בעיות בפרק ב

[מורכבות גדולה]

לא מצאתי

תודה "לכם" "עזרתם" מאוד

 

[מורכבות גדולה]

לבן שלי אין אבא

 

[ornme1]

לאורך השנים כתבו כאן כמה נשים שסבלו מבעיות דומות.

לפני שנתיים הייתה מישהי שנפרדה מבעלה ושני ילדיו המתעללים, שככל הזכור לי היו בגילאים דומים, ואחרי תקופת סבל ממושכת, עזבה עם בנה לדירה נפרדת. זאת לאחר שניסתה דרכים אחרות ולא הצליחה לפתור את הבעיה בדרך אחרת.
זו כנראה בעיה די נפוצה.
ועדיין, איש איש וסיפורו וחייו, קשה ליישם עצה מחיים של אחד לחיים של אחר.

 

[מימי מייאו 1]

אלה המצבים שמוכיחים לי שלחיות לבד זה לא בהכרח רע...

ומה בנך לומד מהילדים של בעלך מהבחינה של איך להתייחס אלייך לדעתך?...

 

[מורכבות גדולה]

בעיות בפרק ב

מנסה לקבל גם פה דעות , למרות שאני לא יודעת אם הפורום מתפקד...
אנחנו בפרק ב קרוב לעשור. ילדיו בני 18 ו20 ושלי בן 13

אין ילדים משותפים. ילדיו מעולם לא אהבו אותי, ובשנתיים האחרונות החליט פשוט להתעלם ממני ובני כאילו אנחנו אויר .הבן שוחרר מהצבא עקב בעית בריאות וכמה חודשים לא עושה דבר (חוץ מזה שמתאמן בחדר כושר, מבלה, ושותה הרבה אלכוהול). הבת ב יב' . נמצאים לסרוגין אצלנו ואצל אימם.

אני הודעתי לבעלי שכל עוד הם מתעלמים ממני לא אעשה עבורם דבר: לא אסדר להם/אנקה, לא אקנה במיוחד עבורם דברים או אכין להם לאכול. גדולים וחצופים - שידאגו לעצמם או שבעלי יטפל בהם. זהו - עד כאן

בעלי טוען שאני טועה וצריכה לעשות עבורם כי זה מקל עליו.

אתמול בערב היה לנו פיצוץ - בעלי ביקש שאכין לו טוסט . כמובן - בשמחה...ואז קרא לבנו...(בן 20 כזכור) רוצה טוסט? הלה השיב בחיוב...ובעלי הכפיל את הזמנתו..תכיני גם לבני...זה שמתעלם ממני.

סירבתי - לבן שלך תגיד שיכין בעצמו, או שאתה תכין לו.

בעלי השתולל עלי...אבל אני רוצה לפנק אותו.... אז תפנק עניתי...לא על הגב שלי.

מאז בעלי לא מדבר איתי.

אני נוטה להפריד בתים. לא רוצה לחיות ככה.

נראה לי הזוי שאעשה בשבילם(כל החיים המשותפים עשיתי)

והם אפילו שלום לא יגידו.

בעלי טוען שאין לו השפעה עליהם כי הם גדולים.

תגובות ...

 

[מ י ר י 2 2]

מוקד הבעיה הוא בינך לבין בעלך

לא בינך לבין הילדים
את חושבת שאת צריכה לנהוג בדרך מסויימת, הוא לא מקבל את זה
את חווה את ההתנהגות שלהם בצורה מאוד פוגעת והוא חושב שהיא סבירה
הוא מרגיש חסר אונים מולם בעוד שאת חושבת שיש לו מה לעשות
וביחד אתם לא מצליחים לקבל החלטה באיזה אופן לנהוג בסיטואציה הזו
&nbsp
בעקרון, הייתי ממליצה לכם ללכת לכמה שיחות זוגיות כדי לראות איך אתם מצליחים להגיע לעמק השווה בנושא הזה, ואז לנהל עם הילדים את מה שהוסכם על ידי שניכם.
לדעתי, הפרדת בתים היא אופציה לגיטימית, אבל גם היא צריכה להתקבל על ידי שניכם. אני חושבת שאם תעשי צעד כזה באופן חד צדדי זה עשוי להביא לסיום הקשר.

 

[מורכבות גדולה]

תודה מירי

כשדיברתי על להפריד בתים בהחלט התכוונתי לפרידה על כל המשתמע מכך
אתקן שאני לא חווה את ההתנהגות שלהם כפוגעת אלא כחצופה, יש הבדל.
אנחנו לא מחליטים יחד כשמדובר בילדים שלו - לצערי. רק הוא "מחליט"
היינו בעבר בשיחות . עזר בדיוק ל2 דקות...

