בעיות עבודה

[Medikan]

בעיות עבודה

תיכף חוזרים ואני מחפשת עבודה (אני מורה). שלחתי קורות חיים לכמה מקומות . קיבלתי הצעה לתפקיד נהדר, מושלם, אבל מה ....דורש מאמץ+. לא עניתי מיד, לקחתי זמן למחשבה, וכשחזרתי אליה הסברתי שההתלבטות שלי כרוכה בזה שאני חולת טרשת נפוצה (פייר, היה לי קשה לחבר את המילים האלו ביחד). ואז, הקול מהעבר השני של הטלפון נכבה והפך לענייני, ועכשיו היא צריכה לחשוב על זה. אני שואלת את עצמי אם באמת הייתי צריכה לציין את זה? אני מרגישה שזה לא היה נכון להגיד כן, ולקחת על עצמי משהו שאני לא יודעת אם אני אעמוד בו. קודם (עכשיו הכל נחלק לפני ואחרי) בטח שהייתי עומדת בזה, כמו גדולה, ועכשיו אני בכלל עוד לא יודעת איפה הגבולות שלי, ומה האורך של הבטריה שלי. ומצד שני אני מאד רוצה את ההצעה. אני מקווה שהיא תעשה את ההחלטה הנכונה, לא שאני יודעת מהי בדיוק. יום טוב לכולם מדי

 

[אורית...2]

שאלה קשה והתשובה יותר...../images/Emo70.gif../images/Emo35.gif

יש מקומות עבודה שמוכנים לקבל, ויש כאלה שמעיפים אותך... אם היית עובדת...אסור להם לפטר אותך...אבל שמעתי על מקרים שפיטרו... לגבי מקום חדש ...דווקא אני מכירה מישהיא שאמרה שהיא טרפצטית...וכן קיבלו אותה ,אבל גם במקום אחר אמרו לה "שלום"... אני מאמינה שתקבלי פה עצות... אותי הוציאו לגימלאות, בגיל 30 ...

 

[יאסון]

מה שאמרה דק טליאנסקי...

היי, טוב האמת היא שאין לי מושג מה מצבך היום. אני חדש בעניין (מאפריל) וכשאמרתי לרופאה ( המקסימה) שלי בתל השומר שאני קצת מוטרד מזה שיש לי המון עומס שנשאר לי עוד מתקופת טרום הטרפצת , ושיש לי להוציא שני פרוייקטים ענקיים בחודש, היא הסתכלה בי במבט לא מתרשם כלל ואמרה- מצידי תוציא גם עשרה בחודש - אם יש לך כח. מבחינתי אתה אדם בריא לכל דבר. תעשה הכל. אם אתה עייף - תנוח... ואחד הבוסים שלי שאותו בחרתי לשתף, אמר לי שהחבר הכי טוב שלו חי עם זה, חי חיים מלאים, והוא מקווה שאין לי כוונות לרחם על עצמי, ועל המקום היציע לי עוד פרוייקט ( מדליק) ולקחתי. עם הסטרואידים עדיין... והפרויקט יצא נפלא וקבל תגובות חמות. ואני- מרגיש טוב מאי פעם. וכשאני עייף- אני מוצא זמן לנוח. לא יודע אם השיתוף שלי עזר במשהו. רוח הדברים הכללית- החיים יכולים להשתנות עם הטרפצת. אבל ממש רק באופן שאת רוצה ובוחרת לשנות אותם. בהצלחה!!! יאסון

 

[anat11]

הסכמה ותוספת,

מה שחשוב בעיני, וזה - אצלי לפחות - כן דבר שדרש שינוי (כי לא הייתי טובה בו קודם) זה להיות קשובה לגוף שלי. ואז - לעשות דברים כשמרגישים טוב, אבל להיות כל הזמן עם יד על הדופק ואם מרגישים עייפות או מרגישים באופן אחר שאנחנו "מותחים את הגבול" ומתקרבים יותר מדי לקצה היכולת, אז כן "לוותר" לעצמנו. הרווחנו את זה ביושר ויתכן שזו בדיוק המטרה בגללה זכינו במתנה הזו מלכתחילה. כדי להיות יותר טובים לעצמנו. רק אושר

ענת

 

[RomiVais]

