באמת? הצלחתי להלחיץ אותך?
הבנתי את כוונתך אך בהודעתך הראשונה כתבת משהו אחר :"מניסיוני, כשאנחנו נורא נעלבים/מתרגזים ממשהו זה בד"כ כי יש בו משהו נכון, אחרת זה לא היה כל כך מעצבן אותנו שמישהו שם לנו את זה מול הפנים. נסי לחשוב למה הדברים שלה כל כך מחרפנים אותך, אם הם כל כך לא נכונים".
בדבריך יש רמז אולי יש משהו במה שהחמות אומרת אחרת לא הייתה אומרת אותם, נכון? אז כדאי לקחת לתשומת ליבה.
אז מניסיוני, כמישהי שמכירה את הבעיה מקרוב ושנים חטפתי מכות עם פטיש על הראש וניסיתי לרצות את החמות עד שהבנתי שזו טעות מרה, הרשי לי לא להסכים איתך.
בקריאת התלונות של פותחת השרשור, אני הבנתי שזו קריאה לעזרה מתוך הרגשה של "הגיעו מים עד נפש". היא טוענת שאין לה כבר כוחות, לא בא לה לשמוע אך ורק דברים רעים ונמאס לה לרצות אותה, כי היא אף פעם לא תהיה מרוצה (את זה אני מסיקה).
היא כבר השלימה עם כך שהחמות שונאת אותה ושהיא חושבת שהיא לא מוצלחת בכל. מה שיותר מפריע הוא שהיא גם מכניסה את הבן לתמונה, מתקשרת אליו כדי להתלונן עליה ובדרך מסכסכת ביניהם וגורמת לבן להיות בין הפטיש לסדן. רע מאד.
מסקנה אישית שלי, זו לא אמא כל כך חכמה והיא לא עושה את זה כדי "ללמד" את כלתה כיצד מתנהלים, מתוך אכפתיות.
עם אנשים מהסוג הזה, לעניות דעתי, יש להתנהל אחרת, תלוי באופי ובמצב הנפשי: להתעלם או לקצץ כמה שאפשר אינטראקציה.
לחשוב האם יש משהו במה שהחמות אומרת ו"לעזאזל למה אני כל כך נפגעת" לא עוזר לה בגרוש כי גם אם היא תגיע למודעות הפנימית הזו שאת מדברת עליה, עדיין יש גבול כמה אפשר לסבול ירידה לחיים. כשיורדים לחיים עדיף להתרחק.
מה שעוד יותר מוזר הוא שאת מציעה את זה כאשר כתבת "שהרגשתי שאימו של בן זוגי מבקרת אותי/טועה לגבי". את פרשת זאת ש"חמתך" טועה לגביך כאשר מתחה עליך ביקורת. מדוע החמות כאן לא טועה?
אני מסכימה שלעיתים יש לבדוק מדוע דבר מסוים פוגע בנו ובהחלט לעשות עבודה עצמית כשיש צורך. ובנוסף, לגבי הכותרת שכל כך הציקה לך, גם לי יש הערה קטנה. לא רק כאשר יש טבעת על האצבע מבינים דברים. לאחר שחיים שנים יחד, ובמיוחד לאחר שמביאים ילדים, דברים משתנים בהחלט. ומבלי לפגוע בכבודך ובידע שלך, יש דברים שלעולם לא יהיו מובנים לאדם שלא עבר אותם.