 

[מ י ר י 2 2]

אם ככה

אז כדאי לך ללכת לטיפול פרטני שלך
שם תוכלי לראות האם יש עוד דרכים להעביר את המסר שלך שלא חשבת עליהן לבד, ואם לא, האם פרידה היא הפתרון הנכון עבורך.
לרוב שינוי שעושה אחד מבני הזוג משפיע על כל המערכת הזוגית (אם כי לא ניתן לדעת מראש לאיזה שינוי זה יוביל)

 

[מורכבות גדולה]

למירי

תודה על התיחסותך - את ממש נחמדה!!!
הייתי בטיפול. ואני מנסה ליישם...זה מוביל לפיצוצים כי בעלי צריל יס מנית.

 

[מנסה ומתנסה]

מהתיאור שלך עולה...

שגם לך יש חלק במערכת היחסים המורכבת
(כמו שלכולנו יש חלק בכל מערכת יחסים).
ההתנהגות שלך נראית ילדותית ומתריסה.
החלטת שלא לתת שירותים לילדים שלו - זכותך.
את מכינה טוסט לבעלך, לא יקרה כלום אם באותה
הזדמנות תוסיפי טוסט לבן שלו. אחרת זה נראה
כמו "צ'ילבה" של ילדים בני 5, ולא התנהלות לפתרון
בעיות.

 

[מורכבות גדולה]

בוודאי שיש לי חלק

אני החלטתי להפסיק לתת שירותים למי שמגבה התנהגות מכוערת כלפי
ההתנהלות שכולם , סליחה על הביטוי, "מחרבנים לי על הראש" ואני ממשיכה לשרת את כולם כבר לא נראית לי אופציה טובה יותר גם במחיר שאצטייר כילדותית ומתריסה.
המסר הוא לבעלי לא ל"ילד" בן 20
אם הכל היה תקין לא הייתי כותבת ומחפשת לשמוע גם מחוכמת ההמונים

 

[מנסה ומתנסה]

טיפול לא אמור לשנות את בעלך...

טיפול יעזור רק אם תהיי מספיק אמיצה לקחת אחריות
על עצמך. הסיבה לכשלון הטיפול היא לא שבעלך צריך יס מנית.
כלומר - גם אם הוא צריך יס מנית, את יכולה להסכים עם זה
ולזרום איתו, או לעזוב. הדברים בידייך, לא בידיו.

 

[מורכבות גדולה]

אחריות

אמיצה לקחת אחריות ? אני חושבת שאני לוקחת אחריות על עצמי. זה שהצבתי גבולות (מה שלא רגילים אצלנו בבית שאני עושה) זה לקיחת אחריות בעיני.
ולפי מה שאת כותבת איטס מי ווי אור זה היי ווי(it's my way or the high way)
צריך למצוא את שביל הזהב.
אנחנו לא מוצאים אותו.
נהיה לי ולבן שלי מאוד לא נעים להיות בבית. בעלי מתעלם מאיתנו כשילדיו שם . פונה אלי רק שצריך "שירותים" . כי הוא כל כך מלא ברגשות אשם שהם אומרים לו אתה בוגד בנו ומעדיף את הזונה שלך (סליחה על השפה).

 

[זהב טה ו ר]

סלחתי לצרפתית שלך

כאן בעצם אמרת הכל.
אם אחד הילדים של בנזוגי היה מכנה אותי כך, הייתי מצפה שהוא יטפל בזה ואני אף אקבל התנצלות.
אם הם מרשים לעצמם עד כדי כך, שהם משתמשים בשפה כזו, כנראה שהם בודקים גבולות, "מה אבא מרשה", ונראה לי שהולך להם לא רע.
אני כמוך: אין מצב שהייתי מכינה טוסט למי שמתייחס אלי בצורה כזו! הם לא ילדים קטנים, ולמרות שאת בוודאי מכפילה אותם בגיל, בהחלט ניתן להתייחס אליהם כאל מבוגרים.
&nbsp
איכשהו נשמע לי שכבר החלטת...
&nbsp
&nbsp

 

[מורכבות גדולה]

מה שעצוב

שבעלי לא מציב להם גבולות, כי אם רק מנסה הם מענישים אותו ולא באים! והוא כל כך רוצה שיבואו שמאפשר להם הכל...בסדר...אל תתייחסו אליה..אתם לא חייבים אבל אתם יודעים שאתם הכי חשובים לי בעולם...
אני מסתובבת עם מועקה, בפרט לפני סופשי"ם

 

[זהב טה ו ר]

"אל תתיחסו אליה"????