מדי יקרה... ../images/Emo24.gif

לרגע לא ידעתי כל כך מה להגיד.. אני יושבת וחושבת על זה מעט.. ובינתיים קראתי את התגובה של יאסון. אני מסכימה במאת האחוזים! <יאסון - אני גאה בך על הגישה הנפלאה!!!> גם אני חושבת שלא צריך לעצור את החיים בגלל הטרשת. אני במקרים מסויימים "רק" צופה מהצד, ולא תמיד קל לשים את עצמי בנעליים לא שלי.. אבל ממה שיצא לי לראות ולהכיר, חייבים לחיות את הרגע. את ההווה. ולנצל כל רגע ורגע. הרי אף אחד לא יודע מה יקרה מחר <וזה לא בהקשר של הטרשת> מאחלת לך שלא ישימו מכשולים בכל דרך שבה תבחרי, והמון המון

בה. מכל ה

 

[anat11]

נראה לי במחשבה ראשונית בלבד,

שהייתי נוטה לשמור את ההחלטה לעצמי, ובמלים אחרות - את תארת את ההתלבטות שלך לגבי עצמך (בעבודה הזו) מצוין ונראה לי שהייתי מנסה להגיע להחלטה עם עצמי אם זה נכון לי או לא ללכת לעבודה הספציפית הזו, בלי לשתף אותם. מה שכן, יכול להיות שהייתי מנסה לבדוק את גמישות המערכת והייתי שואלת לענין אפשרויות שינוי מאפיינים במשרה, באופן שיקל עלי. אם אין אפשרות לשנות מאפיינים במשרה, נותרת ההתלבטות המקורית. אגב, אני אולי מייצגת דעת יחיד פה אבל כשלעצמי, לא הייתי מסבירה למה אני צריכה את הגמישות. אנשים לא יודעים בדיוק מה זו טרפצת קרושה ואסוציאציה של רבים מהם היא למשל של הצ´לנית ז´קלין דה-פרה. משכך, יש להם דעות ותחושות שיכולות להשפיע - שלא בצדק - על ההתייחסות אל מישהו טרפצתי. השלב הבא הוא לראות מה התשובה בענין הגמישות. אם אין אפשרות לשנות את המאפיינים - צריך לשקול טוב טוב טוב, אם לקחת את המשרה שהרי אפילו אם תאמרי שאת טרפצתית (ואמורים לומר דברים שיודעים שהם יכולים להשפיע על אפשרות הביצוע של העבודה) זה לא שינה את העובדה שעבודה היא לא טובה לך ואת עלולה להכשיל את עצמך מכלתחילה לא רק בבריאות אלא גם באופן מילוי תפקיד. אם יש אפשרות ונכונות לשנות את המאפיינים - אז הם ישונו ואז הטרפצת לא אמורה להוות מכשול (ואז גם אין סיבה לומר). ענין נוסף הוא שזה גם נורא מבאס לטעמי לקבל תגובות כמו שאת קיבלת אחרי שאמרת. זה גם יכול לגרום לאנשים ל"תייג" אותך מייד, בלי להכיר אותך בכלל. סליחה על המחשבות הלא מסודרות, אני פשוט בעבודה וממשיכה כל פעם לכתוב כמה מלים בין טלפון לטלפון ובין פגישה למייל. האמת היא, שכל מה שכתבתי כרגע הוא חוכמה בדיעבד, כי הרי אנחנו כבר "שם" (אם כי הדיון האקדמי מענין כשלעצמו...). נראה לי שכרגע את צריכה לומר לעצמך שבמקרה הספציפי הכל הוא לטובה. היא תחליט בשבילך: אם לא תקבלי את התפקיד - שמרת על בריאותך ואם תקבלי אותו - תהיי שם כשהכל פתוח וגלוי והמגבלות מוכרות מראש. שוב סליחה על הבלגן במחשבות, ענת

 

[Medikan]

כבר אמרתי......

תודה על ההתחייסות המהירה הלכתי עם תחושות הבטן שלי. אין לי הרבה נסיון בטרפצות. כל הספקות שהעלת, ענת, עלו גם בתוכי אבל החלטתי שזה לא הוגן להגיד כן ואולי בהמשך לעשות רק חצי עבודה. זה לא תפקיד גמיש במיוחד, זה תפקיד ניהולי. וכמו שאמרת נוח לי שהיא תחליט במקומי . למרות המועקה אני חושבת שעשיתי נכון. ימים יגידו.

