם כל אחד מן הצורות היא נכונה? 3. "סַגְפָן": מדוע לא מתקבל דגש בפ"ה לאחר השווא? זה נכון גם ל"חַלְבָן" (בלשון הדיבור רווחת ההגייה "חַלְבָּן"), "חַסְכָן", "חַשְׂפָן", "נַדְבָן", "נַסְגָן", "צַרְכָן", "שַׁדְכָן" ועוד... 4. מהם כללי הניקוד של מילים לועזיות? אני יודע שהאקדמיה קבעה כללים מוגדרים גם להם, אבל התקשיתי למצוא אחידות. למשל, "אותנתי", שבו מתקבל סגול בתי"ו הראשונה, בהברבה סגורה מוטעמת, זאת לעומת לעומת "מיליונר", אשר בו בא צירי בנו"ן, שגם הוא בהברה סגורה-מוטעמת. מדוע בזו צירי ובזו סגול? תודה רבה!

 

[uriozmor]

אני אנסה לענות

אני לא יודע אם הספר של בלאו עדיין נמכר בחנויות רגילות, אבל אני בטוח שהוא מצוי בחנויות של ספרים יד שנייה ("תגא" למשל, ליד התחנה המרכזית הישנה בת"א) ובספריות (בעיקר אוניברסיטאיות). זה ספר לימוד שנותן הסברים על דקדוק ועל ניקוד, ובזה הוא שונה מ"ודיק". הבעיה של "ודיק" היא לא חוסר עדכניותו, אלא הטהרנות המוגזמת והמנותקת מהמציאות שלו. לגבי תחומים אחרים, כמו תחביר ושחבור, השאלה היא מה אתה רוצה לדעת בתחומים האלה. יש המון ספרים. לתחביר יש למשל ספר של אותו יהושע בלאו, שמלמד איך לנתח משפטים. לגבי שאר השאלות, אין לי כרגע זמן לענות ברצינות, אבל אני אענה בקרוב, או אולי מישהו אחר ייקח את זה על עצמו.

 

[RonenYi]

תודה רבה, אני אצפה לכך ../images/Emo13.gif

 

[RonenYi]

אגב...

אמרת לי את שם המחבר, אך לא ציינת את שם ספריו. אשמח גם לקבל המלצות על ספרים שניתן להשיגם כחדשים בחנויות הספרים הגדולות. אני רוצה במיוחד ספר שמסביר את הניקוד והדקדוק, שמסביר את התופעה שציינתי למעלה, ולא בצורה יבשה אלא חודר לעומק העניין, גם מלמד טכניקות ושיטות איך לאתר את אותם השמות שמנוקדים בשונה מהכללים הרגילים (בשונה מהכללים הרגילים שמתייחסים לסוגי ההטעמה וההברה). תודה!

 

[uriozmor]

ובכן

לספר של בלאו על תחביר קוראים, למרבה המקוריות, "יסודות התחביר". אני לא מכיר ספר חדש כזה כמו שאתה מחפש, אבל זה לא אומר שאין כזה. אולי באקדמיה ללשון העברית ידעו. לגבי תחביר ושחבור, יש כמה ספרי לימוד לבתי ספר שאפשר ללמוד מהם לא מעט, למשל "בגרות בקלות" של יפעת שרעבי אבירם ושל נגה גנאל. הוא כולל חלק לא רע על תחביר ושחבור, שיצא, אם איני טועה, גם כספר נפרד ("ללמוד ולדעת תחביר ושחבור"). זה אמנם לא ספר מדעי ומעמיק כמו שאתה מחפש, אבל יש בו הסברים טובים ובמקומות אחדים הוא נכנס קצת לעומק הדברים (שים לב שיש להן גם ספר תרגול בשם "תרגלת - הצלחת", שהוא פחות טוב לך, כי אין בו הרבה הסברים, אלא תרגילים). אולי כדאי לך פשוט לקחת קורס בסיסי בניקוד וקורס בסיסי בתחביר. יש כאלה ברוב החוגים ללשון באוניברסיטאות ובמכללות. איפה אתה גר?

 

[uriozmor]

לגבי שלוש השאלות הראשונות

השווא ב"אבדן" הוא נע, וכמוהו השווא ב"סגפן", "חלבן" וכו', ולכן אין אחריהם דגש קל. לגבי "את" - במקרא יש הבחנה בין "את" בסגול (לפני מקף) ל"את" בצירי (ללא מקף), אבל היום אין להבחנה הזו תוקף, ו"את" מנוקדת בסגול, כיאה לתנועת e בהברה סגורה בלתי מוטעמת ("את" תמיד נסמכת למה שאחריה, ולכן אין לה טעם ראשי). מילון אבן-שושן הוא מילון היסטורי, כלומר הקורפוס שלו מכסה את העברית לתקופותיה השונות, ולכן הוא מציין גם את "את" הצרויה שבמקרא (אבל שים לב שהוא מעמיד בראש הערך "את" בסגול עם מקף ו"את בצירי ללא מקף). תנועת e במילים לועזיות מנוקדת "ככל האפשר בהתאם לניקוד העברי" (מתוך חוברת החלטות בדקדוק ומילים בשימוש כללי של האקדמיה, תשנ"ה. אתה יכול להתקשר לאקדמיה ולהזמין אחת כזו במחיר מגוחך). אני מניח (אבל לא בטוח) שב"אותנטי" (תי"ו כנגד th וטי"ת כנגד t במילים מאנגלית) ההטעמה מלרעית, בהתאם להטעמתם של שמות תואר המסתיימים ב-i בעברית, כמו "טיפשי" ו"ישראלי", ולכן נוקד שם סגול. ב"מיליונר" נוקד צירי בהתאם לכללי הניקוד - בהברה סגורה מוטעמת.