איך את מצפה שהם יכבדו אותך אם הוא לא מכבד אותך????

 

[מורכבות גדולה]

כבוד

הוא מתכוון לומר להם שלא יפסיקו לבוא בגללי(???!!!) אז הם יכולים פשוט להתעלם מזה שאני שם כי הם באים אליו ולא אלינו.
גם לו לא קל ...
אגב, הם באים גם שהוא לא נמצא... ואז זה עוד פחות נעים לי להיות בבית .

 

[איילה 421]

אני הפרדתי בתים

היי מורכבות,
חייבת לפני הכל להצטרף לדברים של זהב. לו היו מדברים אלי ב"ברכות" כאלה - הייתי מתחפפת מהבית. כאמור , אף אדם בשום גיל לא אמור לדבר כך.
אני שומעת את המצוקה, את חוסר הסבלנות, העלבון..הכל. רוצה לספר לך שלפני כשלוש שנים הפרדתי בתים. הפרדנו בתים אך לא פירקנו את הזוגיות.
המצב היה דומה לשלך מאד - ילדים השקןעים בטינה, שנאה, קנאה, חוסר קבלה,
אב (בן הזוג) הטובע ברגשות אשם, לא עושה סדר ביחסים, חסר אונים, זורק את כל האחריות והציפיה לשלום בבית - עלי.
ילדים (שלי) שחיים כמו עכברים - שקטים וחסרי ביטחון מהאוירה הקשה בבית.
ואני - מוטרפת ממחשבות, חסרת ביטחון בבית שלי, לא ישנה בלילות, מוצפת בעצבים עליו ועל הילדים שלו.
אין ספור שיחות היו..גם טיפול מקצועי אצל איש מקצוע רציני, טיפול שלא על מנת לסמן וי.
וביום אחד פשוט הבנתי שהמצב לא ישתנה לטובה..ושמתחת לכל הטינה והאכזבה שלי, יש גבר שאני עדיין אוהבת ומעריכה..ןמבינה שהוא לא יכול כרגע לנהוג אחרת!!
קמתי ועזבתי. מתוך הבנה שאנחנו לא נפרדים!! אלא שיש סיטואציה שמבחינת הילדים ומבחינתי היא כרגע לא אפשרית.
שלוש שנים אחרי - חלק מהילדים עזבו כבר את הבית (בגילאי 20+ זה המון זמן) - התבגרו..רואים אחרת את הדברים...מעריכים..
אבל כנראה היו חייבים שאני אצא להם מהפרצוף. נרגעו, אין את מי להאשים..אין על מי לזרוק את הכעס...
גם הילדים שלי נרגעו, חיים באוירה בריאה, מלאי ביטחון,
ואני - חזרתי לעצמי (ולישון בלילות )
אני ובן הזוג נפגשים בכל ערב (גרים במרחק הליכה זה מזו), ארוחות בסופ"ש ובחגים - תמיד חוגגים ביחד, ואוירת המשפחתיות חוזרת לאט ובטוח..
היום - מתחילים לתכנן את החזרה למגורים משותפים..(כאמור , נשארנו כמעט רק שנינו).
החלק הקשה ביותר - הנטל הכלכלי להחזיק שני בתים, והוא כאין וכאפס לעומת השלווה שירדה עלי!!
אז אם נשאר משהו בינכם - בעיני זהו הפתרון (הזמני). משפחה מורכבת זה קשה. קשה. קשה!! ואני הבנתי שאין שחור או לבן בצורת חיים, אפשר לעשות גם את מה שלא כ"כ מקובל. הרבה אנשים (חברים נשמות טובות) הרימו גבה, בסגנון: מה אתם מפרידים בתים בגלל הילדים?
כן. זה לא הוגן, זה מקומם, אנחנו לא צעירים ואנחנו רוצים לחיות ביחד, אבל הילדים הם כאן כרגע, והם זקוקים לבית רגוע ולא לסדין אדום בדמות בת זוג..אז פיניתי את השטח לתקופה מסוימת.
מקווה שעזרתי, בהצלחה בכל דרך שתבחרי,
איילה

 

[מורכבות גדולה]

איילה

תודה רבה רבה ששיתפת. אני כל כך מחזיקה ממך .
אני לא חושבת שבן זןגי יכול לנהל זוגיות בבתים נפרדים כי בשביל מרכיב מהותי בזוגיות הוא העזרה שהוא מקבל מבת זוג.
אבל עזרת לי מאוד בלחדד את העובדה שבלתי אפשרי לגור תחת קורת גג אחת.
מאחלת לך מכל הלב כל טוב

 

[מנסה ומתנסה]

יש פתרון לבעלך... עזרה בתשלום