 

[רחלית]

התלבטות קשה

אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך? אני חושבת שחלק מהעניין זה בורות של האנשים ששומעים טרשת וחושבים על אנשים נכים ומוגבלים. כמו שאמר לי פעם צ´פמן - אותם 10% מהחולים שבמצב קשה מוציאים שם רע למחלה. אני עדיין לא קבועה בעבודה ואני לא מתכוונת לספר לאף אחד על המחלה אלא אם לא תהיה ברירה. בהצלחה

 

[סיאמית]

חשבתי וחשבתי...

יתכן שגם אני אעמוד בפני התלבטות דומה אם אחליט שלא לחזור למקום העבודה הנוכחי שלי והחלטתי לבסוף שלא לספר. פשוט כך. אני הרי לא אדע אם העבודה גדולה עלי מבחינת המאמץ עד הרגע בו אתחיל אותה... נכון? אני אתן לעצמי זמן הסתגלות עם מאמץ גדול מהרגיל (ככה זה בעבודות חדשות ממילא) ואם אני אראה שבשום פנים ואופן לא אוכל לעמוד בזה, אני אתפטר. ואחפש עבודה אחרת, מתאימה יותר וכן הלאה. זהו.

 

[Medikan]

גם אני חשבתי.......

אבל אני רואה בהוראה אחריות כבדה. אז אי אפשר להתפטר אם זה לא מתאים. אני מרגישה מועקה, אבל אם עשיתי את הדבר הנכון זה יחזור אליי. אתם יודעים. אולי לא הייתי צריכה להחליט כל כך מהר לפני שאני שומעת את דעתכם (הנחשבת מאד בעיניי). אבל עכשיו מה שנשאר לי לבקש זה שתחזיקו לי אצבעות

 

[anat11]

מחזיקה גם באצבעות הרגלים

אם כי לא יודעת מה התוצאה הנכונה בשבילה להחזיק...

אז אני מחזיקה לזה שיהיה מה שהכי נוח וטוב לך.

 

[סיאמית]

את צודקת מהבחינה הזו ../images/Emo39.gif

שהוראה היא אחריות כבדה... אבל גם כלפי עצמך חייבת שתהיה לך אחריות! את הרי לא איזו פרינצסה מפונדרקת שהולכת הביתה כי "לא נראה לה ולא מתאים לה" דווקא בגלל שאת כן מרגישה שיש לך מה לתרום ואת מבינה את המשמעות של המקצוע שלך, את זו שחייבת לעצמך את ההזדמנות שאחרים, אולי, לא יתנו לך לפני שהם רואים עד כמה שאת נפלאה ונחוצה... וזאת בגלל שכמו שאמרה ענת, כשהם שומעים "טרפצת" הם ישר רואים את ז´אקלין דה-פרה מפרפרת בטירוף בידיים של אחותה ג´קי. אז אני חו"ח לא מנסה להסית אותך להונאה... אבל לפעמים צריך ליצור תנאים, גם אם באופן מלאכותי, וגם אם זה כרוך בלא לספר הכל על עצמך, כדי שתוכלי להגשים את מה שהוא חלק ממך... ו...כן! אני סבורה, שאם תקלעי למקום שהתנאים בו יהיו לך מאוד קשים, יש לך את הזכות, כאדם, להמשיך הלאה למקום אחר בו תוכלי לתרום את מה שאת רוצה ויכולה לתרום. בזכות ולא בחסד... וכמובן שאכבד ואבין כל החלטה שתקחי. אני פשוט אומרת לך כיצד אני הייתי פועלת...

 

[Medikan]

מבטיחה לעדכן

בשבוע הבא אני אמורה לשוחח שוב עם מנהלת ביה"ס. גם אם פספתי את המשרה הזו , אין ספק שהדברים שלכם יעזרו לי בפעם הבאה, ואני בטוחה שהיא תגיע (הפעם הבאה אני מתכוונת). ובנתיים סוף שבוע רגוע. מדי

 

[סיאמית]

אין ספק!!!

שגם אם המקום הזה "פוספס" (או יותר נכון פספס אותך) הצעה ראויה לא פחות תגיע גם תגיע! תעדכני!!! סופ"ש מצויין גם לך ולכולנו!!!

 

[לילית7]

לא לספר

מדי, אני גם חושבת שלא צריך לספר במקום העבודה, לפחות לא בהתחלה בשביל לא לפגוע בסיכויי קבלה, כי תמיד יהיו אנשים שלא יבינו ולא יקבלו רק בגלל זה ולכן לא הייתי ממהרת לספר, לפחות לא בהתחלה.