 

[uriozmor]

עניתי כבר גם על הרביעית

 

[RonenYi]

שאלות -

1. איך אזהה אותו כשווא נע? למשל, ב"סגפן". 2. האם מה שכתבת בנוגע ל"את" נכון גם למילים כמו "של", "אשר"? תוכל להביא דוגמות נוספות של מילים אשר נסמכות וההטעמה לא חלה בהן כלל? 3. "אותנטי" היא מילה לועזית, אז מדוע ההטעמה נלמדת ע"פ שמות עבריים כגון "טיפשי" ו"ישראלי"? תודה, אתם עוזרים לי מאוד

 

[uriozmor]

ננסה שוב

1. הדרך טובה ביותר היא להניח שאם אחרי השווא החשוד כנע יש בג"ד כפ"ת ללא דגש קל, הוא אכן נע. אני לא זוכר מה הכלל במקרים כאלה. ייתכן שהשווא הזה תמיד נע. 2. "של" ו"אשר" נסמכות גם הן למה שאחריהן, בדומה ל"את", ולכן הן מנוקדות בסגול ולא בצירי, אבל יש הבדל: "של" ממש צמודה למה שאחריה (שם: של המלך, או כינוי: שלו), והיא בעצם הרכב של שֶ(=אשר)+לְ שנכתב ממש בצמוד למה שאחריו (שֶלַּפֶּסח, שֶלֶּעָני כמו שֶלָּכֶם) ובמרוצת השנים החלו לכתוב אותו כתיבה נפרדת; ואילו "אשר" נסמכת על המשפט המשועבד שבא אחריה. יש עוד מקרים של מילים ללא הטעמה ראשית, למשל מילים במעמד נסמך: אוניית (נוסעים), סירת (מנוע) וכו', ומילות יחס: מן, אל, על, כלפי וכו'. 3. אני לא יודע לגבי "אותנטי", ומה שכתבתי למעלה הוא השערה בלבד. מישהו יכול לעזור?

 

[RonenYi]

לא ממש ברור

ההסבר של "של" לא היה ברור לי ממש. גם ע"פ מילון 'אבן-שושן', אין "של" בצירי, אלא תמיד נוהג כנסמך. תודה

 

[uriozmor]

אכן

"של" לא תבוא לעולם בצירי, כי הרכיב "שֶ" שבה הוא למעשה שי"ן הזיקה (שניקודהּ סגול). שֶל מורכבת מכינוי הזיקה שַ וממילת היחס לְ, והוראתה היא בהתאם: אשר לְ-, שהוא שייך ל-. גם "של" וגם "את" נסמכות לשאחריהן, אבל "של", בניגוד ל"את", תמיד בסגול. "את" היא החריגה מבחינה זו, כי תנועת e בהברה סגורה בלתי מוטעמת צפוי שתסומן בסגול ולא בצירי. אם מעניינים אותך גם העניינים ההיסטוריים שמעבר לידיעת הניקוד, אני באמת ממליץ לך לקחת קורס באחת האוניברסיטאות. אתה סטודנט? גר בקרבת אחד הקמפוסים אולי? בכל מקרה אתה יכול להעלות שאלות כאן. זה תמיד משמח ומעורר מחשבה.

 

[mucool2]

כמעט-תשובה ל-1.

ככל הידוע לי, יש שני משקלי "קטלן": קַטְלָן (שבו השווא נח) נגזר מפעולה בבניין קל (החַלְבָּן הוא זה שחולב). קַטְּלָן (שבו השווא נע בגלל הדגש החזק) נגזר מבניין פיעל (הסָרְבָן הוא זה שמסרב, ואם אינני טועה, יש כאן תשלום דגש ולכן קמץ במקום פתח). המילה "אבדן" אינה שייכת לאחד המשקלים שהזכרתי, לא במשמעות (תכונה או עיסוק) ולא בניקוד. אין לי מושג מה מקורה ולמה היא מנוקדת כך, לכן מה שכתבתי כאן זה רק כמעט-תשובה.

 

[uriozmor]

הערה

ב"חלבן" אין דגש בבי"ת לפי מילון ההווה. "אבדן" לא קשורה לסיפר הזה. זו מילה מקראית (ממגילת אסתר) שיש הרואים בה צורת מקור.

 

[mucool2]

מוזר!

יתכן שאני טועה, ותמיד יש שווא נע ב"קטלן", או שההגדרה שלי לוקה בחסר (גם ב"כתבן", שנגזר מ"לכתוב", אין דגש קל ב-ב' ככל הידוע לי). ותודה על ההבהרה לגבי "אבדן". די ברור שהיא לא קשורה ל"קטלן" במובן בעל תכונה/מקצוע, וזה גם מה שאמרתי.

 

[אסופית02]

משקל קטלן

(מתוך חוברת הניקוד האוניברסיטאית שלי) קַטְלָן- עה"פ ולה"פ רפויות. חריגים לעה"פ: דבּרן, וכּחן, חבּלן, טפּסן =מטפס (אבל: טפְסן בענף הבנייה), עבּדן, קבּלן, קבּצן, קפּדן (גם: קפְדן).

 

[RonenYi]

"סרבן" בא בפתח בסמ"ך